כתבה עיקרית

יוסף אלסטר
31.08.1971-1948

ממנהיגי "השומר הצעיר" בפולין; שרות ביחידת המיפוי הארצישראלית 524; מנהל מחלקת המדידות החל מ- 1948: קשיים ראשונים; מיפוי, מדידות ופרוייקטים אחרים: ניהול המדידות והמיפוי בנגב, מיפוי טופוגרפי והנדסי, מדידות להסדר קרקעות, עִבְרוּת המפות, השמות והמושגים, סדרות המפות הטופוגרפיות, מיפוי ימי, אטלס ישראל, מדידת וסימון גבולות המדינה, גבולות מוניציפליים, תחיקה, כתבים מקצועיים. שינויים ארגוניים: הקמת מדור פוטוגרמטריה, רכישות לבית הדפוס, הקמת בית-הספר למדידות, הקמת מדור כבישים, משרדי מדידות באזח "ע ובאיו"ש, ראשית עידן המיחשוב; קשרים עם מוסדות בינ"ל; בעלי תפקידים במחלקת המדידות בתקופת אלסטר: קוים לדמותו.​

 

כללי
יוסף אלסטר, המנהל הראשון של מחלקת המדידות במדינת ישראל, החליף במחצית השנייה של שנת 1948 את משה יוחנובצקי. יוחנובצקי היה המנהל הזמני של מחלקת המדידות, ומונה לתפקידו זה ע"י הבריטים, לפני עזיבתם את ארץ ישראל.

אלסטר ניהל את מחלקת המדידות בתקופה לא קלה, אך ידע לנווטה ולבצע את המשימות המוטלות עליה לצרכי פיתוח המדינה הצעירה ושימור קרקעותיה. מחלקת המדידות גם מילאה בתקופתו את צרכי צה"ל במיפוי, היות ויחידת המיפוי הצבאי בתקופתו הייתה קטנה, ושימשה, למעשה, יחידת קישור בין המטכ"ל לבין מחלקת המדידות.

בין ההחלטות החשובות של אלסטר כמנהל מחלקת המדידות יש למנות את הקמת מדור הפוטוגרמטריה, לצורך מיפוי מתקדם, מהיר ויעיל יותר; את הקמת בית-הספר הגבוה למדידות, שבמשך שנות קיומו הכשיר מספר גדול של מודדים, הן למחלקת המדידות והן לשוק הפרטי ולמוסדות נוספים; את מיפוי הנגב; את חלוקת מאמצי המיפוי לפי הצרכים (קודם מיפוי הנדסי וטופוגרפי לטובת הפיתוח המואץ, ואחר-כך גם דגש על המיפוי הקדסטרי, לשמירת קרקעות המדינה), את עִבְרוּת המפות והמושגים בגיאודזיה; את התאמת תקנות המדידה לצרכי מדינת ישראל; ואת הובלת עריכת אטלס ישראל – ספר עזר חשוב (וגדול ממדים) לחוקרי ארץ-ישראל. בשנות ה- 60' החל אלסטר את התפתחות המיחשוב במחלקת המדידות. הצעדים הראשונים היו שכירת שרותי מחשב מחברת IBM, וכתיבת תכניות לחישובים גיאודטיים ולניהול כוח האדם והתמחיר במחלקת המדידות, עליהן קיבלו שלושה מעובדיה את פרס קפלן. 

אלסטר נולד בוַרְשָה בשנת 1902. בצעירותו נקרא יוז'ק, והתפרסם ברחבי פולין כאחד משלושת מנהיגי "השומר הצעיר" במדינה זו. שני האחרים היו פייבל המבורג ויהודה גוטהלף, לימים עורך עיתון "דבר". אלסטר למד גיאודזיה בטכניון בוַרְשָה. הוא עלה ארצה בשנת 1933 לערך, והתיישב באחד מקיבוצי "השומר הצעיר" בצפון הארץ. את רשיון המודד קיבל ב- 28 בפברואר 1938. במלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי ושרת כסמל מדידות בפלוגת המודדים הארצישראלית 524. עם הפלוגה הגיע גם לאיטליה, וכפי שסיפר אשר סולל, שהיה אח"כ סגנו במחלקת המדידות, הם ביצעו ביחד את הקשר הגיאודטי בין קורסיקה וסרדיניה.  עם שחרורו מהצבא הבריטי עזב את הקיבוץ ועבד כמודד במשרד מדידות פרטי בחיפה. לאחר קום המדינה מונה ע"י שר העבודה, מרדכי בנטוב, למנהל מחלקת המדידות הראשון במדינת ישראל.

קשיים ראשונים
משימותיו הראשונות של אלסטר במחלקת המדידות לא היו קלות. מספר העובדים ירד מ- 736 לפני סיום תקופת המנדט ל- 68 עובדים באוקטובר 1948. בשנת 1949/50 גדל המספר ל- 173 עקב שחרור עובדים מהצבא ומגופי הבטחון השונים. במקביל נדרשה מחלקת המדידות לספק תשתית מיפוי ללחימה של צה"ל בנגב במלחמת השחרור (יחד עם שרות מפות וצילומים - שמו"צ), ואח"כ - לצרכי הפיתוח של המדינה הצעירה, שקלטה עולים רבים, הקימה ישובים ושיכונים חדשים, סללה כבישים ומתקני תשתית והקימה מפעלים ואזורי תעשייה חדשים. במקביל, היה צורך גם בסימון גבולות המדינה.

כדי להצליח במשימותיו, למרות המחסור בכוח-אדם, נִִיֵיד אלסטר עובדים ממחלקה למחלקה "בהתאם לדרישות השעה". הוא גם עודד את העובדים להציע המצאות ושיפורים לייעול העבודה. בכל שנות ניהולו התייחס באופן אישי לכל המצאה והצעה לשיפור.

החל ממחצית שנת 1948 שרתו בבניין מחלקת המדידות גם חיילי שרות מפות וצילומים בפיקודו של סא"ל פנחס יואלי. ב- 20 ביוני 1949 פורק השמו"צ. יחידת המיפוי שהחליפה את השמו"צ הייתה למעשה יחידת קישור בין גורמי הצבא לבין מחלקת המדידות. יואלי הפך לסגנו של אלסטר, ובראשית שנת 1952 הוחלף ע"י סא"ל אשר סולל. מחלקת המדידות, בהנהלתו של אלסטר, מילאה את כל צרכי המיפוי של הצבא: מדידות, הכנת מפות בקני-מידה שונים והדפסתן. בעִתות מלחמה (מבצע סיני ומלחמת ששת הימים) עבדו עובדי הרפרודוקציה של מחלקת המדידות במשמרות למילוי הצרכים של צה"ל בתחומי המיפוי והמדידות, כשחלק מהעובדים היו מגוייסים. ראוי לציין במיוחד את המיפוי הפוטוגרמטרי של אזורים בסיני לפני מבצע "קדש", ששימשו את צה"ל במהלך המבצע, את המדידות לקישור האי טיראן לשארם א-שייח' לאחר המבצע; את הדפסת המפות ואת מדידות קישור רשתות ישראל וסיני במלחמת ששת הימים.

