הפעילות במחלקת המדידות המנדטורית לקראת סיום המנדט הבריטי בארץ-ישראל, פברואר 1947 – אפריל 1948

חיליק הורוביץ, יולי 2007

 המצב הביטחוני בארץ-ישראל והשפעתו על מחלקת המדידות: הגנה מוגברת על מחלקת המדידות ועל עובדיה, פיצול המחלקה לשתיים – זו שתישאר בתל-אביב וזו שתעבור לרמלה (עבור המדינה הערבית על-פי החלטת החלוקה), גניבת מפות על-ידי "ההגנה", הפסקת הגעת העובדים הערביים מיפו, עזיבת המנהלים הבריטיים את מחלקת המדידות בת"א. שיגרת העבודה במחלקת המדידות בתקופה זאת. התארגנות מחלקת המדידות לקראת קום המדינה. 

כללי

המצב הביטחוני בארץ-ישראל מראשית 1947 ואילך יצר מציאות חדשה במחלקת המדידות המנדטורית. חיילי צבא הוד מלכותו הגנו על מיתחם המחלקה בתל-אביב. עובדים ערביים מיפו לא הגיעו לעבודה בתקופות של מתיחות ולמן החלטת החלוקה בעצרת הכללית של האו"ם, ב-29 בנובמבר 1947, לא הגיעו כלל למחלקת המדידות.

לאחר החלטת החלוקה חילקו הבריטים את המפות, את הציוד ואת המכשירים לשתי המדינות המתוכננות לקום בארץ-ישראל. המפות של שטח מדינת היהודים והציוד שהוקצה עבורה נשארו בבניין המחלקה בתל-אביב.  המפות והציוד של המדינה הערבית יועדו להעברה לרמלה. חלק מהמפות שהוקצו למדינה הערבית נגנבו בידי אנשי "ההגנה" לפני ההעברה ובמהלכה. במשרד המחוזי בנצרת הצליחו הערבים לגנוב מפות. גם בחיפה נגנבו מפות. על-פי דו"ח רשמי בריטי, הערבים גנבו מפות מהמשרד אך על-פי עדויות של עובדי המשרד בחיפה "ההגנה" היא שגנבה מפות בחיפה (על "גניבת" המפות מהבריטים ראו מאמר נפרד).

העבודה השיגרתית במחלקת המדידות נמשכה כל עוד ניתנה לביצוע. בשל המצב הביטחוני-פוליטי הופסקו המדידות באזורים מסוימים ובאחרים הן גוועו אט-אט. העובדים הערביים מיפו חדלו להגיע לעבודה בתל-אביב. המנהלים הבריטיים, שבתחילת 1947 פונו משפחותיהם, חשו כי מבחינתם מסתיימת תקופה, תחושה שהתחזקה לאחר ההצבעה באו"ם. הכנת המפות והציוד לחלוקה לפי החלטת האו"ם גזלה גם היא מזמנם של הבריטים. מעברם של המנהלים הבריטיים לרמלה השאיר במחלקה בתל-אביב את העובדים היהודיים בלבד, שהתארגנו והפעילו אותה עד קום המדינה.

נרשמה גם הצלחה מעניינת: מספר התוכניות לצורכי רישום (תצ"רים) שנבדקו במשרדים המחוזיים גדלה בשנת 1947 ב-50% לעומת מספר התצ"רים שנבדקו שנה קודם לכן.

המצב הביטחוני בארץ-ישראל והשפעתו על מחלקת המדידות

במצב הביטחוני ששרר בארץ-ישראל נשקפה סכנה גם לחיי הבריטים שעבדו בארץ. באוקטובר 1945 קמה תנועת המרי העברי שפעלה נגד בסיסי צבא ותחנות משטרה בריטיים ופגעה גם במערכת התחבורה בארץ. בין המבצעים המורכבים בתקופת פעילותה היו מבצע פיצוץ מסילות הברזל ב-150 אתרים בקירוב ברחבי הארץ, ב-1 בנובמבר 1945; מבצע פיצוץ אחד-עשר גשרים בגבולות הארץ בליל ה-17-16 ביוני 1946 ("ליל הגשרים"); ופיצוץ מיתקן הרדאר בחיפה. אך המבצע שהשפיע על הבריטים יותר מכל, ושגרם גם לפירוק תנועת המרי העברי, היה פיצוץ אגף במלון "המלך דוויד" בירושלים בידי האצ"ל, ב-22 ביולי 1946. בפעולה זו נהרגו 91 בני-אדם, 28 מהם בריטים. גם לאחר מכן, החל בספטמבר 1946 (לאחר הפוגה קצרה), המשיכו אצ"ל ולח"י בפיגועים במיתקני תשתית ובשוטרים וחיילים בריטיים, וגרמו למבוכה בצמרת השילטון הבריטי בארץ-ישראל ובלונדון.

