סיפורו של זאב הלפרן

מפגש עם גמלאי מפ"י, בוגרי תקופת המנדט

י"ב אלול תשס"ג, 9 ספטמבר 2003

סיפורו של זאב הלפרן, עובד הדפוס לשעבר

השירות ביחידת המודדים הארצישראלית 524 בצבא הבריטי במצרים ובאיטליה; העבודה בדפוס של מחלקת המדידות המנדטורית מ-1946; העתקת מפות וגניבת מפות עבור "ההגנה", ניסיונות השגת מפות על ידי האצ"ל; דמותו של יוסף אלסטר, המנהל הראשון של מחלקת המדידות לאחר קום המדינה.​​

השתחררתי מהצבא הבריטי בשנת 1946, עם אברהם גרינבוים ואתו הגעתי ל-Survey Of Palestine. נשלחנו לעשות מבדקים ברחוב מוהליבר, ואז התחלתי לעבוד בדפוס. בדפוס היו אז יוצאי יחידה 524. במלחמת השחרור היה אוסרי מנהל הדפוס, והיה קצת קשה לעבוד אתו. אחר-כך היה צידון מנהל הדפוס. הוא ארגן את הדפוס והדפסנו כל מיני מפות.

העתקנו גם את האוריגינלים של מפות 1:20,000, 1:50,000 ו-1:100,000. את העותקים העברנו לשדרות ח"ן, ליד 'הבימה', שם הייתה מפקדת 'ההגנה'. והיה ארכיון המפות. את העתקת המפות עשינו כשעבדנו אחרי הצהריים בדפוס, במחתרת, מטעם 'ההגנה', כי האנגלים רצו לחלק את המפות בין הערבים ובין המוסדות שלנו. חלק מהמפות העבירו לרמלה וחלק נשאר פה, בתל-אביב. אחר-כך, גם אצ"ל פלש לבניין, בסוף שנת 1947, אולי ב-1948. הם הוציאו קצת חומר, אני לא יודע מה הוציאו ולא יכול להגיד לאן העבירו אותו. כשעשינו העתקים של מפות ה-1:20,000, 1:50,000 ו-1:100,000, עותק מכל מפה, הייתה אתנו גם אולשינצקי. היה לנו מכבש בדפוס, לוחות דפוס ... [סרג'ו דוייב מסביר: היו לוחות שהכינו בגריינינג. על הלוחות הקרינו שקפים, כל שקף בנפרד על פי צבעו.  מהלוחות היה אפשר להדפיס מפות. כך הבטחנו לעצמנו שחזור הדפסת מפות מהלוחות שהועברו לרמלה.] עד 1948 עבדנו כך ואחר-כך האנגלים חילקו את מחלקת המדידות לשניים. העבירו חלק אחד לרמלה וחלק נשאר פה. הערבים שעבדו כאן ברחו מפה, חוץ מג'ומעה שנשאר.

כמה יהודים הייתם אז?
היינו חמישה אנשים. היה פה גם צבא. היו ה-Irish Fusiliers (קלעים אירים) והסתדרנו אתם יפה. ככה התחלנו לעבוד פה, וצידון בא אחר כך לדפוס וארגן אותו. הוא היה מנהל הדפוס הרבה שנים. אחר כך הוא פרש.

לפני כן, בזמן הבריטים, מי היה המנהל?
מנהל הדפוס היה אסלין, בריטי. הוא היה אתנו בצבא הבריטי, הסרג'נט שלנו ביחידה 524. שם הוא היה המפקד שלנו ופה, במחלקת המדידות, היה מנהל הדפוס. כשעשינו העתקות לוועדת פיל [ועדת החלוקה של א"י] הדפסנו מפה Top Secret. אסלין היה עומד לידי, לשמירה, ואני עבדתי עם דני לייבוב (אחר-כך העבירו אותו לדואר). אסלין אמר לי: "תשמע, אני נכנס לשירותים, אני לא רוצה שאף אחד יהיה כאן". אמרתי לו: "טוב, בסדר". הייתי לבוש אוברול גדול, וכשהוא נכנס לשירותים, העתק אחד נכנס לתוך האוברול. אחר-כך העברתי אותו למוסדות שלנו. כשבאו ללונדון, ידוע היה מה תהיה החלוקה. אחר-כך התחילו לחקור אותי. מיטשל התחיל לחקור אותי.