לאלסטר הייתה בעיה נוספת. אחריותה הבלעדית של מחלקת המדידות בתחום המדידות והמיפוי מול משרדי הממשלה האחרים לא הייתה מובנת מאליה. במכתבים ששלח למנהל הכללי של משרד העבודה והביטוח הלאומי (שמחלקת המדידות הייתה כפופה אליו) במחצית השניה של שנת 1949, יצא כנגד העובדה שחלק מהמשרדים הממשלתיים מנהלים מדידות עצמאיות. ב- 7.10.1949 ציין במכתבו כי אמנם חלק מהמשרדים הממשלתיים קיבלו להלכה את העובדה שמחלקת המדידות תהיה אחראית על עבודות המיפוי עבורן (כדוגמה ציין את מחלקת המים במשרד החקלאות), אך בפועל לא כך היה. מאבקו של אלסטר כנגד התופעה הצליח, והרחבת פעילות המחלקה בשנים שלאחר מכן מעידה על כך. 

ריכוז תהליכי המיפוי והמדידה של המדינה במחלקת המדידות איפשר לאלסטר להפעיל לחצים על משרד האוצר, שייתן תקציבים לתפעול המחלקה ולפיתוחה. במכתביו למשרד האוצר איים שלא יוכל לעמוד בדרישות הצבא לאספקת מפות, ונימוק זה היה ככל הנראה בעל משקל מכריע בהפניית תקציבים ומשאבים כספיים של המדינה למחלקת המדידות, שנאבקה אז על כל אגורה נוספת.

מיפוי, מדידות ופרוייקטים אחרים:

המדידות והמיפוי בנגב
המדידות והמיפוי בנגב היו מהפעילויות הראשונות של מחלקת המדידות לאחר קום המדינה. שיתוף הפעולה של המחלקה עם שמו"צ איפשר לראשונה הכנה והדפסה של מפות הנגב בקנ"מ 1:100,000, ואלה נוצלו במבצע "עובדה" לכיבוש אילת. עם זאת, אלסטר היה מודע לכך שהיסודות הגיאודטיים של המפות, עליהם הסתמכו בהכנת המפות החדשות, לא היו ברמת הדיוק הרצויה (ביניהם: המיפוי הטופוגרפי בקנ"מ 1:125,000 של ניוקומב משנת 1914-15). לפיכך החליט אלסטר לבצע טריאנגולציה בדרום הנגב לצורך מיפוי מדויק של האזור. העבודות החלו בשנת 1950, אלא שהביסוס הגיאודטי (מדידת קו בסיס והקמת רשת טריאנגולציה מאילת צפונה) היה, מראש, זמני, ולכן לא היה מדויק. באפריל 1955 החליט אלסטר על בניית בסיס חדש בעברונה, כשהפעם בוצעה העבודה תוך הקפדה על תקינות כל שלבי עבודת המדידה.

המיפוי הטופוגרפי וההנדסי
אחת הפעילויות הראשונות והחשובות של מחלקת המדידות בהנהגת אלסטר הייתה המיפוי הטופוגרפי וההנדסי לצורך הבנייה המסיבית שנועדה ליישב את העולים החדשים, ולצורך בניית מתקני תשתית שונים (כבישים, מפעלים ועוד). דגש מיוחד ניתן למדידות לצורך הקמת מוביל המים הארצי.  

לצורכי ההתיישבות נבנו שכונות חדשות בישובים קיימים, ולצורך פיזור האוכלוסין הוקמו ברחבי הארץ עיירות פיתוח רבות: בשנת 1950-1951 בלבד נוסדו 15 עיירות חדשות, ועד 1965, השנה בה הוחל בבניית כרמיאל, נוסדו בסך-הכל 27  עיירות פיתוח. התכנון והקמת השכונות והעיירות החדשות היו נתונים בלעדית בידי משרד השיכון, שדרש מאלסטר לספק לו את המיפוי הדרוש להקמתן. שלא כמו המדידות והמיפוי לצורך רישום המקרקעין, שאורכות לעתים שנים, נדרשה מחלקת המדידות לספק את המיפוי הטופוגרפי וההנדסי בפרק זמן קצר של שבועות וימים. כאן בא לידי ביטוי הצורך בניוד העובדים "בהתאם לדרישות השעה". בדין וחשבון לשבוע 7-2 באוקטובר 1949, לדוגמה, כתב אלסטר: "קיבלנו הוראות משר העבודה להתרכז בעבודות מדידה טופוגרפיות למטרות שיכון דחוף, ולהפסיק את כל העבודות שאין להן דחיפות ממדרגה ראשונה".  ציון שתרוג, שהיה מודד עד שנת 1958, ומאז ועד 1963 היה מפקח השדה של מחלקת המדידות, מספר כי לצורך המדידות בשטח, מאילת ועד קרית-שמונה, ארגן אלסטר קבוצות מודדים, עד חמש עשרה קבוצות בתקופות השיא. קבוצות אלה עבדו בתנאים קשים בשדה, כשלא פעם יצאו הביתה אחת לשבועיים.

נעשו גם עבודות מדידה ע"י משרדי מדידות פרטיים. אלסטר דרש לפקח על המדידות הטופוגרפיות שאינן ממשלתיות, על-מנת לקבל רישום מדויק של העבודות המבוצעות ע"י המודדים הפרטיים, ולאפשר למדינה להשתמש במיפוי שעשו. בשנת 1954 התפרסמו תקנות בדבר מדידות טופוגרפיות, שמטרתן, עפ"י הגדרת אלסטר, הייתה: "פיקוח על דיוק המדידות הטופוגרפיות, שמירה על צורה אחידה בהכנת המפות ומניעת כפילות בביצוע מדידות".

