ד"ר רון אדלר – תקציר קורות חיים

מנהל  מחלקת המדידות/מנהל אגף המדידות/מנהל מפ"י בשנים 1992-1971
נולד בוורשה, פולין, בשנת 1927. עבר לאנגליה במלחמת העולם השנייה ושירת בצבא הבריטי ביחידת מודדים. סיים לימודי גיאודזיה לתואר ראשון באוניברסיטת רדינג בשנת 1953; תואר שני בפוטוגרמטריה באוניברסיטה בקולמבוס, אוהיו (ארה"ב) בשנת 1963; תוארדוקטור בטכניון בחיפה בספטמבר 1970. עבודת הדוקטורט שלו עסקה בסימולציה בתחום הגיאודזיה, ראשונה מסוגה בארץ, אולי בעולם כולו.
 
ד"ר אדלר עלה ארצה ב-15 בספטמבר 1953 והתקבל לעבודה במחלקת המדידות. עבד שמונה שנים במדור פוטוגרמטריה, תחילה בעדכון גרפי של מפות ואחר-כך במיפוי באמצעות מכשירים פוטוגרמטריים ובביקורת מיפוי. עבד בהכנת גיליונות של סדרת המפות הטופוגרפיות 1:50,000 והיה שותף בהכנת הסדרה הטופוקדסטרית בקנ"מ 1:10,000. אדלר היה מעורב בכתיבת המפרט של הסדרה הטופוקדסטרית, בתכנון הייצור ובביצוע. בשנת 1961 עזב את מדור פוטוגרמטריה, יצא ללימודי התואר השני וחזר למחלקת המדידות ב-1963. עם חזרתו נתמנה למנהל מדור שרטוטים ושינה את שמו  למדור טופוגרפיה. המדור עסק בעיקר בהפקת מפות הנדסיות עבור פרויקטים של פיתוח (בנייה וסלילת כבישים). ב-1965 נתמנה לתפקיד מהנדס הקדסטר הראשי והיה אחראי על ניהול שלושה מדורים: טופוגרפיה, ביקורת תוכניות (כיום פע"מ – פיקוח על המדידות) וקדסטר. בשנת 1968/9, לאחר שנת הוראה בארה"ב, נתמנה לתפקיד סגן המנהל למדידות ולקדסטר.
 
ב-1 בספטמבר 1971 נתמנה ד"ר אדלר למנהל מחלקת המדידות. בתקופת כהונתו (1992-1971) שינתה מחלקת המדידות פעמיים את שמה ואת מעמדה: בשנת 1977, בעת המעבר ממשרד העבודה למשרד הבינוי והשיכון, הוסב שמה לאגף המדידות ובשנת 1988 הוסב שמו של האגף האגף והיה למרכז למיפוי ישראל (מפ"י), כדי להדגיש את מעמדו כמשרד מקצועי המופקד על תחום המדידות והמיפוי.
 
עם כניסתו לתפקיד הנהיג ד"ר אדלר שינויים אחדים במחלקת המדידות. הוא החליט לסגור את בית-הספר הגבוה למדידות בחולון ובמקביל פעל לפתיחת מגמה לגיאודזיה וכרטוגרפיה באוניברסיטת תל-אביב. המגמה החדשה החליפה את בית הספר הגבוה למדידות, שנסגר בשנת 1974, עם סיום מחזור הלימודים האחרון בו. אדלר ראה בהעברת הלימודים לאוניברסיטת תל-אביב אפשרות לקדם את הכשרת הגיאודטים במדינה ולהביאה לרמה אקדמאית מלאה, כנהוג במדינות אחרות. תוך כדי כך לקח ד"ר אדלר את האחריות המקצועית על הכשרת טכנאי גיאודזיה שנעשתה במחזורי לימוד בני שנה במכון "ויניק" שבבית-הספר החקלאי מקווה-ישראל.
 
שינוי אחר שהנהיג היה עצירת הפקתן של סדרות המפות 1:20,000 הטופוגרפית ו-1:10,000 הטופוקדסטרית. חוסר היכולת להקציב כוח-אדם נדרש מול קצב העדכונים הנדרש הביא לפיגור בעדכון המפות ובהפיכתן ללא מעודכנות. בכך התאפשר גם עדכון מהיר יותר של שתי הסדרות הטופוגרפיות 1:100,000 ו-1:50,000.
 
ד"ר אדלר פיתח קשרים בין-לאומיים עם מוסדות מקבילים ברחבי העולם, לרבות החלפת מידע, רעיונות ודעות ושיתוף-פעולה בנושאי מדידות ומיפוי.
 
לאורך כל תקופתו כמנהל דאג ד"ר אדלר דאג שהמחלקה/אגף/מפ"י יצויד בטכנולוגיה מתקדמת. הוא רכש מדי-מרחק למיניהם; גרבימטר, שאפשר את תחילת המדידות הגרבימטריות (של כוח הכבידה) בישראל; מחשבים ואבזרים כמו הדיגימטר (מכשיר למדידה גרפית של שטחים); ועוד. 
 
הוא ניתב את ראשיתה של הדרך לעידן הטכנולוגי הכשוויה במפ"י, המתבסס על מדידות מלוויינים ועל מאגרי מידע גיאוגרפיים ממוחשבים. בתקופתו נרכשו מכשירי  ה-GPS הראשונים ונערך המחקר המקדים לאפיון הממ"ג (GIS – מערכת מידע גיאוגרפי). תהליך האפיון, בחינת הנושא והמגעים עם חברות חיצוניות כדי להכיר את אופי העבודה ושיטותיה, היה תהליך ארוך ונמשך גם לאחר תום כהונתו.
 
ד"ר אדלר פרש מתפקידו בשנת 1992, לאחר 21 שנים כמנהל המרכז, לטובת קריירה אקדמית. הוא פרסם ספרים ומאמרים רבים, בעיקר בנושאי גיאודזיה, היה פרופסור אורח באוניברסיטאות בחו"ל, והנו פרופסור חבר בין נספחי חבר ההוראה בטכניון.
מאז פרישתו הוא מתמיד בפעילות מקצועית ובקידום מקצוע הגיאודזיה במדינת ישראל, הן בפעילות מדעית במרכז למיפוי ישראל, שהקנתה לו גם את אות יקיר המרכז (היחיד שהוענק עד היום), הן בהוראה בטכניון, הן בפעילות במסגרת אגודת המודדים המוסמכים. כן ייצג את ישראל בפורומים בין-לאומיים, לרבות בפדרציה הבינלאומית של המודדים (FIG).