ראיונות - עובדים מספרים על יוסף אלסטר

קוים לדמותו של המנהל הראשון של מחלקת המדידות, כפי שסופרו ע"י מנהלי המחלקה אחריו (ד"ר רון אדלר וציון שתרוג), סגנו (ד"ר אשר סולל), מנהלי מדורים ועובדים (ביניהם הקריקטוריסטית פרידל שטרן) – על פועלו, תכונותיו ויחסו לעבודה ולעובדים.

מתוך ראיון עם ד"ר רון אדלר, מנכ"ל מפ"י בשנים 1992-1971:

אלסטר למד גיאודזיה בטכניון של ורשה, שהיה מאוד מפור סם בלימודי הגיאודזיה לפני מלחמת העולם השניה. הוא עלה ארצה בערך ב- 1933. בנטוב, שר העבודה בשנת 1948, מינה אותו לתפקיד מנהל מחלקת המדידות. בנטוב הכיר את אלסטר מהתנועה הקיבוצית, ולכן, אלסטר, במידה מסויימת, היה מינוי פוליטי. אבל לאלסטר הייתה השכלה במדידות, היה לו רשיון של מודד, ואלסטר היה בהחלט אדם נקי כפיים. נטיותיו הפוליטיות לא השפיעו על עבודתו, ובוודאי לא על הגינותו. היו הרבה מאוד דברים לזכותו. צריך לזכור שהוא נחת במוסד שנעזב ע"י הבריטים, מבלי שמישהו מהם מסר לו איזשהו מידע על המדיניות של המוסד או על קווי פעולה אפשריים. בנוסף לכך, בשנים הראשונות לכהונתו הבין אלסטר את הצורך החיוני במדידות כתשתית לפיתוח המדינה, הן באזורים שהיו בחלקם מפותחים, והן באזורים שהיו שוממים. הצרכים החיוניים של המדינה גרמו לו לכלול את משימות המדידה, שהיום אינן נחשבות כמתאימות למוסד ממשלתי, מתוך שיקול שמעטים מדי ירצו לעבוד באזורים קשים ובתנאים קשים עם תמורה מינימלית.

אלסטר הקים בית-ספר למדידות שסיפק לראשונה מודדים מתוצרת הארץ, כי היו מעט מודדים שהגיעו מחו"ל. הוא הביא את שני החברים שלו, משה רינג ויוליאן פמיליאר, להיות מרצים ראשיים בביה"ס למדידות. הייתה לשניהם השפעה גדולה מאוד על אלסטר, לא תמיד לחיוב, כי הם חיו עדיין את הטכניון של ורשה או את הטכניון של לבוב, בעוד שאלסטר חי כבר את בעיות הארץ.

אלסטר ניהל את מחלקת המדידות בכוחות עצמו. לא הייתה אצלו האצלת סמכויות. גם על ועד העובדים הוא שלט שליטה מלאה. בתוך ועד העובדים היו גם מנהלי מדורים: הייתה תקופה שבועד היה ישראל בריק, שהיה מנהל שדה/ יסוד, והייתה תקופה שהיה משה ארז, מנהל הפוטוגרמטריה, והייתה תקופה שבועד היה משה קפלן. למרות זאת, ועד העובדים לא היה יכול לכפות את רצונו על אלסטר. הוא גם לא רצה לשמוע אחרים. זאת האמת. אותי הוא שמע רק כשהייתי איתו בחדר בארבע עיניים. רק כך יכולתי להגיד לו דברים שבשום פנים ואופן הוא לא היה מוכן לשמוע אותם אם היו עוד שני אנשים בחדר.