מדידות להסדר קרקעות
לעומת ההאצה במיפוי הטופוגרפי וההנדסי, הייתה פעילות המדידות לצורך הסדר קרקעות (קדסטר) מועטה בשנים הראשונות. לא ניתן היה להעסיק בו-זמנית עובדים הן לצורכי המיפוי ההנדסי והטופוגרפי והן לצורכי המיפוי הקדסטרי. כבר ב- 28 במרץ 1949 התעניין אלסטר אצל מנהל הסדר רישום הקרקעות עד כמה תעסוק מחלקת הקרקעות בעבודות הסדר שיידרשו מדידות. "האינפורמציה הנ"ל דרושה לי בקשר עם ארגון עבודה כללי של מחלקתי", כתב אלסטר. לפיכך, נעשתה בשנים הראשונות עיקר העבודה בגושים בהם לא נדרשה עבודה רבה להסדרתם. מ- 1953 החלה עבודה מסודרת בגושים בהם נעשו עבודות מדידה לצורך בנייה למגורים, לתעשייה או להקמת נמלים, וכן לשם שמירת אדמות המדינה. בשנת 1957 יזם אלסטר את חידוש עבודות ההסדר בגליל כדי לשמור על קרקעות המדינה, כ- 400,000 דונם, אותם תבעו רשות הפיתוח והאפוטרופוס לנכסי נפקדים כדי למנוע תפיסת הקרקעות על-ידי ידיים לא רצויות. בעקבות פניית אלסטר, וסגנו, אשר סולל, אישרה הכנסת תקציב גדול יותר לביצוע עבודות ההסדר והתאפשר גיוס של מודדים לעבודות אלו. כפי שמספר כיום ציון שתרוג, הגיוס איפשר העסקת עשר קבוצות של מודדים במרחב עכו, תחת הנחייתו של צבי שפירא, ועוד חמש קבוצות של מודדים מנצרת וכפרי הסביבה, בהנחיית צבי פדבה. עד פרישתו של אלסטר הוסדרו, מקום המדינה, מעל ל- 700,000 דונם, לא כולל קרקעות הנגב.

החל משנת ה- 60' הוחל בעבודות להסדר קרקעות גם בנגב. עד סוף יוני 1972 (קרוב לשנה לאחר פרישת אלסטר) הוסדרו בנגב כ- 14,760,000 דונם.

עִבְרוּת המפות, השמות והמושגי 
לאחר קום המדינה נוצר הצורך לעַבְרֵת את שמות הישובים והמקומות במדינה ולהגדיר בעברית מושגי יסוד בתורת המדידות. אלסטר, כמנהל מחלקת המדידות, דחף לקידום הנושא. הוא פנה כבר בשנת 1948 לטכניון בבקשה לקבל את עזרת הגורמים המדעיים-טכניים בקביעת מושגי היסוד בגיאודזיה. ב- 17 נובמבר 1948 פנה גם לוועד הלשון העברית בא"י לשם קידום עִבְרוּת המושגים. בפנייתו ציין: "מחמת צורך השעה, המאלץ אותנו כבר עתה להשתמש במונחים טכניים עבריים שבתחום מקצוע מדידת הקרקעות נאלצה מחלקת המדידות להיות היוזמת להקמת ועדת מונחים מקצועיים שבתחום תורת המדידות". פנייתו נענתה, הוקמה ועדה למונחי הגיאודזיה שליד מחלקת המדידות, שעבודתה הביאה בשנת 1950 להוצאה לאור של מילון מונחים טכניים הקשורים למלאכת עשיית המפות. חברי הועדה מטעם האקדמיה ללשון העברית היו ע' איתן ויחיאל בן-נון.  חברי הועדה מטעם מחלקת המדידות היו בוריס גוסינסקי, אליעזר שישא ו פנחס יואלי. בועדה היו גם נציגים מהטכניון. המילון שימש את עובדי מחלקת/אגף המדידות/מפ"י וגורמים נוספים עד שנת 1992, בה הוחלף על-ידי מהדורה מחודשת של המילון.

בסוף שנת 1948 פנה אלסטר גם למזכיר הממשלה, לצורך קביעת עקרונות התעתיק לעִבְרוּת מהשפה הערבית ומהכתב הלטיני. אומנם בתקופת המנדט נקבעו כללי תעתיק מאנגלית לעברית ולהפך (ובמקביל – מאנגלית לערבית ולהיפך), אך אלה לא הספיקו לצורך עברות השמות. פניית אלסטר הניעה תהליך שסופו היה הקמת ועדת השמות הממשלתית ב- 1951. פעילותה הייתה חיונית לכרטוגרפים של מחלקת המדידות לצורך מתן שמות בעברית ליישובים ולמקומות השונים.

השמות העבריים הוכנסו למפות בשלב הראשון כהדפסה חוֹפָה בצבע סגול (במפות 1:100,000 ו- 1:20,000 המנדטוריות). החל משנת 1954 לערך הוחל בפרוייקט של מיפוי מחודש בקנ"מ 1:20,000, במסגרתו מופו מחדש חלק מהמפות בקנ"מ זה. במפות החדשות הופיעו השמות העבריים עפ"י קביעת ועדת השמות הממשלתית. שמות הישובים הערביים נכתבו במפות החדשות בהתאם לכללי התעתיק לעברית. החל משנת 1960 מופתה בעברית גם סדרת המפות בקנ"מ 1:100,000 (ראה להלן).

סדרות המפות הטופוגרפיות
עבודת המיפוי הטופוגרפי החלה בתקופת אלסטר בעדכון של המפות המנדטוריות, בעיקר אלה שבקנ"מ 1:20,000. עד לסיום  המנדט הבריטי מופו 165 גליונות בקנ"מ זה, מתוך 210 מתוכננות, ממטולה ועד קו באר-שבע. בנוסף לעדכון חלק מהמפות הוחל בהכנת מפות חדשות, ובחידוש מפות של אזורים שחלו בהם שינויי תשתית מרובים. המפות החדשות הודפסו בעברית, כאמור לעיל. עד עצירת הדפסת הסדרה בשנות ה- 70', בשל העלות הגבוהה והקושי בעדכון המפות, עודכנו או חודשו או הוכנו 125 מפות בקנ"מ זה.

במקביל, הוחל במיפוי צפון הארץ בקנ"מ 1:10,000 (מפות טופוקדסטריות). תחילה הועלה הרעיון להפיקן כמפות "קדסטר כלכלי", אך בשל הבנתו של אלסטר כי המאמץ להכנתן יהיה מעבר ליכולת ולכדאיות הכלכלית, הוחלט להוציאן ללא האינפורמציה הכלכלית. עד הפסקת הוצאת הסדרה בראשית שנות ה- 70', הודפסו 151 מפות מתוך כ- 400 שתוכננו בצפון המדינה, עד קו באר-שבע בדרום.

בשנות ה- 50' המאוחרות הוביל אלסטר את תחילת המיפוי בקנ"מ 1:50,000, שהתבסס על השיטה הפוטוגרמטרית. זו הקלה בעיקר על המיפוי באזורים המדבריים של המדינה (על הקמת מדור פוטוגרמטריה ראה להלן). עד שנות ה- 70' הושלמה הסדרה, שכללה 88 מפות. סדרה זו הייתה עם השנים למפת הבסיס, שעליה התוו תכניות בעלות חשיבות ממלכתית, ועל בסיסה הוכנו אחר-כך מפות סימון השבילים, שהראשונות שבהן נעשו בתקופתו ובתמיכתו של אלסטר.

במהלך שנות ה- 50' הודפסו המפות בקנ"מ 1:100,000 בסדרה בת 24 מפות, על בסיס מפתח המפות המנדטורי בצפון הארץ עד קו באר-שבע (שכלל 16 מפות), ועל מיפוי הנגב במלחמת השחרור. שש-עשרה המפות הצפוניות הודפסו באנגלית, עם הדפסה חופה בעברית של שמות הישובים והדרכים החדשות. מפות הנגב, שהיו חסויות בתחילה, יצאו לאור בעברית. בשנת 1960 יצאה לאור סדרה חדשה בת 26 מפות, כולה בעברית.  היא החליפה את הסדרה הישנה.