איך הוא ידע שמפה הגיעה למישהו אחר?
הסוכנות, המוסדות שלנו, התחילו לדבר על זה, אז הם תיכף ידעו.  
[שושנה נודלמן מוסיפה: פעם גם פשט האצ"ל על המשרד, סגרו את ג'ומעה ולקחו את המפות הלא נכונות. 'ההגנה' השיגה אותם.]​

ביחידה 524 היינו בקהיר, בעבסיה, אחר כך עברנו ל-Tura Caves (מערות טורה) ליד מעדי, שם היינו כמה חודשים, משם חזרנו לעבסיה ומעבסיה העבירו אותנו לאיטליה. במצרים היה לנו דפוס. היו שם מכונות דפוס. שם עבדנו משנת 1944 והדפסנו Target's Maps. כשעברנו לאיטליה עברנו עם מכונות הדפוס, עם כל הציוד. היינו בפורט סעיד ומשם העבירו אותנו באונייה לטרנטו, נמל גדול באיטליה. משם הגענו לנאפולי, ליד מנדלוני, קזרטה. שם הייתה המפקדה של הבריטים. שם הדפסנו מפות של איטליה וגם של מקומות אחרים, אך בעיקר מפות של איטליה. אחר-כך עברנו לסיינה, היינו בסנטו קולומבו, מולטי בוזונה ...

ב-SURVEY OF PALESTINE היית לפני שהיית ביחידה 524?
לא, לא הייתי. התחלתי ביחידה 524. הייתי קודם ב-Royal Army Service Corps. אחר-כך, בזמן המלחמה כשהייתי בטריפולי, בבנגזי, העבירו אותי עם עוד 40 איש לקהיר.

לא היית מדפיס עוד קודם?
למדתי דפוס בחו"ל, ברומניה. נולדתי ברומניה בשנת 1920. בשנת 1940 עליתי ארצה. הייתי בקיבוץ. בשנת 1941 התגייסתי לצבא הבריטי. התנדבתי. באותה תקופה המוסדות היהודיים הכריחו אותנו להתנדב. ליחידה 524 הצטרפתי בתחילת שנת 1944. אלסטר היה שם, גם סולל היה. כשהצטרפתי ליחידה 524 היחידה כבר הייתה קיימת. המנהל אז היה מייג'ור מוריס מרודזיה. מאוד מאוד נחמד. אחר-כך היינו בקהיר, שם הקמנו את כל היחידה שלנו. אחרי השחרור, רבים מהיחידה הובאו ל-Survey Of Palestine. אני עבדתי במחלקת המדידות מ-1947 עד 1985.

עסקת במדידות בשטח?
לא, עבדתי בדפוס.

מי היה המנהל שלך כשנכנסת לעבוד בדפוס?
אסלין היה מנהל הדפוס כשנכנסתי לעבודה [שושנה נודלמן מוסיפה: סטול היה המנהל הראשי של הדפוס. אחר-כך, אחרי הפלישה לנורמנדי, בא לכאן אסלין, ואחר-כך היה הקצין אוהרה מנהל הדפוס.]

כשאני באתי לעבוד כאן, עם גרינבוים, בינואר 1947, אסלין היה מנהל הדפוס. אחר-כך, אחרי שהתחילה מלחמת השחרור, צידון קיבל את הפיקוד על הדפוס. התחלנו לארגן את הדפוס. היה אתנו גם אוסרי [שושנה נודלמן: היו גם ג'ק והֵרי בדפוס, כשאסלין היה] והיה גם תמרי, שהיה המחסנאי. ​

ריאיון השלמה, 2 בדצמבר 2003​
ראיין: חיליק הורוביץ

בתחילת שירותי בצבא הבריטי, שירתתי ב-RSC (Royal Service Corps). התגייסתי ב-28 באפריל 1941 והשתחררתי באוגוסט 1946. הייתי ליתוגרף ולכן עברתי ליחידה 524 בשנת 1943. על השירות ביחידה 524 כבר סיפרתי.

אחרי שהשתחררתי מיחידה 524, גוייסתי לשמו"צ (שירות מפות וצילומים) בינואר 1947. גם אברהם גרינבוים הגיע אתי. גויסתי על ידי המוסדות. היה בשמו"צ גרעין של אנשים שעבדו ביחידה 524: קוסידוס שהיגר אחר-כך לארה"ב, צידון, שהיה קפטן ביחידה 524 ובשמו"צ היה אחראי על הדפוס, על הארגון לצורכי הגנה, ואלסטר, שהיה סמל ביחידה 524 ואחר-כך היה מנהל מחלקת המדידות. בשמו"צ עבדתי מטעם ה'הגנה' ועל כך כבר סיפרתי.