אלסטר היה גם אלוף המשמעת. הוא ניסה לכפות משמעת נוקשה על העובדים, לא במובן הרע של המילה, כך הוא האמין. זו הייתה גישתו. אני יכול להעיד שבמשך כל השנים שעבדתי תחתיו, משנת 53' ועד שיצא לגמלאות בשנת 71', הוא היה המלך במחלקת המדידות. אף אחד לא יכול היה לערער על דבריו. הוא צעק על אנשים, הוא בא אליהם בטענות, הוא בהחלט התנהג כלפיהם כמו שליט יחיד. לכן, כשהחלפתי אותו, ראיתי לעצמי חובה לשחרר קצת את הפחד של העובדים מהמנהל. קראתי לזה ליברליזציה. חשבתי שב- 1971 המנהל לא יכול היה להיות שליט יחיד שמחליט את הכל, שלא מתייעץ עם אף אחד, שיודע טוב יותר מאחרים. היה גם צורך לשנות את הסגנון המבוסס על השכלה מזרח ומרכז אירופאית. אני אומר את זה ברצינות הכי גדולה שרק אפשר. לא היינו פתוחים לטכנולוגיות חדשות, והחשש שלי היה שמחלקת המדידות תשאר לעמוד מאחור.

מערכת היחסים עם יחידת המיפוי הצבאי: סולל, מפקד יחידת המיפוי, היה מוסר לאלסטר את המטלות שהגיעו מהצבא, והמטלות בוצעו. כדאי לציין שבימים כתקנם, לא בזמן מלחמה, אלסטר, מנהל מח' המדידות, היה מלך בלתי מעורער, ולצבא לא היה מה להגיד פה בכלל. אם אלסטר רצה, הוא עשה, ואם הוא לא רצה הוא לא עשה. אבל אלסטר היה פטריוט גדול ובשבילו טובת המדינה הייתה לפני הכל. הוא לא שיחק משחקים אישיים, והוא עשה מה שטוב למד ינה באותה העת. בתקופתו של סולל כמפקד יחידת המיפוי הצבאי, היחידה הייתה קטנטונת ולא היה לה בכלל כוח עבודה. מי שהתחיל להיות "אימפריאליסט" היה מתי פלט, מפקד היחידה אחרי סולל. מתי נכנס לתפקיד לפני מלחמת יום הכיפורים. הוא בהחלט ניסה להפוך את היחידה לעצמאית, ושתהיה אוטוריטה בעניינים של מיפוי. לא היה לו ידע אישי רב, אבל היו מספיק אנשים שיכלו לייעץ לו. לי, כמנהל אגף המדידות מאוחר יותר, היו חיים לא קלים איתו. ​

ציון שתרוג, מנכ"ל מפ"י בשנים 1994-1992:

יוסף אלסטר עלה ארצה מפולין לפני שסיים שם את לימודי הגיאודזיה. לאחר עלייתו התיישב בקיבוץ שער העמקים. הייתה לו תעודה מספר שתיים של השומר הצעיר. אלסטר התגייס לצבא הבריטי ושרת ביחידת המודדים 524. עם שחרורו מהצבא הוא עזב את הקבוץ  ועבד באיגוד המודדים בחיפה. עם קום המדינה, שר העבודה הראשון, בנטוב, שהיה איש מפ"ם, מינה אותו כמנהל מחלקת המדידות. אלסטר היה מנהל קשוח, והעובדים פחדו ממנו. היה קשה מאוד להתקבל לשיחה איתו.

היו לי תקופות של מתיחויות איתו, אבל הסתדרנו. כשהייתי מנהל התכנון, הוא התחשב בי, ונתן לי את האפשרות להמשיך ולבצע עבודות מעניינות בשדה. להערכתי, הוא העריך את המקצועיות והאמינות בעבודתי. בראשית שנת 1957, כשבצענו את המדידות בשרם א-שייח', לפני פינוי סיני, הוא הגיע לראות את עבודתנו בשטח. הוא התרשם מהמהירות בה ביצעתי את התצפיות ודחף לפי פיסת שוקולד, באומרו: "שמעתי עליך, אבל אף פעם לא האמנתי שאתה קורא כל כך מהר". התרגשתי אז מאוד מהמחווה הזו.

