מכשירים פוטוגרמטריים ומצלמות אוויריות

המכשירים האנלוגיים (אופטומכניים): רכישתם, שיטת הפעלתם; צילום אווירי – המצלמות שרכשה מחלקת המדידות ומפרטיהן הטכניים; חברות התעופה שצילמו עבור מחלקת המדידות.​

מתוך זכרונותיו של מוסא סבן בתפקידו האחרון במפ"י: ראש תחום פוטוגרמטריה

ראיינו: כרמלה שנצר, כ"א כסלו תשס"ג, 26 בספטמבר 2003
ישראלה בן-דב וחיליק הורוביץ, ז' אדר תשס"ד, 29 בפברואר 2004

מכשירים אנלוגיים (אופטומכניים) 
בקיץ 1952 רכשה מחלקת המדידות  שלושה מכשירים פוטוגרמטריים אנלוגיים (אופטומכניים) מחברת 'ליף' הירושלמית. נרכשו שני מכשירי 6A ומכשיר 5A מתוצרת Wild, שווייץ. עם המכשירים הגיע מחברת ליף למחלקת המדידות גם עזריאל מרקוזה. חברת ליף, חברה פוטוגרמטרית שהוקמה לאחר קום המדינה, קיבלה קודם לכן מהסוכנות היהודית משימת מיפוי של פרוזדור ירושלים בקנה מידה 1:5,000, וביצעה את המשימה מצוין. לצורך העבודה רכשה מכשירים פוטוגרמטריים. לאחר ביצוע המשימה רצתה מכרה החברה את המכשירים למחלקת המדידות וזה היה היסוד להקמת מדור פוטוגרמטריה, שהיה לגרעין המיפוי במכשירים במחלקת המדידות. 

ה-A5 היה מכשיר מדרגה ראשונה, שאפשר מיפוי בקנה-מידה גדול, כגון 1:1000 או 1:5000, והעיקר: ביצוע טריאנגולציות אוויריות כבסיס למיפוי בשני מכשירי ה-A6. מכשירי ה-A6 היו מדרגה שלישית, ובעזרתם היה אפשר להתוות מפה, גם פלנימטריה (תכסית) גם אלטימטריה (נתוני גובה), מִצֶמֶד תצלומי אוויר. אך אליה וקוץ בה: המיפוי שהותווה במכשירי ה-A6 הועבר לשולחן שרטוט על ידי פַּנְטוֹגְרַף, התקן שאפשר העברת הפרטים מהמכשיר הפוטוגרמטרי לשולחן השרטוט, והחיבור לפנטוגרף הפחית את רמת הדיוק של העבודה.

כפי שכבר הזכרתי, המכשירים הפוטוגרמטריים אפשרו מיפוי פוטוגרמטרי בעזרת תצלומי אוויר, במקום עבודת המודדים בשדה, בעיקר במיפוי בקנ"מ קטן ובינוני. 

 
תמונה 228:
 מוסא סבן עם מכשיר 5-A, שנת 1956/1955.

מחלקת המדידות רכשה ממכון "ליף" גם נגטיבים ןתלומי אוויר לצורך מיפוי הגיליון הראשון שהותווה אצלנו (אחר-כך גם אנחנו צילמנו). זה היה גיליון בית-שאן בקנ"מ 1:10,000. אני זוכר שלצורך הכנת הגיליון יצאתי עם מודד ומדדתי את כל נקודות השדה כנקודות בקרה. טריאנגולציה אווירית היה עושה רק מרקוזה. הוא ישב ליד מכשיר ה-5A ועשה טריאנגולציה אווירית, ובעזרת סרגל פלדה גם תיאום שגיאות. מאוחר יותר עשו טריאנגולציה אווירית בעזרת מחשב. בהתחלה עבד פרדי אַדַמֵץ על ה-5A ואחרים עבדו על שני מכשירי ה-6A. גיליון בית-שאן הותווה בקנ"מ 1:5,000 והוקטן לקנ"מ 1:10,000. כאמור, זה היה גיליון המפה הראשון שנעשה במדור, אך עדיין לא על פי תצ"א שלנו. הגיליון הזה נשלח לקונגרס לפוטוגרמטריה שהתקיים, ככל שאני זוכר, בז'נבה וצוין שם לשבח. 

מראשית שנות ה-60 נרכשו מכשירים אנלוגיים נוספים: מכשיר 7A ומכשירי 8A, שהיו מצוידים בשולחנות מכניים. מאוחר יותר הצמידו ל-8A שולחנות אלקטרוניים. לימים נרכש גם מכשיר מדגם 10A ומכשירי 8B.

