משרדי מחלקת המדידות בצפון הארץ

חיליק הורוביץ, יוני-יולי 2007​

משרדים מרחביים/שלוחות של מחלקת המדידות, כיום מפ"י, פעלו בתקופת  המנדט הבריטי ולאחר הקמת המדינה בחיפה, בנצרת, בטבריה ובעכו. מודד ישב גם בצפת. עיקר עיסוקם היה הסדר קרקעות וביקורת תוכניות לצורכי רישום, אך גם מדידות הנדסיות לפיתוח. כיום פעילים המשרד בחיפה (מרחב הצפון)  והמשרד בנצרת (מרחב הגליל). בשנים 1967-1949 היה המודד בשלוחה שבטבריה שותף למדידות קווי שביתת הנשק בצפון המדינה.

כללי

בצפון המדינה מצויים שני משרדים מחוזיים של המרכז למיפוי ישראל - מרחב חיפה והצפון, שמשרדו מצוי בקריית הממשלה בחיפה, ומרחב הגליל, שמשרדו בקריית הממשלה בנצרת. המשרד בחיפה עוסק בעיקר בביקורת תוכניות לצורכי רישום (תצ"רים) לכל שלביה, משלב פתיחת התיק עד רישום מספרים סופיים. המשרד בנצרת עסק שנים רבות בהסדר קרקעות ובמדידות הנדסיות לפיתוח עירוני בגליל ודרומה – עד חדרה. שני המשרדים הוקמו בתקופת המנדט הבריטי, כחלק ממערכת של משרדים מחוזיים שנועדה לקרב את המודדים ואת פקידי הסדר המקרקעין לשטח, לשם קיצור הליך הסדר הקרקעות (קדסטר). במקביל לשני המשרדים הללו הוקמו בתקופת המנדט עוד שני משרדים, בטבריה ובעכו. המשרד בעכו הועבר לחיפה כעבור חמישה חודשים בשל עוינות התושבים. לקראת מלחמת העצמאות או במהלכה נסגרו רוב המשרדים ונפתחו שוב לאחריה. עדתחילת שנות ה-70 ישב מודד גם בצפת. בשנות ה-70 נסגרו המשרדים בטבריה ובעכו ונותרו שני המשרדים של מרחבי הגליל והצפון.

  
בתקופת המנדט
כשהחלה הרפורמה במדידות הקדסטריות לרישום הבעלויות על קרקעות בארץ-ישראל, בשנים 1928-1927, נקבע כי רישום עיסקות המקרקעין הוא חובה.  פקודת הסדר הקרקעות – סידור זכויות הקניין מ-26 בינואר 1928 הכירה לראשונה, לפי שיטת טורנס, במפה כבמכשיר סטטוטורי שבלעדיו אין לבצע רישום או הסדר מקרקעין (להרחבה לחץ כאן)
שני משרדים ממשלתיים עסקו ברישומי בעלויות הקרקע: מחלקת המדידות, שאנשיה מדדו וקבעו גבולות של גושים וחלקות, ומחלקת הקרקעות, שאנשיה, פקידי מירשם המקרקעין, נעזרו בסיפרי האחוזה, חקרו את הטוענים על בעלות הקרקע וקבעו לאחר מכן את הבעלויות על החלקות השונות. משנת 1927 הוצבו מודדים ממחלקת המדידות בשבעה משרדים מחוזיים לרישום עיסקות מקרקעין כדי להיצמד לעבודת אנשי מחלקת הקרקעות ולקיים חובה זו. בגליל הוקמו משרדים כאלו בנצרת (אפריל 1938) ובעכו (מאי 1938). הימים היו ימי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט ועוינות האוכלוסייה בעכו עוררה חשש לשלום  העובדים. לפיכך, באוקטובר 1938 הועבר המשרד לחיפה. בשנת 1943 הוחלט על הקמת שמונה משרדים מחוזיים למדידות, הכפופים למחלקת המדידות והוקצו להם מודדים ממשרדי רישום המקרקעין. בגליל הוקמו משרדים מחוזיים בחיפה ובטבריה. עם סיום המנדט היו שני משרדים מחוזיים, בחיפה ובטבריה, ומשרד רישום מקרקעין בנצרת. המשרד בטבריה נסגר במלחמת העצמאות. ייתכן שהמשרד בנצרת נסגר בשלהי תקופת המנדט. 
 