אלסטר היה מנהל מיוחד במינו מבחינת הנוהל והיחסים עם העובדים. הוא לא רצה סגנים וגם לא מזכירה. את עבודות המזכירות העביר ליחידת כוח-אדם, כולל עבודות הדפסה. שני אנשים שרתו אותו בנאמנות: ישעיהו זילבר, שהיה הגזבר, ותקופה ארוכה גם ממונה על כוח-האדם, ואליעזר שישא, מנהל התכנון. זילבר היה ממיין את המכתבים שהגיעו למשרד, וכל מכתב שנראה לו חשוב העביר לאלסטר. אלסטר היה מחליט מי יענה או יטפל בנושא, כותב הערות ומעביר אליו. התשובות, לפני משלוחן, עברו גם הן דרכו, והוא אישרן, או החזירן לתיקון, כולל תיקוני סגנון.

קידום העובדים היה גם הוא בידי אלסטר, שהסתמך רק מעט על הממונים הישירים שלהם. אלסטר התייעץ בנושא זה עם זילבר, שהיה מקובל עליו בטיפול בנושאים האדמיניסטרטיביים.

שישא, מנהל התכנון, היה מקבל הזמנות עבודה, מכין הוראות עבודה למדורים, כולל אומדן העלות, ומעביר אותן לאלסטר, לאישורו ולחתימתו. כל עבודה, ללא יוצא מהכלל, עברה דרך אלסטר ונחתמה על-ידו. אני החלפתי את שישא והמשכתי באותה המסורת. אלסטר היה מקבל חבילת הוראות עבודה, זורק מבט  וחותם, אבל תמיד היה מוצא שתיים או שלוש הוראות ואומר שהן לא נראות לו, ושיש לבדוק אותן ולהכינן מחדש. בתקופה האחרונה של כהונתו הקשר בינינו היה יותר חופשי. שאלתי אותו מדוע כל פעם הוא מחזיר לי עבודות, וכיוון שלרוב לא מצאתי מקום לתיקון החזרתי אותן אליו וה וא חתם ללא שאלות נוספות. תשובתו הייתה שצריך תמיד להחזיק את העובדים בלחץ, כדי שידעו שיש עליהם ביקורת מעמיקה. אחרת יכנסו לשגרה ויזלזלו בעבודתם.

אלסטר פרש לגמלאות בשנת 1971. זמן קצר לאחר פרישתו נפטר.

מתוך ראיון עם זאב הלפרן, לשעבר עובד הדפוס:

אלסטר נולד בורשה ב- 1901. לאחר השרות ביחידה 524 הגיע לשמו"צ, ועם קום המדינה מונה ע"י בנטוב, שהיה שר העבודה, למנהל מחלקת המדידות. שניהם הכירו עוד מקיבוץ משמר העמק. אלסטר היה חבר באיגוד המודדים והיה גם מודד בחיפה. הוא היה אדם ישר, יוצא מהכלל. כמנהל מחלקת המדידות הוא דאג לאנשים. הוא תכנן והקים את בית הספר למדידות בחולון. הביא עולים מעירק ומבולגריה, את  מי שהתאים והייתה לו השכלה לכך, שלח אותם לביה"ס, ואחר-כך הם התקבלו לעבודה במחלקת המדידות. ציון שתרוג, יוסק'ה משולם למדו בבית הספר, והיו עוד הרבה.

סיפור על אסלטר: אני הייתי אחראי על המשק: פועלי הניקיון וכו'. במחלקת שדה עבדו עוזרי מודדים, ביניהם היה גבאי שהגיע מעירק. אלסטר, שהיה פדנט, היה בא ב- 06:30 בבוקר לראות את המודדים לפני שיצאו לעבודה. בוקר אחד הגעתי מוקדם ושמעתי צעקות מחדרו של אלסטר. הוא קרא לי להיכנס. היה ויכוח בינו לבין גבאי, שדרש דרגה. הייתי אז בוועד העובדים. כל בוקר, סיפר לי אלסטר, גבאי מבלבל לי את המוח: "רוצה דרגה" (עם ריש מתגלגלגת). בסוף הויכוח סוכם שגבאי יקבל דרגה ולא יפריע יותר לאלסטר.