במחלקת המדידות עבדו גם אנשי אצ"ל. בינואר או בפברואר 1948 הייתה פשיטה של אנשי אצ"ל שהגיעו מבחוץ ונעזרו באנשי האצ"ל שעבדו כאן. הם היכו את ג'ומעה בגלל שהיה ערבי. דווקא הוא דאג לנו. הגיע מסודן והיה בסדר גמור. חיים נהרי, מאנשי אצ"ל, חטף מכות בחזרה. אנשי אצ"ל רצו לגנוב מפות אבל לא ידעו מה לקחת. אמרתי להם: לא תמצאו פה שום דבר, והם הלכו ולא לקחו שום דבר חשוב. לקחו נעליים, כילות נגד יתושים' והלכו.

בפעם אחרת, כשמיטשל ולה ריי נסעו לשרונה, שם גרו, אנשי אצ"ל חיכו להם ברחוב יהודה הלוי, הורידו אותם מהטנדר ולקחו להם אותו. הם רצו כמו משוגעים וחזרו למחלקת המדידות. היה אתם עוד מישהו, שרץ איתם.

ביום עבדנו עבור Survey Of Palestine, בערב עבדנו עבור ה'הגנה'. על העתקות המפות עבור ה'הגנה' כבר סיפרתי. ההעתקות נעשו בשחור-לבן. העברנו אותן למפקדת ה'הגנה' ליד 'הבימה'. פעם, כשעבדתי בדפוס אחרי הצהריים, נכנסו לפנות ערב אנשי הצבא הבריטי. התחבאתי בתוך מכונת הדפוס. הייתי שם כל הלילה.

ב-Survey Of Palestine הרווחנו 16-14 ליש"ט לחודש. זה לא היה הרבה, אבל היה האידיאל. עזרנו אחד לשני. למשל, כשלא היה למישהו כסף לקנות חלה, נתנו לו שני גרוש בשביל לקנות.

כשהוכרזה מדינת ישראל ב-15 במאי 1948, הפך השמו"צ ליחידת המיפוי הצבאי באופן רשמי, בטקס שנערך באותו היום.

השתחררתי מהצבא ב-1949. עד אז שירתתי ביחידה הצבאית במסגרת מחלקת המדידות. אלסטר, המנהל, קיבל למחלקת המדידות את כל מי שהשתחרר. הכירו לנו בוותק החל מתקופת המנדט.

אלסטר נולד בוורשה ב-1901. לאחר השירות ביחידה 524 הגיע לשמו"צ ועם קום המדינה מינה אותו בנטוב, שר העבודה, למנהל מחלקת המדידות. שניהם הכירו עוד מקיבוץ משמר העמק. אלסטר היה חבר באיגוד המודדים והיה גם מודד בחיפה. הוא היה אדם ישר, יוצא מהכלל. כמנהל מחלקת המדידות הוא דאג לאנשים. הוא תכנן והקים את בית-הספר למדידות בחולון. הביא עולים מעיראק ומבולגריה, את  מי שהתאים והייתה לו השכלה לכך, שלח אותם לבית-הספר, ואחר-כך הם התקבלו לעבודה במחלקת המדידות. ציון שתרוג, יוסק'ה משולם, למדו בבית-הספר, והיו עוד הרבה.

סיפור על אסלטר: אני הייתי אחראי על המשק: פועלי הניקיון וכדומה. במחלקת שדה עבדו עוזרי מודדים, ביניהם היה גבאי שהגיע מעיראק. אלסטר, שהיה פדנט, היה בא ב-06:30 בבוקר לראות את המודדlogo_reka5ים לפני שיצאו לעבודה. בוקר אחד הגעתי מוקדם ושמעתי צעקות מחדרו של אלסטר. הוא קרא לי להיכנס. היה ויכוח בינו לבין גבאי, שדרש דרגה. הייתי אז בוועד העובדים. כל בוקר, סיפר לי אלסטר, גבאי מבלבל לי את המוח: "רוצה דרגה" (בריש מתגלגלת). בסוף הוויכוח סוכם שגבאי יקבל דרגה ולא יפריע יותר לאלסטר.

בסך הכול אלסטר היה מנהל יוצא מהכלל וחברותי.

גם היחסים בין יואלי לאסלטר היו בסדר גמור. היינו, היחידה הצבאית ומחלקת המדידות, ביחסים יוצאים מהכלל. יואלי הובא ליחידה על ידי ה'הגנה' בזמן מלחמת השחרור ומונה למפקד היחידה. למיטב זכרוני, לפני יואלי היה מישהו אחר מפקד היחידה, אולי סא"ל אופטיקר.​