שיטת ההפעלה של המכשירים האנלוגיים הייתה כזאת: המפעיל הביט מבעד עיניות של משקפת על זוג תצלומים בעלי חֲפִייָה  שהותקנו בתוך המכשיר. הקשר של המפעיל עם המודל האופטי, שהתקבל על-ידי זוג התצלומים, היה בעזרת נקודה במרכז שדה הראייה, נקודה שנקראת מַרְחוֹף. בעזרת שני גלגלי שיניים מכניים שהוזזו בידיים, אחד לצד שמאל והאחר לצד ימין, הוא שלט בהזזת המרחוף שמאלה וימינה, למעלה ולמטה. בעזרת גלגל שהניע המפעיל ברגלו הוא הביא את המרחוף לגובה פני השטח בצמד הסטריאוסקופי. למרחוף היה קשר עם העט ששרטט על השולחן המכני או האלקטרוני. במשטח השולחן הייתה מפה, וכל תזוזה של המרחוף באמצעות גלגלי השיניים גרמה לשרטוט באמצעות העט על המפה. לימים הורכבה על השולחן טלוויזיה במעגל סגור וזו אפשרה למפעיל את בדיקת השרטוט על המפה, כדי לעקוב אחר השרטוט שעל השולחן.
 

תמונה 1189:
מכשיר 5 A-לטריאנגולציה אווירית ומיפוי בקנה-מידה גדול. ליד המכשיר: בנימין ירון. משמאל: שרטטת ליד שולחן השרטוט.

צילום אווירי עצמאי של מחלקת המדידות, החל בשנות החמישים
בשנים 1950-1949 עשתה חברת KLM ההולנדית גיחות צילום לכיסוי שטח מדינת ישראל. חברת 'ליף' מכרה את תצלומי KLM למחלקת המדידות. אנחנו התחלנו למפות עם תצ"א שצילמנו בעצמנו רק בסוף שנת 1954 ובתחילת 1955, לאחר שרכשנו, בשנת 1954, את המצלמה האווירית A5RC מחברת Wild השווייצית. ה-A5RC הותקנה תחילה במטוס דקוטה של חיל האוויר ואחר-כך בדקוטה של חברת ארקיע. הצלם של חברת 'ליף', שהיה מנוסה בצילום אווירי, לימד אותנו למלא את הקסטות בסרטי צילום. הסרטים היו של חברת קודאק. פורמט התצ"א היה 18x18 ס"מ. למצלמה היו שתי עדשות: עדשה בעלת זווית נורמלית ועדשה רחבת זווית. 
הגיחה הראשונה שצילמנו באופן שיטתי צולמה בגליל המערבי, בגליל התחתון ובעמק יזרעאל. התחלנו לצלם מנהריה עד חורפיש ורמה, ודרומה יותר, מאזור הקריות עד סכנין ונצרת עילית. את התצ"א צילמנו ברצפים ממזרח למערב וממערב למזרח, בקנ"מ מקורב 1:30,000, והמיפוי הותווה  בגיליונות בקנ"מ  1:10,000. הגיליונות היו עשויים נייר מודבק על בד, כדי לשמור על הגיליון מפני התכווצות והתפשטות ולמנוע שינויים בקנ"מ. עד אז השתמשו בגיליונות נייר מסוג זה  להכנת גיליונות שדה בשולחנית בלבד.  

בשנת 1956 התחלנו לבצע כיסוי ארצי שיטתי מאילת ועד מטולה, בקנ"מ 1:18,000. זו הייתה ההתחלה של כיסוי שיטתי ארצי, בדרך כלל פעם בשנתיים, בעונת הסתיו. קודם לכיסוי הארצי צילמנו לצורך ביצוע עבודות הנדסיות. עבודות אלו נעשו בקנ"מ גדול ושימשו לתכנון כבישים, למשל עבודה באזור ים המלח, לתכנון הכביש שיורד מדימונה לנחל צין. 

בשנת 1957 השתמשנו במצלמה, בעדשה הרגילה שלה, באורך מוקד של 21 ס"מ, כדי לצלם את הגליל לצורך מיפוי שטחים בלתי מעובדים בגליל. השתמשנו בעדשה הזו כי היה לה כושר הפרדה יוצא מהכלל, והזדקקנו לתמונת מצב מדויקת ברזולוציה גבוהה. זה היה אחד המקרים היחידים שהשתמשנו בהם בעדשה זו. עבודת המיפוי הזו נעשתה לצורך הכנת סקר על השטחים הבלתי מעובדים בגליל. 