בסך הכל, אלסטר היה מנהל יוצא מהכלל וחברותי.​

מתוך הראיון  עם ד"ר אשר סולל, סגנו של אלסטר:

את יוסף אלסטר הכרתי עוד מהצבא הבריטי. הוא היה תקופה ממושכת סמל תחתַי. יחד ביצענו את המדידות של הקשר הגיאודטי בין קורסיקה וסרדיניה - הוא ישב בצפון סרדיניה ואני ישבתי בדרום קורסיקה.

אלסטר היה, למעשה, המייסד של מחלקת המדידות אחרי מלחמת השחרור. הוא היה המייסד, המארגן והמחדש את המיפוי. יש לו הרבה זכויות בתחום הזה. אחת מהן היא ייזום וניהול המהדורה הראשונה של אטלס ישראל. זכות נוספת: בניהול חידוש הסדר הקרקעות בשנת 57'. בשנה זו נוצר צורך בביצוע מזורז של עבודות קדסטריות להסדר מקרקעין בגליל, כדי לשמור על אדמות מדינה. בעקבות פנייה של אלסטר ושלי, אישרה הכנסת תקציב גדול יותר לביצוע עבודות ההסדר.  התאפשר גיוס של הרבה  מודדים שעסקו בקדסטר, שהיה עד אז תחום מוזנח ביותר.

בתקופת המנדט לא מופה החלק הדרומי של הארץ, מבאר-שבע ודר ומה, בקנ"מ 1:100,000. בשנות ה- 50' הראשונות מיפינו את הנגב במפות בקנ"מ זה.

מיפינו את צפון הארץ בקנ"מ 1:50,000. בתכנון המקורי זה היה הקנ"מ שבו רצינו לעשות את המיפוי. בשלב מסויים חשבנו לעבור למיפוי טופוקדסטרי בקנ"מ 1:10,000. עשינו גליון אחד לנסיון, נדמה לי של נצרת. העבודה על הגליון ארכה זמן רב, והבנו שלא נעמוד בקצב הרצוי. לכן חזרנו לרעיון המקורי של מיפוי בקנ"מ 1:50,000. בקנ"מ הזה כיסינו את כל צפון הארץ. המשכנו גם את המיפוי הטופוקדסטרי של הגליל בקנ"מ 1:10,000. עבדנו על הכנת המפות האלה במשך שנתיים-שלוש, בקצב איטי יותר.

 

מתוך ראיון עם חיים מרקוביץ', איש מדור חישובים בתקופת אלסטר:

לאחר שהאנגלים עזבו ב- 1948 היה יוחנובצקי מנהל מחלקת המדידות לתקופה קצרה. הוא עזב והיה אחר-כך מנהל איחוד המודדים. החליף אותו בוריס גוסינסקי, שהיה מנהל תקופה קצרה מאוד. הוא היה בעל אוטוריטה מקצועית, וכשהוא דיבר – כולם שתקו לידו. החליף אותו יוסף אלסטר שמונה לתפקיד המנהל על ידי שר העבודה יצחק בנטוב. לאחר שמונה לתפקידו נעזר אלסטר בגוסינסקי, שנחשב "איש המדע" של מחלקת המדידות.

גדולתו של אלסטר הייתה בכך שהקים את בית הספר למדידות; הוא פיתח את מחלקת המדידות שהפכה לגוף של 600 איש; הוא ידע לתת אפשרות לצעירים להכניס תפיסות חדשות. במחלקת המדידות היו אנשי מקצוע מעטים, ואלסטר הכניס קאדר של אנשים שלמדו את המקצוע. הוא ידע שמחלקת המדידות תצטרך אותם. הוא נתן לצעירים, בוגרי בית הספר למדידות, להתקדם: יוסק'ה משולם, ציון שתרוג, אני ואחרים.

יחד עם זה, אלסטר ניהל את מחלקת המדידות ביד רמה. שעת סיום העבודה הייתה 15:00. חמש דקות קודם לכן הוא כבר עמד במדרגות ואנשים פחדו לצאת מהעבודה לפני הזמן.