בראשית פברואר 1947 פונו הנשים והילדים של פקידי המימשל הבריטי בארץ-ישראל במבצע שכינויו Polly Operation. מיתחם מחלקת המדידות נשמר מפברואר בידי חיילים בריטיים. באותו חודש החלו חיילים גם ללוות את המנהלים והפקידים הבריטיים בדרכם למשרדיהם ומהם. בימים 17-2 במרס הוכרז משטר צבאי באזורי משרדי הממשל הבריטי, לרבות מחלקת המדידות בתל-אביב. בפרק זמן זה נותק הקשר בין המחלקה ובין אנשי השדה ושאר משרדי המחלקה.

בעקבות ביקור הוועדה המיוחדת של האו"ם לארץ-ישראל (unscop) נוצרה מתיחות בגבול ת"א-יפו, ובימים 19-15 באוגוסט לא הגיעו העובדים הערביים מיפו לעבודה במחלקת המדידות. המתיחות בתל-אביב נרגעה לאחר מכן וארכיונים שפונו ממחלקת המדידות באוגוסט 1947 לאזור מאובטח הוחזרו למחלקה באוקטובר.

בעקבות החלטת העצרת הכללית של האומות המאוחדות ב-29 בנובמבר על חלוקת הארץ לשתי מדינות, פסקו הקשרים בין האוכלוסייה היהודית ובין האוכלוסייה הערבית באזור ת"א-יפו, ועובדיה הערביים של מחלקת המדידות חדלו להגיע לעבודה. כיוון שמנהלי המחלקה הבינו כי לא יתאפשר להעבירה לירושלים, מרכז השילטון הבריטי בארץ-ישראל, הוחלט על העברת העובדים הערביים, עם המפות, המכשירים והציוד המתאימים, לרמלה, שיועדה להיות מקום משכן גוף המדידות במדינה הערבית, ובבסיס חיל-האויר המלכותי הבריטי הסמוך לה הוקצה מקום לאנשי מחלקת המדידות הערביים..​

חלוקת המפות והציוד בתל-אביב לשתי המדינות ארכה חודשיים. מפות הגושים, פנקסי-השדה וכל שאר המיסמכים והציוד חולקו לשניים, לפי הגבולות שנקבעו בהצבעה על חלוקת הארץ בעצרת האו"ם. לקראת העברת המפות ושאר הציוד לרמלה פשטו אנשי "ההגנה" פעמיים על בניין המחלקה וגנבו כמויות גדולות של מפות, מיסמכים וציוד משרדי, שתוכננו להילקח לרמלה. הצבא הבריטי נתבקש להעביר בדחיפות את המפות לרמלה, אך גם בעת ההעברה נגנבו מפות על-ידי "ההגנה". על-פי עדויות עובדי מחלקת המדידות מאותה עת, גם אנשי האצ"ל ניסו לגנוב מפות אך לא הצליחו.

ברמלה פשטו מאות בוזזים על שדה התעופה שננטש על-ידי הבריטים, אף על פי כן נפתח שם משרד המדידות הערבי בפברואר 1948. ב-28 בפברואר עזבו את תל-אביב ועברו לרמלה שני המנהלים הבריטיים האחרונים, מיצ'ל וסגנו לה-ריי..

מקרי גניבת מפות אירעו גם במשרדים המחוזיים של מחלקת המדידות. על-פי דיווח בריטי רישמי, בינואר 1948 נגנבו במשרד בחיפה מפות בידי פורצים ערביים 1948. עובדים יהודיים מן המשרד בחיפה דיווחו כי גם "ההגנה" גנבה מפות ממשרד זה. שאול זייד, איש "ההגנה" שעבד במחלקת המדידות, היה שותף לגניבה מבפנים: הוא הכין את המפות לגניבה. במשרד בנצרת נגנבו מפות בידי ערבים במרס 1948.