תפקידם העיקרי של משרדי המדידות המחוזיים בתקופת המנדט היה בדיקת תוכניות של מודדים מוסמכים, שהוכנו לצורך רישום עיסקות מקרקעין. תפקידים אחרים שהוטלו עליהם: מדידות הקשורות לעיסקאות שעשו משרדי הממשלה; מיפוי לצורכי רישום מקרקעין; מתן יעוץ טכני ומיקצועית לנציגי מחוזות או מחלקות ממשלתיות אחרות; פיקוח על מדידות לפיתוח כפרים (דו"ח לשנים 1946-1940 של מחלקת המדידות). 
 
המשרד המחוזי בחיפה שכן ברחוב יפו 28, בעיר התחתית. בתקופת המנדט הוא עסק בבדיקת תוכניות לצרכי רישום ובמדידות עבור משרדי הממשלה. עיקר פעילותו הייתה בחיפה ובסביבתה. מנהל המשרד בשלהי המנדט היה יהודה גולדשטיין. לפניו היה מנהל המחוז, ככל הנראה, יהודי ושמו אטלס. הבריטים לא עבדו במשרד המחוזי בחיפה כי ראו בכך פחיתות כבוד. ישראל יזרעאלי, לימים סגן מנהל מרחב חיפה, ושאול זייד, שלאחר קום המדינה מדד בגבול עם סוריה,  עבדו כמודדים בחיפה. יזרעאלי  ובנו של שאול, קובי, סיפרו כי בשלהי המנדט גנב אירגון "ההגנה" מפות מהמשרד בחיפה, לאחר ששאול זייד אירגן את הנדרש לפעולה מבפנים.
 
המשרד בטבריה שכן בבניין המשטרה שבכניסה לעיר מכיוון מערב. בבניין שכנו גם משרדי ממשלה אחרים. המשרד עסק במדידות להסדר קרקעות. בשנות ה-40 החל עמיאל רוזנשיין (אלעמי) לנהל את המשרד בטבריה. אחריו ניהל ריבק את המשרד, ומשם עבר לנהל את מחוז תל-אביב. עם סיום המנדט החזיק את המשרד ישראל סגל, בוגר פלוגת המודדים 524 הארצישראלית בצבא הבריטי. לקראת עזיבת הבריטים את הארץ נדרש סגל להעביר את ציוד המדידה והתיקים מטבריה למשרד בנצרת. הדרישה לא מולאה והציוד שימש את המשרד בטבריה לאחר קום המדינה. סגל עזב את המשרד בטבריה במלחמת השחרור ונעל אותו על הציוד שבו.
 
המשרד בנצרת עסק גם הוא במדידות להסדר קרקעות. הוא נפתח בבניין המוסקוביה. בנצרת פעל גם בית-ספר למדידות מדצמבר 1944. הוא הוקם במאהל בשטח פתוח ממערב לקריית רבין (קריית הממשלה) של ימינו והחליף את הית-הספר למדידות בג'נין, שפעל (גם הוא במאהל) מתחילת 1942 עד מרס 1943. בית-הספר בנצרת העביר שני מחזורי תלמידים והכשיר כ-40 בוגרים, חלקם מודדים וחלקם עוזרי מודדים. שני בתי-הספר, בג'נין ואחר-כך בנצרת, נפתחו כדי להגדיל את מיספר צוותי המודדים לשם הגברת קצב המדידות להסדר קרקעות. כוונת שילטונות המנדט הייתה להכשיר צוותי מודדים באזורים שהיה בהם פיגור בתהליך המדידות. בבית-הספר בנצרת למדו בעיקר תלמידים מנצרת ומכפרים בסביבתה. בלט במיוחד הכפר א-ריינה, שהוציא מספר גדול יחסית של מודדים ועוזרי מודדים. הכפר נפגע קשה ברעידת האדמה בשנת 1927 ורוב  בתיו נהרסו (כ-160 מ-200 בקירוב). לימים נבנה מחדש, רובו בשטח שלא היה בנוי קודם לכן. הבנייה החדשה,  שהייתה טעונה מדידות, השפיעה ודאי על תושבי הכפר בנטייתם ללמוד את מקצוע המדידות. לאחר סיום לימודיהם עסקו בוגרי בית-הספר במדידות בגליל לטובת הסדר הקרקעות, עד סיום המנדט הבריטי בשנת 1948. 