אלסטר והגזבר, ישעיהו זילבר, היו יושבים יחד ומנהלים את עניני המחלקה. בישיבות היה אומר: "נו, אנחנו החלטנו, אני מניח שאף אחד לא מתנגד". ככה סגר דברים. כשהיה יושב עם מישהו ורצה לסיים את הפגישה, היה לוחץ על הפעמון, ואליעזר שישא, שישב בחדר הסמוך, היה נכנס ומזכיר: "מר אלסטר, אתה זוכר שיש לך ישיבה...".

הסגן של אלסטר היה אשר סולל שהיה מפקד יחידת המיפוי, ובתוקף תפקידו זה היה סגן מנהל מחלקת המדידות. במלחמות אשר סולל היה צריך להיות המנהל, אבל בפועל זה לא קרה. היחידה באותה תקופה הייתה קטנה מאוד. היו בה כעשרה אנשים. רק אחר-כך היא גדלה.​

פרופ' נפתלי קדמון, לשעבר ראש מדור כרטוגרפיה:

אני זוכר את אֶלסטֶר מאוד לטובה, שלא כמו אחדים מעמיתי במחלקת המדידות. הוא היה, כידוע, יוצא פולין, ואני הייתי יֶקֶה ועודני כזה (אני טוען שכמו שספרדי טהור מעיד על עצמו שהוא ס"ט, כך אני י"ט). עם יוסף אֶלסטֶר הסתדרתי מצוין.  הערכתי בו את היושר ואת הישירות, את הדיסציפלינה העצמית ואת זו כלפי אחרים: הוא הקפיד על משמעת במחלקת המדידות ועל סדר, ובכל בוקר היה עורך סיור במחלקה ומבקר בכל המדורים. אני סבור שהוא העריך בי שני דברים: את היותי יֶקֶה,  ואת הגישה היותר אקדמית שלי לכרטוגרפיה אשר כללה לא רק את הביצוע המעשי אלא עריכת מחקרים.

מתוך ראיון עם משה תלמי שעבד כתעתיקן במדור כרטוגרפיה:

המנהל שלנו בזמנו היה יוסף אלסטר. בן-אדם מאוד דקדקן, ידע הרבה על כל אחד בתחום שבו הוא עבד.

ספר לי על אלסטר (המנהל הראשון של מחלקת המדידות). הוא היה מנהל מאוד כריזמטי. מה אתה  יכול לספר עליו?

הוא היה בן-אדם גבוה, שבמידותיו יצר יראת כבוד אליו. הדבר הבולט אצלו היה שהוא לא ישב בחדר שלו. הוא הסתובב כל הזמן בכל המדורים שהיו אז. הסתובב כדי לדעת מה כל אחד עושה. היה שואל את האנשים אם יש בעיות, כאילו שהוא התמצא בבעיות, ואנחנו היינו משתפים אִיתו פעולה. היינו אומרים: פה יש בעיה כזאת וכזאת, והוא היה מנסה לעזור.

הוא היה פותר בעיות?

היה פותר או לא פותר, אבל היה נותן את ההרגשה שהוא פה כדי לתת תשובה לשאלה.

סרג'יו דוייב, לשעבר מנהל הרפרודוקציה:

אישיותו הדומיננטית של אלסטר השפיעה רבות על העובדים, על ההקפדה, אומנם על דברים קטנים, אבל השאיר דיסציפלינה Disciplina"" חזקה אצל כולם.

במהלך עבודתי במדור קרטוגרפיה הייתי עובד מן המניין. תמיד עצר לידי במהלך טיוליו במחלקות ושאל אותי על התקדמות העבודה, ואם יש לי רעיונות לשיפור תהליך היצוע, תחום שתמיד דירבן אנשים.

מכאן קיבלתי פרס ייעול על רשת "דוּרוֹף", רשת פרופורציונלית ל חלוקה קואורדינטות, וכמו-כן, בתקופת החריטה, על הכנת סטריפ מוכן להכנת קוְקוּו דרכי עפר, שגזל הרבה זמן לביצוע ולא תמיד היה אחיד.

