ציוד ומיכשור לשרטוט כרטוגרפי ותהליכים לביצוע המפות עד להדפסתן (שנות ה- 50' עד שנות ה- 90')

כתב: סרג'ו דוייב, לשעבר ראש תחום

רפרודוקציה כרטוגרפית, פבר' 2006​

כלי העבודה ושיטות העבודה לשרטוט מפות הקטנת גושים, מפות טופוגרפיות והכנת אורתופוטו; מצלמות כרטוגרפיות ומכונות הדפוס.​

מבוא
השרטוט, שנחשב כאומנות במשך מאות בשנים, נעשה בידי אנשי מ קצוע מיוחדים, אנשים שנחשבו לציירים. רוב המפות העתיקות הוכנו כיצירת מופת עם ציורים "אורנמנטליים" (דקורטיביים) משולבים בכתב יד מסוגים שונים (כתב לטיני, כתב גותי וכו'), על-מנת להמחיש את המידע שהכילה המפה. השרטוט בוצע לרוב בחריטה על חומר נחושת או אבן, בדמות ראי, בגלל שיטת ההדפסה המוגבלת של אותה תקופה, וכאן הוכחה המיומנות הרבה, בה ניחן "השרטט". הגיאוגרפים הבינו היטב את חשיבות המפה, והשתדלו להכניס את "המידע העצום" של כדור הארץ בכמה סוגי מפות, וזאת באמצעות סימנים גרפיים שונים, שרטוט וכיתוב. תפקיד זה הושאר לכרטוגרפים.

שרטוט מפות הקטנת גושים
לאחר שסיימתי את הקורס למדידות (מחזור 1950-51) התחלתי לעבוד בתחום המיפוי. בשנה הראשונה, עד ספטמבר 1952, עסקתי בשרטוט מפות להקטנת גושים עם העובד הבכיר רזי שמחה. את העבודה עשינו באמצעות פַּנְטוֹגְרַף ( Pantograph - מכשיר ששימש אותנו להקטנת גושים לצורך מיפוי קדסטרי).

הקטנו מפות גושים של כפר מסויים בקנ"מ 1:2500 או 1:1250 לקנה-מידה 1:10,000, והכל על גיליון שקוף גדול (נייר Tracing). הגושים חוברו זה לזה לאחר התאמה מדויקת, עם הטריגים שהופיעו בגיליון השרטוט. השרטוט נעשה ידנית ע"י השרטט פישר, שהתמחה בכתיבת מספרם. מספרי הגושים למיניהם, הכותרות, נעשו באמצעות דפוס יד ע"י אברהם גרינבוים או זאב הלפרן. לאחר ביקורת קפדנית הועבר הגיליון לצילום, ומהשקף (פילם) הוכן לוח להדפסה. כתיבת המספרים ביד בוצעה עם ציפורן שרטוט Croqwil (בריטית) או גִיוֹ (Guillot) צרפתית. עלי לומר שהקטנת הגושים באמצעות הפנטוגרף נעשתה בעפרון, ועפ"י השרטוט בעיפרון שורטטו אח"כ הקווים בטוש.

שרטוט מפות טופוגרפיות

בספטמבר 1952 התגייסתי לצה"ל, וכשחזרתי למחלקת המדידות בסוף שנת 1954 התחלתי לעבוד במדור הכרטוגרפיה.

עד שנות ה- 60' הכלים לשרטוט מפות, שאיתם עבדנו, היו ציפורן שרטוט Croqwil או Guillot, ולפעמים – עט שרטוט, עט שרטוט מסתובב לשרטוט קווי גובה ומחוגת אפס לשרטוט עיגולים. החומרים עליהם שורטטה המפה היו נייר שקוף צהוב שנקרא Tracing Paper ו/או נייר ווטמן עבה (Watman), שתכונתם העיקרית הייתה שהתכווצות הנייר הייתה מינימלית.

בסיס המפה, שהוכן ע"י מדור פוטוגרמטריה, או שהוכן ממקור אחר (ממפות ישנות בעיקר) הוקרן על מספר ניירות ווטמן. על נייר אחד הוקרנו הפרטים שהופיעו במפה בשחור: תיחום הכבישים, דרכים, תיחום גופים מלאכותיים כמו גופי מים או תיחום שטחים חקלאיים. על נייר ווטמן אחר הוקרנו הנחלים, התעלות ותיחום גופי המים הטבעיים (שהופי עו במפה בכחול), ועל נייר ווטמן שלישי הוקרנו קווי הגובה. הקרנה נוספת נעשתה על ניירות ווטמן נוספים: למילוי כבישים בצבע אדום, למילוי השטחים המוצפים בתכלת, ולסימון סוגי הצמחייה השונים בירוק.