הפעילות המיקצועית במחלקת המדידות

מנהלי מחלקת המדידות השתדלו להמשיך בעבודות הרגילות ככל שהתאפשר, למרות כל הקשיים. בשדה המשיכו המודדים בעבודות המדידה. רוב המודדים היו ערבים ובאזורים שאוכלוסייתם  הייתה ערבית, לא התקשו המודדים להמשיך לעבוד. מיסמך רשמי של מחלקת המדידות מ-31 במרס 1948 הדגיש כי הצוותים המעורבים במשרדי מחלקת המדידות בירושלים, בחיפה ובטבריה המשיכו לעבוד ככל שהתנאים המקומיים איפשרו להם. מספר המודדים שעסקו במדידות להסדר קרקעות פחת והלך במרוצת שנת 1947. רוב העבודות באזור ירושלים הופסקו, אם כי עבודות להסדר קרקעות במחוז ירושלים נמשכו עד פברואר 1948. באזור ג'נין המשיכו המודדים לעבוד ובגליל אף החלו צוותי בדיקה בעבודות שנמשכו עד כתיבת המיסמך. נמשכה עבודת מדידות טריאנגולציה מדרגה רביעית, לצורכי פיתוח, והיא נעשתה גם סביב כפרים אחרים  במהלך 1947. במסגרת מדידת הגבהים ברשת הבקרה האנכית החלו בנובמבר 1947 בסגירת לולאה בין נצרת לטבריה, שנקודותיה סומנו בשנת 1937.

המיסמך הבריטי דיווח גם על עלייה בתפוקה בשני תחומים: מיספר התוכניות לצרכי רישום שנבדקו במשרדים המחוזיים של מחלקת המדידות גדל באופן חד בשנת 1947 – נרשמה עלייה בסדר-גודל של 50% בבדיקת תצ"רים לעומת שנת 1946; ועלייה במכירת מפות ותוכניות, בגלל התגברות הביקוש להן בקרב הציבור. ואולם בינואר 1948 הוגבלה מכירת המפות בגלל ההתארגנות לחלוקת המפות ושאר המוצרים לשתי המדינות המתוכננות.

נמשכה גם עבודת מיפוי ערים ויישובים עירוניים. מפת אל-פלוג'ה יצאה לאור לראשונה, בקנ"מ 1:2500. רמלה מופתה מחדש, באותו קנ"מ. עוד מופו מחדש עזה, לוד, צפת, רמאללה ואל-בירה. בתום תקופת המנדט היו מפות אלה בשלב מתקדם של העבודה.

מפות אחרות שיצאו לאור בתקופה זו היו, בין השאר, 10 גיליונות חדשים של סידרת המפות הטופוגרפיות בקנ"מ 1:20,000, כולן באזור באר-שבע; גיליון של ארץ-ישראל בקנ"מ 1:750,000 שיצא לאור לראשונה; מפה גיאולוגית על בסיס הסידרה בקנ"מ 1:250,000 ב-3 גיליונות של ארץ-ישראל שמופתה בידי הגיאולוג הממשלתי; מהדורות חדשות של מפות תחבורה (בקנ"מ 1:500,000); שבעה גיליונות 1:100,000 ומפות אחרות; עידכון והדפסת מפות ונתונים לחברי הוועדה המיוחדת של האו"ם לארץ-ישראל (unscop); הכנת מפה חדשה של ארץ-ישראל בקנ"מ 1: 500,000 המקיפה גם את הנגב.

ט' חדד הערבי ומ' קמינסקי היהודי, שניהם עובדי מחלקת המדידות משנות ה-20, הועלו לדרגת מפקחי-על. ההעלאה בדרגה נכנסה לתוקף ב-1 באפריל 1947.

כבכל שנה, במאי 1947 נערך המבחן למתן רישיונות למודדים. מתוך 35 מועמדים עברו את הבחינה בהצלחה 18 מודדים.

סוף תקופה

לאחר עזיבת המנהלים הבריטיים האחרונים את מחלקת המדידות בתל-אביב ב-28 בפברואר 1948, התארגנו העובדים היהודיים במחלקת המדידות לקיים את המחלקה עד שתקום ממשלה בישראל. בראשם עמד בוריס גוסינסקי, עד לבואו של המנהל הזמני, משה יוחנובצקי. יוחנובצקי נשא בעול כמנהל חודשים אחדים. הוא ניהל מחלקה שמספר עובדיה היה פחות מעשירית מספר העובדים בשנת 1946, סיפק תמיכה ומשאבים לשירות מפות וצילומים (היחידה הצבאית למיפוי בתקופה ההיא) והעניק רישיונות מודדים באפריל 1948 לשניים מבכירי העובדים, נתן פוטוריאן ועמיאל רוזנשיין. יוחנובצקי העביר את הניהול ליוסף אלסטר במחצית השנייה של 1948. אלסטר נבחר לתפקידו על-ידי שר העבודה, מרדכי בנטוב, והיה למעשה המנהל הראשון של מחלקת המדידות של מדינת ישראל.

מקורות

1. Department Of Surveys: Supplement to The "Report For The Years 1940-1946", to Cover The Period January 1947 – March 1948.
ראיונות עם ישראל יזרעאלי וקובי זייד.