כבר בדיון שניהל אלסטר ב- 17 אפריל 1950 הוחלט על מפתח גיליונות המיפוי של ישראל בקני-המידה שבין 1:10,000 ל- 1:100,000. כבסיס לחלוקת הסדרה למפות הטופוגרפיות שימשו מפות ה- 1:100,000. על-פיהן נקבעו החלוקות לגיליונות בקני-המידה הגדולים יותר.

מיפוי ימי
אלסטר מונה ליו"ר "הועדה הבינמשרדית לענייני הידרוגרפיה ימית", וביק ש בשנת 1955 ממוסדות שונים לדווח על שטחי התעניינותם בתחום המיפוי הימי. למרות ריכוז הדרישות ע"י מחלקת המדידות לא הוקם בה באותם ימים מדור למיפוי ימי. פעילות המיפוי הימי התבצעה במכון האוקיינוגרפי, אם כי החל ממחצית שנות ה- 60' הודפסו במחלקת המדידות מפות בודדות של מספר נמלים, ומספר מפות של חופי הארץ.

אטלס ישראל
הרעיון לעריכת אטלס רגיונלי של ארץ-ישראל עלה עוד בשנות ה- 40' ע"י דוד עמירן, מייסד המחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית בירושלים, ומרדכי גלעד, המנהל השני של השרות המטאורולוגי. לאחר מלחמת העצמאות הם פנו ליוסף אלסטר בהצעה שמחלקת המדידות תדפיס את המפות לאטלס, ולמשה גורדון, מנהל "מוסד ביאליק", שנתמנה אחר-כך לעורך הראשי של דברי ההסבר למפות.

אלסטר וגורדון נענו לפרויקט ברצון, והם מונו למנהליו, כשלצידם במערכת מונה גם צוות מדעי שכלל שניים מעובדי מחלקת המדידות: נפתלי קדמון – עורך ומְרַכֵּז המערכת, ואורי צידון – המְרַכֵּז הכרטוגרפי. נתמנו גם 15 עורכים למדורים השונים, מטובי החוקרים בארץ.

המהדורה הראשונה של האטלס נועדה בעיקר לחוקרים, אך גם לציבור המתעניינים בידיעת הארץ. היא הופצה כקונטרסים למנויים בין השנים 1956 ו- 1964, וכללה 720 מפות ו"מפיות" ב- 101 גיליונות כפולים, שעסקו בנושאים רבים ומגוונים: תולדות המיפוי בארץ-ישראל, אקלים הארץ, הגיאולוגיה, הגיאומורפולוגיה, ההתיישבות, העיור, החקלאות, הכלכלה ועוד. בסוף הפרויקט נכרך האטלס בכריכה אדומה הדורה. האטלס זכה להדים בינלאומיים חיוביים.

בשנת 1970 יצאה לאור מהדורה מעודכנת של אטלס ישראל, הפעם באנגלית. היא נערכה בשיתוף עם בית ההוצאה הבינלאומי "אלזוויר" באמסטרדם. אלסטר היה יו"ר ההנהלה של מערכת הוצאת האטלס. גם מהדורה זו זכתה לביקורות חיוביות בעולם.

מאוחר יותר, לאחר תקופת אלסטר, נערכו גם מהדורות נוספות של האטלס.

מדידת וסימון גבולות המדינה
בדצמבר 1949 הגדיר אלסטר את מדידת גבולות המדינה וסימונם כאחד מתפקידי מחלקת המדידות. כיוון שהמיפוי הצבאי נעשה באותם ימים על-ידי אנשי מחלקת המדידות, פנו נציגי ועדות שביתת הנשק של ישראל למחלקה, כדי שאנשיה ימדדו את הגבולות ויסמנום. כך קיבלה מחלקת המדידות על עצמה את התפקיד ללא מינוי ממשלתי. עבודות המודדים של מחלקת המדידות לאורך הגבולות נמשכו עד מלחמת ששת הימים ב- 1967, ולוו לא פעם בתקריות אש, בעיקר מול הסורים, אך לעתים גם מול הירדנים (ברוב המקרים היו המדידות חד-צדדיות, בשל אי שיתוף הפעולה מהצד הערבי). מול המצרים היו חילוקי דעות לאורך גבול הרצועה, שסומן מדי פעם בקו חריש שנוצר ע"י טרקטור (וקטעים ממנו גם בחביות). היו גם חילוקי דעות באזורים מסויימים לאורך קו הגבול שבין רפיח לאילת. גם עם המצרים היו המדידות בדרך-כלל חד-צדדיות, בשל חוסר שיתוף פעולה. הגבול עם לבנון נמדד בהסכמת שני הצדדים (למעט קטע הגבול שממזרח למטולה).

אלסטר עקב אחר עבודות מדידות הגבול. לאחר כל משימה, ולעתים לאחר כל יום עבודה בשטח, דיווחו לו המודדים על העבודות  וקצב התקדמותן.

בעקבות פניות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שלח אלסטר כבר במרץ 49' את חישובי שטחי המדינה לסוגיהם השונים (שטח המדינה עפ"י החלטת האו"ם, שטחים שכבש צה"ל ושטחים שנכבשו ע"י מדינות ערב והופחתו משטח המדינה). שנה לאחר מכן, לבקשת הלמ"ס, נשלח מידע על אורך גבולות המדינה. מאז, הייתה מחלקת/אגף המדידות/מפ"י אחראי/ת על מתן נתו ני הגבולות ושטח המדינה ללמ"ס ולשאר המוסדות הממשלתיים.

גבולות מוניציפליים
אלסטר הוביל את מחלקת המדידות לשיתוף פעולה עם משרד הפנים למיפוי הגבולות המנהלתיים במדינת ישראל (גבולות המחוזות, הנפות והמועצות המקומיות והאזוריות). בשנים הראשונות לקום המדינה הודפסו במח' המדידות כ- 35-25 מפות אזורי שיפוט מועצות מקומיות מדי שנה. המפות נחתמו ע"י שר הפנים והן מלוות בהסבר מילולי על הגושים והחלקות, ועל גבולותיהם, בכל אזור מוניציפאלי. שיתוף הפעולה עם משרד הפנים בנושא זה מתקיים עד היום ובאותה השיטה.

תחיקה
חוק המדידות המנדטורי משנת 1921 איפשר לשר הממונה להתקין תקנות שיעסקו ברישום המקרקעין בלבד. אלסטר יזם שינוי בחוק, וב- 19.6.53 תוקנה הפקודה בכנסת. לאחר התיקון התאפשר לשר הממונה להתקין תקנות בדבר ביצוע מדידות לכל המטרות ולא רק לצרכי רישום מקרקעין. לאחר תיקון הפקודה יכול היה אלסטר לתקן תקנות חדשות שעדכנו את תקנות המודדים משנת 1938 ולהתאימן לתקופה: תקנות בדבר מדידות טופוגרפיות, 1954; תקנות בדבר רישום מתאמנים, 1954; תקנות בדבר מדידות לקידוחי נפט, 1952. אלסטר יזם, ושר העבודה חתם עליהן.