הכתב, אותיות ומספרים, נעשה בשנות ה- 30' וה- 40' בכתב יד בעבודה חופשית. בשנות ה- 50' הודפסו השמות והמספרים על גבי רַסְטֵרִים, חתכו אותם מהרסטרים באמצעות קרצ'רים (Krazer), שראשם חד כסכין, והדביקו אותם על גבי המפה. היו גם רסטרים של סוגי העצים למיפוי הצמחייה.

באמצע שנות ה- 50 בוצע השרטוט על חומר מטלי, שהחליף את נייר הווטמן. על לוחות צינק (Zinc), עשויים פח או אלומיניום מצופה בשכבת אמולסיה דקה, הוקרנה באמצעי כימוגרפי תשתית בסיס המפה. הייתה אפשרות של מחיקה בפלטות עם סכין גילוח, במקרה של טעות, ולשרטט את הטעון תיקון חוק שמירת איכות השרטוט. תהליך הביצוע היה איטי בגלל דיוק ועדינות הקווים ששורטטו. הבסיס להכנת המפה היה חומר פוטוגרמטרי שהושלם מכל מיני מקורות מידע.

בשנות ה- 60' המוקדמות התחלנו עם החריטה לפי השיטה השוויצרית. התהליך היה כזה: החריטה על הזכוכית נעשתה באמצעות סכיני פלדה תוצרת החברה השוויצרית HAAG STREIT. הסכינים היו בעוביים שונים, רתומים לטבעת גדולה בקוטר של כ- 8 ס"מ ומוחזקת בשתי הידיים, שבמרזה זכוכית מגדלת מעל החֶרֶט. אפשר היה לייצב את החרט כששורטטו קווים ישרים, או לשחררו כששורטטו קווים מעוגלים. לצורך שרטוט הקווים המרוסקים (כמו ואדיות, דרכי עפר או שבילים) שורטט קו רציף, שבמכחול עם צבע אטום קטעו אותו לקטעים-קטעים). בשלב מאוחר יותר נעשה הקווקוו ע"י קווקוו בסטריפינג (פילם דק עם דבק) לאורך הקו או הקווים החרוטים.

לאחר תקופה קצרה של כשנה הוחלפו הזכוכיות לגיליונות מחומר פלסטי "Stabilene". בהתחלה היו הגיליונות בצבע אדום, לאחר מכן הוחלפו לצהוב, ולבסוף – לירוק, הצבע הנוח ביותר לראייה ממושכת.

כחומר ביניים לבסיסים פוטוגרמטריים, לתרשימים ולדגמים וכו' השתמשנו בשקפים פלסטיים בשם Chronoflex בעובי 0.1 ו- 0.3 מ"מ.

בגלל הדיוק הנדרש בהכנת המפות, כל החומרים שהוזכרו לעיל היו יציבים נגד התפשטות או התכווצות (Dimension Stability). היו מקרים שבהם הייתה לחות גבוהה בקיץ וחלק מהשקפים (Astralons), ששימשו ל הקרנת לוחות להדפסה, התכווצו. הפתרון היה להכניס את השקף לארון חימום לזמן מסוים, ומדי פעם בדקנו את גודל ההתפשטות, עד שזו התאימה לגודל המבוקש. יש להזכיר שצבעי המפה הגיעו לפעמים עד ל- 15 צבעים לגיליון, בגלל המידע החיוני שנכלל מעבר למפה הטופוגרפית הבסיסית. בין המוצרים הרבים שהוכנו בתחום הרפרודוקציה הכרטוגרפית: מפות טופוגרפיות בקנה-מידה 1:20,000, 1:50,000, 1:100,000, 1:250,000, מפות סימון שבילים 1:50,000 לצרכים של החברה להגנת הטבע; סדרת מפות 1:100,000 לרשות שמורות הטבע; מפות דרכים 1:100,000 עם סימון של מרחקים עבור מע"צ והמשטרה; מפות תיור וטיול; מפות ערים למשרד התיירות (במאות אלפי עותקים), אפילו בשפה הרוסית; מפות למרכז ההסברה; מפות גיאולוגיות ומורפולוגיות; סדרת מפות מיוחדות למשרד הפנים; מפות סקר של אנשי אקדמיה בכל התחומים; מפות ערים; סדרת האטלסים של הוצאת יבנה בעריכת פרופ' משה ברוור; אטלס המאה ה- 20 של ידיעות אחרונות; אטלס היסטורי לועזי של ד"ר ריצ'רד קליב שהופץ בכל העולם במספר שפות וכלל גם מפות תצלומי לווין צבעוניים (Student Map-Manual) והודפס במספר מהדורות בעשרות אלפי עותקים: מפות ימיות ומפות תימטיות (נושאיות) שונות.