המצלמה מדגם RC5A שימשה אותנו עד לרכישתה של מצלמה אווירית משוכללת יותר, RC8, ב-1968. צילמנו בה צילומי ניסיון בסרטי צבע ואף קיבלנו עבודה לצילום בסרט אינפרה-אדום צבעוני. האמריקאים פיתחו את סוג הסרט הזה בזמן מלחמת וייטנאם ובדקו באמצעותו אם הצמחייה ביערות וייטנאם חיה או מתה, כיוון שאנשי הווייטקונג השתמשו בצמחייה לצורך הסוואה. לפי הקרינה שהחזיר הצמח, שהצטלמה על גבי הסרט האינפרה-אדום הצבעוני, היה אפשר להבחין איפה יש צמחיה חיה ואיפה יש משהו אחר. ב-1973 הזמין מאתנו משרד החקלאות סקר עבור תחנת-הכוח החדשה באשדוד. הם רצו לבדוק את השפעת הפיח שנפלט מארובתה על הפרדסים שבסביבה. התוצאה הייתה מדהימה. כל העצים ה"בריאים" נצבעו בסרט באדום ואילו עצים חולים או  בעלי הפרעה מסוג אחר נצבעו בכחול. התוצאות נתקבלו בסרט עוד לפני שהיה אפשר להבחין בשינוי כלשהו בשטח. 
בשנת 1984 רכשנו מצלמת RC10 שכללה גם מכשיר ניווט. עד אז השתמשנו בניווט במתקן פשוט שבנינו. בשנת 1990 שלחנו את המצלמה לבית-החרושת Wild בשווייץ, כדי להתאימה למצלמה ממוחשבת RC20. מצלמה זו שירתה אותנו בנאמנות בכל המשימות, עד שלצערנו נפלה עם המטוס לים ביוני 2000. בתאונה נהרגו הטייס, מאיר הבר, שעבד עבור חברת 'אופק', והצלם האווירי, אלכס בורד, עובד מפ"י. 

מפרטים טכניים של המצלמות האוויריות
RC5A − מצלמה מכנית-חשמלית. צילמנו בה בשנים 1968-1954. פורמט התצלום היה אירופי, במידות 18x18 ס"מ. היו בה שתי עדשות: עדשה רחבת זווית, בעלת אורך מוקד של 11.5 ס"מ, ועדשה רגילה בעלת אורך מוקד של 21 ס"מ. בעדשה רחבת הזווית השתמשנו לצורך צילומים למיפוי טופוגרפי ובעדשה הרגילה − לצורך מיפוי בשטח בנוי ולסקרי קרקע (עיבודים חקלאיים). הטלסקופ ששימש לניווט היה מורכב על גוף המצלמה. המגבלה הייתה שהצלם יכול היה לראות אך ורק את המקום שהוא טס מעליו. 

RC8 − מצלמה מכנית-חשמלית. צילמנו בה בשנים 1984-1968. פורמט הצילום שלה היה אנגלוסקסי, במידות 24x24 ס"מ. הייתה לה עדשה באורך מוקד של 15 ס"מ, שהייתה טובה בעיקר לצילומים למיפוי טופוגרפי. למצלמה היה מכשיר הפעלה נפרד, שאפשר הזנת נתוני הטיסה ביתר נוחות. המצלמה אפשרה צילום בצבע ובאינפרא-אדום.

RC10 − מצלמה אלקטרונית עם מחשב. צילמנו בה בשנים 1990-1984. פורמט הצילום שלה היה  24x24 ס"מ. אורך המוקד היה 15 ס"מ. היה לה טלסקופ נפרד. נתוני הטיסה (תאריך, שעה, אחוז החפייה, מפתח הצמצם וגודלו) הופיעו בתשליל תוך כדי הצילום. במצלמה זו הניווט היה מדויק ביותר ואפשר היה לראות קדימה את קו הטיסה. 

RC20 − בשנת 1990 נשלחה מצלמת ה-RC10 לחברה בשווייץ, שם חודשה ושופצה. המצלמה המחודשת כונתה RC20. צילמנו בה עשר שנים, עד התאונה ביוני 2000. RC20 הייתה מצלמה בעלת עדשה כמעט ללא עיוותים והתאימה לכל סוגי הסרטים.

 
תמונה 224:
שלושה דורות של מצלמות אוויריות: A5RC שירתה את מחלקת המדידות בשנים
 1968-1954; 8RC שירתה את מחלקת המדידות בשנים 1984-1968; 10RC שירתה את
אגף המדידות בשנים 1990-1984.

חברות התעופה שצילמו עבורנו
בשנת 1954 התחלנו לצלם במטוס של חיל  האוויר. המטוס שצילם עבורנו היה דקוטה שהותאם לצילום. אחר כך עברנו לצלם מדקוטה של חברת ארקיע שמספרו היה ADA-X4. התעשייה האווירית התקינה פתח במטוס כדי לאפשר ממנו צילום אווירי. זה היה כנראה ב-1957-1956. 

אחרי הצילום עם ארקיע טסנו פעם או פעמיים במטוס פרטי של טייסת, ששם משפחתה היה לוינסון. אחר כך טסנו במטוס של חברה שהייתה שייכת לבן דודו של האלוף אברהם יפה. המטוס היה מסוג Push Pull, עם מדחפים מלפנים ומאחור ועם זנב כפול.

בשנת 1972 טסנו עם הטייס גבע מחברת ק. ג. תעופה, במטוס מסוג אירוקומנדר בעל כנפיים עיליות. צילמנו כיסוי ארצי בגובה 20,000 רגל בקירוב. אחר-כך עברנו לטוס עם שייקה אקסלרוד מחברת אופק. אני פרשתי כשטסנו עם חברת אופק.​