עוד הוציא אלסטר הוראות/הנחיות בנושאי המדידה השונים, כמו עדכון גרפי או חידוש של גבולות גושים שנלקחו ע"י הערבים במלחמת השחרור, הוראות למדידה קדסטרית ועוד.

כתבים מקצועיים
בשנת 1965 הציע פרופ' (אז ד"ר) נפתלי קדמון לאלסטר לערוך ולהוציא לאור סדרת "כתבים כרטוגרפיים", שתכלול מאמרים מקצועיים בתחום הכרטוגרפיה. אלסטר נענה, והסדרה יצאה לדרך. בעקבותיה יצאה לאור גם סדרת "כתבים גיאודטיים". סה"כ פורסמו 17 חוברות משתי הסדרות. בנוסף להן יצאו חוברות בודדות של "כתבים קדסטריים" ו"כתבים פוטוגרמטריים".

שינויים ארגוניים ופיתוח:

הקמת מדור הפוטוגרמטריה
אחד השינויים החשובים שעשה אלסטר במחלקת המדידות היה הקמת מדור הפוטוגרמטריה. בתקופת המנדט לא אומץ המיפוי הפוטוגרמטרי כשיטה. אלסטר זיהה את הפוטנציאל הגלום בתצלומי האוויר עם כניסתו לתפקיד. בתזכיר ששלח  למנהל משרד העבודה והביטוח הלאומי במאי 1950 כתב: "אין כל הצדקה שבמדינתנו נאחז בשיטות מיושנות בשעה שבשיטה חדשה ובעזרת מכשירים חדשים נוכל לבצע את המיפוי ביתר יעילות... בשעה שהגנת הארץ ופיתוחה מעמידה דרישות שבהן חשיבות מיוחדת נודעת לגורם הזמן, אין כל הצדקה להתעלם מהאפשרויות הניתנות ע"י מוסד פוטוגרמטרי". הרעיון שעמד מאחורי גישה זו היה כי המיפוי הטופוגרפי בשדה, באמצעות שולחנית מדידה ו/או טכימטריה, אינו מתאים לתנאים של מדינה מתפתחת כי הוא איטי מדי; מיפוי מתצלומי אוויר יהיה מהיר הרבה יותר ואיכותי יותר. במכתבו זה פרט אלסטר את הציוד הנדרש למדור, והסכומים הנדרשים לרכישתו.

המדור הוקם בשנת 1951, בראשות ד"ר משה ארז. תחילה עסק המדור בעדכון מפות טופוגרפיות בקנ"מ 1:20,000 באופן ידני. בשנת 1952 נרכשו מהמכון הפוטוגרמטרי הירושלמי של זלמן ליף המכשירים הפוטוגרמטריים הראשונים (5A ושני מכשירי  6A). יחד איתם הגיע ממכון ליף עזריאל מרקוזה, שלימד את אנשי המדור לעבוד עם המכשירים. בהמשך תקופתו של אלסטר כמנהל נרכשו גם מכשירי 7A ו- 8A. באמצעות מכשירים אלה מיפה המדור מפות בקני-מידה שונים, מ- 1:10,000 ועד 1:50,000.

בשנים הראשונות היה הצבא המקור העיקרי לתצ"א שעל פיו נעשה המיפוי הפוטוגרמטרי. בשנת 1954 רכשה מחלקת המדידות את המצלמה האווירית הראשונה, מדגם RC5a, תוצרת החברה השוויצרית Wild. החל מינואר  1956 החלה המחלקה לצלם את  הארץ בכיסוי ארצי. בשנת 1968 נרכשה מצלמה 8RC מאותה החברה, מצלמה מתקדמת יותר, שהייתה האחרונה שנרכשה בימי אלסטר. ​

רכישות לבית הדפוס
עם הקמת מדינת ישראל היו בבית הדפוס של מחלקת המדידות שתי מכונות דפוס בריטיות ישנות תוצרת CRABTREE, ירושה מתקופת המנדט. המכונות היו קשות להפעלה ואיטיות. לעומת זאת, היו צרכים רבים להדפסת מפות. מממוצע הדפסות שנתי של כ- 682,500 מפות בשנים האחרונות של תקופת המנדט גדל מספר ההדפסות ל- 1,423,000 בשנת 1949/50, ל- 3,004,594 בשנת 1950/51, ומספר ההדפסות הלך וגדל בשנים שלאחר מכן. אלסטר דרש תקציבים לצורך חידוש והחלפת המכונות והציוד בבית הדפוס, ואף טען שאם לא ירכשו מכונות דפוס חדשות תיגרמנה תקלות רציניות למערכת הביטחון, שהייתה צרכן מרכזי של המפות שהודפסו במחלקת המדידות. בשנת 1952/53 נרכשו ע"י מחלקת המדידות מכונות דפוס חדשות, ועד סיום כהונתו של אלסטר בשנת 1971 נרכשו סה"כ חמש מכונות דפוס, כולן של חברת ROLAND הגרמנית, העובדות בשיטת האופסט. המכונות החדשות הדפיסו כ- 4,500 גיליונות לשעה, לעומת 1,000 שהדפיסו מכונות ה- CRABTREE (ושיצאו משרות לאחר הגעת מכונות ה- ROLAND הראשונות).

אלסטר גם יזם התקשרות עם המדפיס הממשלתי, ומחלקת המדידות החלה להדפיס עבור משרדי הממשלה. המחלקה קיבלה, כתוצאה מעבודה זו, תקציב נוסף, שאיפשר את רכישת אחת ממכונות ה- ROLAND.

הקמת בית הספר למדידות
לאחר קום המדינה התעורר צורך מיידי בהכשרת עובדים, למיפוי ישראל המתפתחת. אלסטר יזם את פתיחת בית-הספר למדידות, שפעל תחילה במחסני מע"צ בחולון ולאחר שלוש שנות לימוד עבר למבנה שנבנה עבורו בתל-גיבורים (תל א-ריש בשמו דאז) שבחולון. אלסטר הטיל על המהנדסים יוליאן פמיליאר ומשה רינג, שניהם עולים חדשים שקיבלו את הכשרתם בפולין, להכין תוכנית לימודים לביה"ס. שניהם לימדו גיאודזיה. כמו-כן מינה עובדים בכירים נוספים לתפקידי הוראה במקצועות השונים. ראשוני המורים שלימדו את המקצועות העיקריים, בנוסף לגיאודזיה, היו בוריס גוסינסקי (חישובים גיאודטיים),אליעזר שישא (מתימטיקה), משה ארז (פוטוגרמטריה) וגאול מכליס (שרטוט). אלסטר עצמו לימד בביה"ס אסטרונומיה ותחיקת המדידות.