 

הכנת אורתופוטו

בשנות ה- 70' התחלנו בפיתוח של מפותַּצְלוּם (אורתופוטו). הדרישה הביטחונית בתחום זה, נתנה דחיפה גדולה להכנה סדרת מפות אורתופוטו, בהתחלה בקנה-מידה 1:25,000 ובשלב מאוחר יותר בקנה-מידה 1:20,000, ובשטחים מסוימים 1:10,000. מלאכת העבודה הזו נפלה בחלקו של העובד המעולה בנימין ברמור שהצליח במומחיות גדולה להכין סדרת מפותצלום אלו, באיכות גבוהה. הבעיה בהכנה הייתה של קומפילציה (הרכבה) של רבדים שונים של פילמים בחזקות שונות (Density). באמצעות תהליך של חומרים כימיים הגיע לאחידות בחוזק הגוון, וגם לטשטוש החיבורים של המוזאיקה שהרכיבה את הגיליון הגדול. ההמחשה החזותית במפות אלו הייתה הרבה יותר ברורה ממפות (קויות) טופוגרפיות, כי יכולתי לפענח כל פרט בשטח, ולראות את מקומו. לימים, בזמן שיחות השלום עם ממלכת ירדן, מפות אלו שימשו כבסיס להתווית הגבול לאורך הערבה וצפונה, לשביעות רצון שני הצדדים.

מצלמות כרטוגרפיות ומכונות דפוס

בתהליך הכנת המפות קיים שלב ביניים שבו נעזרו במחלקת השבילים ובמחלקת הכימוגרפיה. במחלקת הצילום קיימות: המצלמה הגדולה קומודור Commodore)) לגיליונות 220/129 ס"מ, בדרגת דיוק גבוהה; מצלמת ה- Durst, המסוגלת לצלם עד פי 30 בהגדלה, במיוחד לתצלומי לווין, ולהגדלות תצ"א לכל מיני צרכים; כמו-כן, כמה מצלמות Contact לכל מיני גדלים, ומצלמה וסורק מיוחד להכנת תצלומי אוויר. כפוף למכונות אלו פועלות מספר מכונות פיתוח שונות. חברת פוסטר-מדיה נעזרה בשירותים שלנו תקופה ארוכה. במשך מספר שנים נתנו שירותי צילום, הכנה והדפסה ללשכת הפרסום הממשלתית, לצורך הכנת חומר פרסום רב ב מסגרת ממלכתית.

תחום הפעילות העיקרי של הרפרודוקציה הכרטוגרפית היה והינו לצורכים בטחוניים, והוא כלל מבחר רחב של מוצרים לפי בקשת המזמין. במקביל הוכנו עבודות גם למוסדות ממשלתיים, מוסדות ציבור ואנשי אקדמיה למיניהם. זה חייב אותנו להפעיל מערכת של 5 מכונות הדפסה (אוֹפְסֵט) בתפוקה מלאה ולשעת-צורך גם בלילות. הפעילות בבית הדפוס תימסר על-ידי אילן לבני, מנהל הדפוס לשעבר. היו מספר מקרים שבהם ניסו לקוחות להדפיס מפות או אטלסים במגזר הפרטי. התוצאות שם לא היו לשביעות רצון המזמינים, כי הדפסת מפה, במיוחד בצבעים רבים, דורשת מיומנות מיוחדת וניסיון רב.

היקף עבודות ההדפסה היו גדולות, ובשנה מסויימת הגענו להדפסת שמונה וחצי מיליון מפות בגוונים שונים.