הגינותו, יושרו ומסירותו לתפקיד חרגו מהמסגרת המקובלת. זכורני, שהשתתף בכנס בינלאומי בבורמה (מכאן התמונה עם המדליה) וכשחזר החזיר לאוצר יתרת הכספים שנותרו מהמכסה שאושרה לו.

שנים לאחר פטירתו, זכיתי להכיר מקרוב את רעייתו במסגרת ימי עיון של הגמלאים: אותו משטר בעבודה היה קיים גם בבית. אלסטר שמר על צניעות עם יחסים מבוקרים לסביבתו. הוא היה עובד לילות בבית, ותמיד היה קם מוקדם להגיע למחלקה עם נהגו המסור אביגודר קופפרמנץ ז"ל.

ראיון עם דוריס שהרבני ממדור חישובים:

מנהל מחלקת המדידות היה יוסף אלסטר שיצר אווירה מעיקה. הוא הסתובב במסדרונות והעיר לאנשים שהלכו לשירותים, או שיצאו מהמשרד שתי דקות לפני הזמן. כשאלסטר עזב החליף אותו ד"ר רון אדלר, והאווירה החלה להשתנות לטובה.

ראיון עם הקריקטוריסטית פרידל שטרן, לשעבר עובדת מדור כרטוגרפיה:  

הייתי פה (במחלקת המדידות) אולי 3 שנים (אח"כ מתקנת ל- 5 שנים, ואולי יותר, לא זוכרת). עבדתי בכרטוגרפיה, וכל יום שרטטתי רק קוי גובה. כל יום קוי גובה. נתנו לי מפות, והייתי צריכה לעשות קוי גובה בטוש. הייתי מומחית וכולם למדו ממני. מי שבא חדש מהצבא, עבדו כאן גם חיילים, שלחו אותו אלי. "היא תדריך אתכם". כולם למדו ממני, אבל אני חשבתי שאני משתגעת. לא יכולתי לסבול יותר. כל יום קוי גובה. אז בא לי רעיון, הלכתי לאלסטר. קודם כל, היה לו חוש הומור. הוא היה בעיני מאוד סימפטי. הייתה בינינו שפה משותפת. הוא היה נכנס כל יום לחדר שלנו, ועבר מאחד לשני. כשנכנס, כולם התחילו לעבוד. פחדו ממנו. הוא היה גבוה כזה, והסתכל עלינו מלמעלה.

אז יום אחד נמאס לי הדבר הזה. באמת, אפשר להשתגע מלעשות קוים כאלה. בא לי רעיון. ביקשתי להכנס לאלסטר לחדר והצעתי: "אולי נעשה מפות עם ציורים שלי?" הוא אמר לי: "תעשי לי דוגמה", ועשיתי לי דוגמה בגודל כזה (מראה עם הידיים), עם אותה הצבעוניות, החאקי הזה (מצביעה על האטלס שציירה בשנות ה- 50', "ישראל – מפות מדברות"). עשיתי סקיצה כזו ביד, כנרת או משהו דומה, היה גם כחול, בעבודת יד, והבאתי לו את זה. הוא אמר: "אני מסכים". היה לו חוש הומור. איך אני שמחתי. אז הוא אמר: "רגע, אני הולך למצוא מישהו שיוציא את זה". אני לא יודעת למה המחלקה לא יכלה להוציא את זה. הוא מצא את ליאון המדפיס, שגם אני עבדתי בשבילו, לא זוכרת אם לפני או אחרי. הוא הוציא כל מיני כרטיסי ברכה, לוחות לילדים, ועשיתי בשבילו המון ציורי ילדים. אז ליאון המדפיס הוציא את זה (את האטלס).