אלסטר דאג לא רק לתכנים, אלא גם לצרכים האישיים של התלמידים, בעיקר בשנים הראשונות, בהן היו מרבית התלמידים עולים חדשים. הוא דאג להם, ולחיילים משוחררים שלמדו בביה"ס, ללינה בבית העולים "שמעון" שהיה בכניסה לחולון מכוון תל-אביב. תלמידים אחרים שוכנו ב"בית החלוצים" בתל-גיבורים, סמוך למיקום ביה"ח "וולפסון".

בית-הספר החל לפעול כחד-שנתי בדצמבר 1949, בשנת 1952 הפך לביה"ס הגבוה למדידות והלימודים בו הפכו לדו-שנתיים, ובשנת 1965 הפכו הלימודים לתלת-שנתיים. בשל היותו ביה"ס גבוה למדידות התאפשר לבוגריו לגשת לבחינות לקבלת רשיון מודד מוסמך לאחר התמחות בת שנתיים-שלוש (התמחות בת שלוש שנים כשהלימודים בביה"ס נמשכו שנתיים, ושנתיים כשהלימודים נמשכו שלוש שנים). במתכונת זו נמשכו הלימודים בביה"ס, עד שנסגר בשנת 1974, בשל העובדה שלא קיבל הכרה מהמועצה להשכלה גבוהה (ב- 1971 נפתחה מגמת גיאודזיה וכרטוגרפיה באוניברסיטת תל-אביב, שבוגריה קיבלו תואר אקדמאי, במקום ביה"ס למדידות).

בינואר 1970 פרסם אלסטר ב"עבודה וביטוח לאומי", ירחון משרד העבודה, מידע על מספר בוגרי בית-הספר הגבוה למדידות, במסגרות השונות של קיומו, מ- 1949 עד 1969. 144 תלמידים סיימו את הקורס השנתי (בשנים 1952-1949), 196 תלמידים סיימו את הקורס הדו-שנתי (בשנים 1964-1953), ובשנים 1969-1965 סיימו 65 תלמידים את הקורס התלת-שנתי. סה"כ, עד שנת 1969 סיימו 405 תלמידים את ביה"ס. חלק ניכר מהם הגיעו למחלקת המדידות למדוריה השונים, וחלקם הגיעו לעמדת בכירות (ציון שתרוג אף היה מנכ"ל מפ"י, לאחר שהשלים שני תארים). אחרים נקלטו בשוק הפרטי ובמוסדות ציבוריים כמו עיריות, הקרן הקיימת, תה"ל, מע"צ, סולל-בונה ועוד.

ראוי לציין, כי במהלך תקופתו של אלסטר, 23 שנים, קיבלו 203 מודדים רשיון מודד מוסמך. מהם 92 בוגרי ביה"ס הגבוה למדידות (כ- 45% מכלל מקבלי הרשיון), 32 בוגרי הטכניון, 19 שלמדו בקורסי ערב, 52 שמקום ל ימודם אינו ידוע, ושמונה מודדים שלמדו בחו"ל. ביה"ס הוכיח את עצמו כמוסד העיקרי באותה תקופה שבוגריו קיבלו את הרשיון (לאחר שסיימו את התמחותם).

הקמת מדור כבישים
בשנת 1962 הוטלו על מחלקת המדידות משימות ראשונות בתחום תכנון הכבישים. לצורך מתן מענה למשימות הקים אלסטר מדור כבישים והעמיד בראשו את חיים חמלניק. המדור עסק בבחירת התוואי המתאים ביותר לסלילת הכבישים ובהכנת מפרטים טכניים מלווים בשרטוטים. רוב התכנון בוצע על בסיס מיפוי פוטוגרמטרי. בין הכבישים שתוכננו ע"י המדור: כביש חדרה-חיפה, כביש בית קמה-תל שוקת, כביש אורון-עין יהב, כביש פרוד-עמיעד ועוד. במדור הכבישים עבדו ארבעה עובדים והוא פעל עד שנת 1981.​

משרדי מדידות באזח"ע ובאיו"ש
לאחר מלחמת ששת הימים הפעילה מחלקת המדידות, בניהולו של אלסטר, משרדי מדידות באזח"ע (אזור חבל עזה) ובאיו"ש (אזור יהודה ושומרון). בראש כל משרד מונה ע"י אלסטר קמ"ט מדידות שפיקח על ניהול תקין של המקרקעין באזורים אלה. הקמ"ט היה כפוף ניהולית למינהל האזרחי, ומקצועית – למחלקת המדידות. תחתיו עבדו מודדים ועובדי עזר מקומיים שביצעו את עבודות המדידה לצורכי רישום בספרי המקרקעין, לטיפול בסכסוכי קרקעות ועוד. קמ"ט המדידות היה אחראי גם למתן רישוי למודדים המקומיים בשני האזורים. משרדי המדידות באזח"ע ובאיו"ש היו שותפים, כחלק מהמנהל האזרחי, לניהול תקין של צרכי האוכלוסיה באזורים אלה.

ראשית עידן המיחשוב
בשנות ה- 60' החל עידן המיחשוב במחלקת המדידות. הצעד הראשון היה שימוש במחשב  /40 IBM- 360. המחלקה שכרה את שירותי המחשב שנמצא בלשכת השירות של חברת IBM, לא הרחק מבנין מחלקת המדידות. את הכרטיסים ניקבו במחלקה, ואחר-כך העבירו אותם למחשב ברגל, על-ידי שליח, כדי שיריץ את החישובים המנוקבים. לאחר נסיון להשתמש בתוכניות מחשב שהוכנו בחו"ל, העדיפה מחלקת המדידות, בניהולו של אלסטר, לפתח תוכניות באופן עצמאי ולהכשיר כוח אדם מתאים לתיכנות באמצעות קורסים. נכתבו תוכניות לחישובים ולעיבוד נתונים גיאודטיים, להסדר קרקעות, לפוטוגרמטריה, לתכנון כבישים והנדסה אזרחית ולניהול כוח-האדם והתמחיר (הראשונה בישראל). על פיתוח התוכניות ויישומן קיבלו רון  אדלר, המנהל שהחליף את אלסטר, יחד עם שלושה מעובדי המחלקה את פרס קפלן: ירחמיאל דויטשר, אורי שושני וציון שתרוג. לפני סיום תפקידו של אלסטר כמנהל המחלקה, לאור השימוש הגובר והולך בשעות מחשב, הוחלט לשכור מחשב מדעי עצמי שישב במחלקת המדידות, והוזמן מחשב מדגם 1130 של חברת IBM. בכך התקדמה מחלקת המדידות צעד נוסף בשימוש במחשב, לקיצור משך העבודה ולייעולה.

