ציוד ומכשירים

ההתפתחות הטכנולוגית, מימי מחלקת המדידות המנדטורית ועד היום, קידמה את המרכז למיפוי ישראל בשיטות עבודה, בקיצור משך העבודה וברמת הדיוק שלה. קפיצת המדרגה המשמעותית ביותר היתה הכניסה לעידן הדיגיטלי.
על קצה המזלג: המודדים בשדה מדדו עם סרטי מדידה פשוטים, עם תיאודוליטים (מודדי זויות) מסורבלים ועם מאזנות (למדידת הפרשי גבהים). לאחר מכן, עברו למכשירי מדידה אלקטרוניים ואלקטרו-אופטיים למדידת מרחקים וכיום מודדים על GPS  לקביעת מיקום מדויק על-פי לוויינים. אנשי החישובים חישבו את תוצאות המדידות תחילה בלוח לוגריתמים, אח"כ במכונות חישוב ידניות וכיום באמצעות עיבודים מתקדמים במחשב. בתחום הכרטוגרפיה כתבו שמות מקומות בכתב יד, באמצעות ציפורן שרטוט ומכשירי כתיבה דומים. היום, נעשית המלאכה באמצעות המחשב. כך גם חלה התפתחות בהכנת הלוחות לדפוס. בפוטוגרמטריה (מיפוי מתצלומי אויר) השתמשו בסטריאוסקופ לעדכון ידני ובמקביל – במכשירים פוטוגרמטריים מכניים ומסורבלים. לאחר מכן, עברו למיפוי אנליטי וכיום – המיפוי הדיגיטלי, שאפשר הקמת מסד נתונים לאומי ספרתי.

גלריית תמונות