זה היה מאוד הגון מצידו של אלסטר שנתן לי לעשות מה שרציתי. אני בחרתי איפה לשים את הטקסט, הייתי אחראית על הצבעים השונים והגוונים. הוא אמר לכולם: "תעשו מה שפרידל אומרת". הייתי אחראית גם על הדפוס (מדפדפת באטלס). זה באמת יפה, אני מוכרחה להגיד. עובדה שגם כתבו את שמי (כותרת האטלס: ישראל – מפות מדברות: הוכנו והודפסו ע"י מחלקת המדידות, משרד העבודה. מצויירות ע"י פרידל שטרן. הוצא לאור ע"י ליאון המדפיס, תל-אביב, ישראל). אני לא יודעת אם אלסטר היה אחראי לזה. אני יושבת במחלקת המדידות, וכתבו את שמי על זה (מתפלאת ונרגשת).

(ממשיכה לספר) נמאס לי פה, נמאס לי. חשבתי שאני משתגעת מ שעמום. קוי גובה, קוי גובה כל היום. כל-כך נמאס לי, הלכתי עוד פעם לאלסטר, לא יודעת אם לפני זה או אחרי זה, ואמרתי: "אני לא יכולה יותר. אני צריכה הפסקה". הוא נתן לי חופש חצי שנה או שלושת-רבעי. נסעתי לצרפת, אחר-כך חזרתי ואמרתי: "שמע, זה עשה לי תיאבון". ביקשתי לעבוד חצי מהזמן, לא זוכרת אם חצי שבוע או חצאי ימים, ויכולתי לעשות משהו אחר (ציון שתרוג נזכר: עבדת חצי שבוע, לא באת כל יום. פרידל מגיבה: כך זה יותר מתאים לי). הייתי היחידה במחלקת המדידות שהיתה לי פרוטקציה. היה לו חוש הומור. הוא הבין אותי.

(ציון שתרוג: אלסטר ויתר רק לך. הוא היה אדם שלא נתן לאף אחד שום אישור חורג. אני רציתי לנסוע לחו"ל בשנת 1952. הוא אמר לי: "אם אתה נוסע לחו"ל, זה כמו שאתה מתפטר". אחר-כך הוא לי: "אני אעשה איתך דבר כזה: אני נותן לך, נדמה לי 15 או 30 יום. אם תבוא יום אחד יותר מאוחר – אל תחזור". והוא כתב בכתב היד שלו: משוחרר ל- 30 יום).

אני קיבלתי הכל, מה שרציתי.

האמת, שאנחנו פחדנו ממנו. כשהוא נכנס לחדר שלנו, עבר מאחד לשני והסתכל על העבודה. אנחנו עבדנו, עבדנו, עבדנו (מדגישה), וכשהוא יצא, הפסקנו לעבוד (צוחקת). פעם אחת, אני זוכרת עד היום, הוא נכנס כרגיל. אני חושבת שהוא היה כל-כך קשה ... איתי לא. אני חושבת שהיה לו חוש הומור, והוא רצה בתור מנהל ... כך אני מתארת לעצמי. אז הוא עבר מאחד לאחד, לאט-לאט, והסתכל על העבודה. אני ישבתי עם הגב אליו, והוא בא אלי. בדרך אני שומעת מאחורי את הקול של בחורה שישבה שם, והיא אמרה לו במבטא מיוחד בגרמנית, היא הייתה עולה חדשה, ואנחנו יושבים ככה (יושבת בתנוחה מכווצת, ומחקה את המבטא של העובדת): "הר דירקטור, וארום קומן זי ניכט מאל צו מיר אאוכ זי גאט צו מאל צו אלה... ארביט... נור צו מיר קומן זי ניכט" (אדון מנהל, מדוע אתה לא בא גם אלי? אתה הולך לכולם לראות את העבודה. רק אלי אתה לא בא). היא היתה חתיכה. חשבתי שאני מתה מצחוק. כל-כך התחלתי לצחוק, ואני לא רציתי שיראה. שמישהו שיבקש מאלסטר שיבוא לראות מה הוא עושה? שיגעון, מי רצה דבר כזה (צוחקת)? אז הוא בא אלי. אני פחדתי, אז זרקתי משהו על הריצפה, ועשיתי כאילו ש... אבל הוא הבין את זה ועבר הלאה. אני שמתי לב, הוא הסתכל עלי כאילו... איתי הוא היה באמת בסדר. הייתי קצת אחרת.​