בד בבד עם החדרת השימוש במחשב לחיי המחלקה, נרכש בתקופת אלסטר קואורדינטוגרף אלקטרוני, "קוראדומאט". עקב הדיוקים הגבוהים שהושגו בו, שימש בעיקר להתוויית גושי הסדר קרקעות ושרטוט חתכים או רשתות איזון לצורכי תכנון הנדסי.  נרכש גם "דיגימטר", פלנימטר אלקטרוני, לצורך חישובי שטח חלקות בהסדר הקרקעות. שני המכשירים איפשרו ניקוב כרטיסים לשפת המחשב, והעבודה בהם התאפשרה עם תחילת העבודה במחשבים במחלקת המדידות. הם קידמו בצורה משמעותית את המיפוי הקדסטרי, והיו המכשירים הראשונים מסדרה של תווינים (מכונות להדפסה של שרטוטים בגליונות גדולים) ומְסַפְרְתִים (דיגיטייזרים), המשמשים לקליטת נתונים גרפיים והסבתם לנתונים מספריים במחשב) שנרכשו אחר-כך על-ידי אגף המדידות/המרכז למיפוי ישראל.

קשרים עם מוסדות בינלאומיים
כמנהל ארגון המדידות והמיפוי הרשמי של מדינת ישראל, דאג אלסטר לקיים שיתוף פעולה עם מוסדות בינלאומיים העוסקים בתחום המיפוי. מחלקת המדידות חברה לאגודה הבינלאומית לגיאודזיה וגיאופיזיקה, החברה הבינלאומית לפוטוגרמטריה (בשנת 1952), החברה הכרטוגרפית הבינלאומית (ישראל נמנתה על 13 המדינות שייסדו את החברה), הפדרציה הבינלאומית של המודדים (FIG) (ישראל הצטרפה בשנת 1953). אנשי מחלקת המדידות היו פעילים במוסדות אלה, השתתפו בכנסים ובועידות שלהם, ואף הציגו עבודות ומוצרי מיפוי בתערוכות שנספחו לועידות. כן השתתפו בועידות של הועדה הכרטוגרפית של אזור אסיה והמזרח הרחוק (בה הייתה ישראל חברה בתקופת אלסטר). בראייתו של אלסטר, המגע עם גורמים בינלאומיים היה מקור חשוב להתקדמות המקצועית ולהכרת החידושים במיכשור ובתהליכי העבודה בתחומי המדידות והמיפוי.

בעלי תפקידים במחלקת המדידות בתקופת אלסטר

חלק ניכר מבעלי התפקידים בשנותיה הראשונות של מחלקת המדידות לאחר קום המדינה נקלטו בה עוד בתקופת המנדט. רובם למדו באירופה מדידות וגיאודזיה: בוריס גוסינסקי, עמיאל רוזנשיין (אלעמי), צבי פדבה, צ בי שפירא, יהודה גולדשטיין, ריבק, נתן פוטוריאן, קמינסקי וארנשטיין. חלק אחר שרת בפלוגת המודדים הארצישראלית 524 בצבא הבריטי: אשר סולל, משה ארז (פֵנְיוֹ) ואורי צידון. אשר סולל היה גם בוגר הטכניון. בוגרים נוספים של לימודי גיאודזיה באירופה היו משה רינג ויוליאן פמיליאר, שעלו מפולין, והתחילו לעבוד במחלקת המדידות לאחר קום המדינה.

אלסטר לא מינה לעצמו סגנים. הסגן היחיד שעבד תחתיו היה מפקד יחידת המיפוי, שמתוקף תפקידו הוגדר כסגן מנהל מחלקת המדידות. תחילה היה זה סא"ל פנחס יואלי. החליף אותו סא"ל אשר סולל בשנת 1954.

אלסטר נעזר בשני עוזרים: ישעיהו זילבר, הגזבר והממונה על כח-האדם, ואליעזר שישא, מנהל התכנון, שבשלהי שנות ה- 60' הוחלף ע"י ציון שתרוג.

רק בשנותיו האחרונות כמנהל מינה אלסטר סגנים: בשנת 1968/69 מינה את רון אדלר לסגן המנהל למדידות ולקדסטר. בשנת 1969 מינה את אשר סולל, שהשתחרר בינתיים מהצבא, לתפקיד סגן המנהל למיפוי.

מנהלי המדורים היו:

בשדה: עמיאל רוזנשיין (אלעמי), שלתקופה מסוימת הוחלף ע"י נתן פוטוריאן. בפוטוגרמטריה: משה ארז (פניו). בכרטוגרפיה: מרקו עיני, שהוחלף אח"כ ע"י שמעון רוסו. בחישובים: בוריס גוסינסקי, שהוחלף מאוחר יותר ע"י אורי שושני. בהסדר קרקעות: ארנשטיין, שאת מקומו מילא מאוחר יותר קגן. בביקורת תוכניות: אלעמי, ואחריו נתן פוטוריאן. בדפוס: אורי צידון, ואחריו ברוך אוסרי. בטופוגרפיה: מ. קמינסקי, ואחריו רון אדלר ואלי פלד. מנהלי המחוזות היו: בתל-אביב: ריבק, ואחריו רודי גולדנברג. בחיפה והצפון: יהודה גולדשטיין, ואחריו אברהם אביבי. בירושלים: צבי שפירא, ואחריו אדולף בר.

כשהוקם מדור המחקר, הועמד בראשו פרלמן. רון אדלר התמנה במחצית שנות ה- 60' לתפקיד המהנדס הראשי לקדסטר, מדורי הסדר קרקעות, ביקורת תוכניות וטופוגרפיה הוכפפו אליו.

בבית הספר הגבוה למדידות היו המורים העיקריים, כפי שכבר נכתב, משה רינג ויוליאן פמיליאר. הם לימדו גיאודזיה. אליעזר שישא לימד מתמטיקה. גאול מכליס לימד שרטוט. אלסטר לימד אסטרונומיה ותחיקת המדידות. משה ארז לימד פוטוגמטריה. היו מורים נוספים שלימדו בביה"ס, חלקם הגיעו גם מחוץ למחלקת המדידות. אלכסנדר לוי היה מזכיר בית הספר.

קווים לדמותו:
אלסטר ניהל את מחלקת המדידות תוך הקפדה על משמעת וסדר. גישתו, כפי שהצטיירה בקרב עובדיו, הייתה שרק במשמעת חזקה ניתן יהיה להפעיל את האנשים כפי שצריך. העובדים הוותיקים מספרים שהיה מסתובב במסדרונות ומעיר לאנשים שהלכו לשרותים, או שעמד וצפה דרך החלון בעובדים שיוצאים שתי דקות לפני הזמן, ואחר-כך העיר להם. הוא היה אדם גבה-קומה, ועל-פי עדויות של מספר עובדים, קומתו הגבוהה הוסיפה ליראת הכבוד שהייתה להם כלפיו.

אלסטר ניהל את מחלקת המדידות כמעט ללא האצלת סמכויות. כאמור לעיל, הוא לא מינה לעצמו סגנים, למעט מפקדי יחידת המיפוי הצבאי (פנחס יואלי ואחריו אשר סולל, מתוקף ההחלטה כי מפקד היחידה הוא גם סגן המנהל),  אבל נעזר בשני אנשים: הגזבר, ישעיהו זילבר, ומנהל התכנון, אליעזר שישא, שהוחלף בשלהי שנות ה- 60' על-ידי ציון שתרוג. החלטות התקבלו על-ידו בדרך-כלל מבלי להאזין לאחרים. עם זאת, סיפרה פרידל שטרן, הקריקטוריסטית שעבדה בראשית שנות ה- 50' במחלקת המדידות, כי  כשהציעה לו לצייר אטלס של ישראל בתמונות, נענה לאתגר והוציא את האטלס לאור.

אלסטר יצר מתח עבודה גם אצל עוזריו ומנהלי המדורים. ציון שתרוג, מנהל התכנון בסוף תקופתו של אלסטר, סיפר כיצד הוא וקודמו בתפקיד, שישא, הכינו הוראות עבודה למדורים השונים, וכשהעבירום לאלסטר, לאישורו ולחתימתו, היה אלסטר שולח אותם לבדוק את הוראות העבודה מחדש, גם כשהן היו טובות. לשאלתו, ענה לו אלסטר כי גם המנהלים יעבדו כיאות רק אם תהיה עליהם עין מפקחת.

בכל יום היה אלסטר מבקר במדורים השונים במחלקת המדידות, ראה מה עושה כל עובד, העיר את הערותיו, אבל גם התעניין אם יש לעובדים בעיות, תוך כוונה לעזור לפותרן. בכך נתן את התחושה לעובדים שהוא נמצא בתפקידו כדי לתת להם פתרון. אלסטר היה מעורב בכל הנעשה במחלקת המדידות וירד לפרטי-פרטים. כפי שכבר הוזכר, הוא טרח לענות לכל אדם שיזם רעיון לשיפור תהליך העבודה, הודה לו ושיבח אותו על היוזמה.

אלסטר היה אדם צנוע, הגון וישר, שטובת המדינה הייתה לנגד עיניו. לדברי ד"ר רון אדלר וציון שתרוג (שניהם היו מנהלי מחלקת/אגף המדידות אחריו), ועמנואל האוזמן, יו"ר חברת "כרטא", נטיות ולחצים פוליטיים לא השפיעו כהוא זה על החלטותיו. הוא קיבל את התפקיד בתקופה קשה לאחר עזיבת הבריטים, כשמחלקת המדידות הייתה עם מספר קטן של עובדים, והצעיד אותה קדימה, תוך ניצול המשאבים הקיימים, דחף ויזם, חידש ו"העמיד את מחלקת המדידות על המפה".

לאחר שנפטר, והוא בן 74, הספיד אותו חברו להנהגת "השומר הצעיר" בורשה, יהודה גוטהלף. בין היתר, אמר: "היו שאמרו עליו, על יוז'ק, שהיה נוקשה. אך לא הייתה זו נוקשות של רשעות, אלא דביקות בלתי מעורערת בעקרונות של איש עבודה שהקפיד על עצמו כדוגמא לאחרים. היה כעין סלע איתן, שאינו נכנע לגלים זדוניים, ניהיליסטיים, המבקשים לשחק את הסלע ומנסים לשטוף אותו". גם אם התכוון רק לתקופת "השומר הצעיר", אין ספק שדברים אלו התאימו גם לאלסטר של מחלקת המדידות.

ישראל סגל, שהיה מנהל מחוז הדרום של מחלקת המדידות, ציין, בהספידו את אלסטר, כי הוא החזיק מעמד כמנהל מחלקת המדידות בימים שבהם כל מנהל מחלקה או אגף היה מאבד את עשתונותיו. עוד הוסיף: "הצניעות והענווה היו אחד הדברים שציינו אותו… הוא גם למד להתקדם עם הזמן, השתתף בקונגרסים, בא לארץ ויזם ציוד משוכלל ביותר, מתוחכם ביותר, למדידות. האגף למדידות הפך למוביל בין משרדי הממשלה בנושא של ניצול הטכנולוגיה והפעלתה… הנושא של קידום הנושא המקצועי היה יקר לו. לקדם את המדינה, לתרום למדינה, זה נמשך כל חייו, הוא באמת היה נאה מקיים ונאה דורש… אני מדגיש את הדברים האלה, כי מן הראוי להדגיש אותם".      

אלסטר סיים את עבודתו כמנהל מחלקת המדידות עם פרישתו לגמלאות ב- 31 באוגוסט 1971.  לאחר מכן חלה, התנתק מפעילות, ונפטר בשנת 1976.

 סיכם: חיליק הורוביץ.

מקורות:

1.      שנצר כרמלה: המיפוי הרשמי של ארץ ישראל במעבר משלטון בריטי למדינת ישראל, שנים 1945-1955, חיבור לתואר .A.M

         באוניברסיטת ת"א, יולי 2001.

2.      אדלר רון, ד"ר; גביש דב, ד"ר: 50 שנות מיפוי ישראל. המרכז למיפוי ישראל, 1999.

3 .      אלסטר יוסף, אינג': מחלקת המדידות – פעולות ומגמות. "עבודה וביטוח לאומי", ירחון משרד העבודה גיליון 242, ינואר 1970, עמ' 5-3.

4.       אלסטר יוסף, אינג': מחלקת המדידות במגע עם מוסדות בינלאומיים, שם, עמ' 49-47.

5.       אלסטר יוסף, אינג': בית הספר הגבוה למדידות, שם, עמ' 55-54.

6.       חמלניק חיים: תכנון כבישים במחלקת המדידות, שם, עמ' 43-41.

7.       שושני אורי, אינג': אוטומציה, שם, עמ' 23-22.

8.       קדמון נפתלי: אטלס ישראל – "כרטיס הביקור" של מחלקת המדידות ואגף המדידות, נובמבר 2004 (באתר מורשת מפ"י).

9.       קדמון נפתלי: הכתבים המקצועיים של אגף המדידות. "מדיתון" (ביטאון אגף המדידות) מס' 8, אפריל 1984.

10.     ארזי מרדכי: מסדר הבירית (מאמר על דמותו של יוסף אלסטר), באדיבות "יד יערי", מרכז תיעוד וחקר של "השומר הצעיר" בגבעת חביבה.

11.     ראיונות/שיחות עם ד"ר רון אדלר, ציון שתרוג, ד"ר אשר סולל, פרופ' נפתלי קדמון, משה תלמי, זאב הלפרן, דוריס שהרבני,

          פרידל שטרן (כולם עובדי מפ"י לשעבר), עמנואל האוזמן (יו"ר חברת "כרטא"), ד"ר אלי צור (חוקר בכיר ב"יד יערי" ומרצה בסמינר הקיבוצים).​