במדינת ישראל
לאחר קום המדינה המשיך המשרד בחיפה את פעילותו כמשרד מחוזי. בטבריה נפתחה שלוחה של מחלקת המדידות במיבנה המשטרה שבעיר. בשנת 1952 חזרה שלוחת מחלקת המדידות בנצרת להפעיל מודדים מקומיים. גם בעכו נפתחה מחדש שלוחה של מחלקת המדידות. בשלב מסוים ישב בצפת מודד, בבית-מלון בעיר.

בשנים הראשונות לקיום המדינה לא עסקה מחלקת המדידות במדידות להסדר קרקעות אלא במקרים ספורים. הושם אז דגש במדידות לצורכי פיתוח יישובים ושכונות חדשות ופיתוח תשתית חדשה. המדידות להסדר קרקעות חודשו במלוא היקפן בשנת 1956. מיספר צוותי המדידות במשרדים גדל בהתאם לצרכים ותוגבר בצוותי מדידות מהמרכז בתל-אביב. אברהם אביבי, מנהל מרחב חיפה משנת 1967, סיפר כי בשלהי שנות ה-60 ובתחילת שנות ה-70 היו בכל שלוחות מחלקת המדידות בצפון המדינה 17 קבוצות מודדים.
 
כאמור לעיל, עיקר פעילותם של המשרדים הייתה מיפוי לצורכי הסדר קרקעות, ובתקופות הבנייה המואצת בשנויה הראשונות של המדינה ומאוחר יותר, בעת בניית מגדל העמק, נצרת עלית וכרמיאל, עסקו גם במדידות לצורכי פיתוח. בעבודות אלו היו משרדי הצפון כפופים לצבי פדבה במדור שדה בתל-אביב. בעבודות בנושא תוכניות לצורכי רישום היו כפופים למנהל המשרד המחוזי בחיפה, תחילה יהודה גולדשטיין ואחר-כך שמעון שמעוני ואברהם אביבי. המשרדים בטבריה ובעכו נסגרו בשלהי שנות ה-70 והמשרד בנצרת הוסב למרחב עצמאי שנקרא מרחב הגליל. 
 
מרחב חיפה והצפון
לאחר קום המדינה היה המשרד המחוזי בחיפה אחראי על המשרדים האחרים בגליל. בחיפה המשיכו העובדים לעסוק בבדיקת תוכניות לצורכי רישום. שאר המשרדים בצפון עסקו בפרויקטים אחרים, לרבות מדידות לצורכי התיישבות. משנת 1956 עסקו בעיקר במדידות להסדר קרקעות. בתקופות של מדידות אינטנסיביות, לבנייה מואצת במגדל העמק, בנצרת-עלית ומאוחר יותר בכרמיאל, או בעת האצת קצב המדידות להסדר בגליל, החל בשנת 1956, קיבלו מודדי המשרדים בצפון צוותי מדידה מהמרכז.
 
מנהלי המחוז בחיפה היו: גולדשטיין עד 1965 לערך; שמעון שמעוני, סגנו של גולדשטיין, עד 1967; אברהם אביבי משלהי 1967 עד 1978 ותקופה נוספת עד 1995; ומאז מנהל את המחוז יואל שוורץ.
 
היום עוסק מרחב חיפה והצפון בביקורת תצ"רים, משלב פתיחת התיק ועד שלב רישום המספרים הסופיים (השלב האחרון בהכנת התצ"ר), ובמתן מידע לצורך זה למודדים. מרחב אחריותו: מחדרה צפונה עד גבול לבנון.
 
מרחב הגליל (נצרת)
בנצרת, שהמשרד שהיה בה נסגר כנראה במלחמת העצמאות, נפתחה מחדש שלוחה של מחלקת המדידות בשנת 1952. השלוחה הפעילה מודדים מקומיים במדידות להסדר קרקעות, בשלב הראשון – בגושים שהיו בשלבי עבודה בתקופת המנדט. אביבי ציין כי בסוף שנות ה-60 עבדו שישה צוותי מדידות בנצרת, כולם מקומיים, מנצרת ומכפרי הסביבה. הכפר א-ריינה היה, גם אז, הכפר שהוציא מספר גדול יחסית של מודדים ועוזרי מודדים. ציון שתרוג סיפר כי בשנת 1954 עבדו הוא והמודד ביג'ו סיאהו חודשים אחדים במדידות להסדר קרקעות בכפרים בענה ומג'ד אלכרום.
 
בשנת 1956, כשנכנסה מחלקת המדידותלהילוך גבוה במדידות להסדר קרקעות, מונה צבי פדבה, סגן מנהל מדור שדה, לאחראי על מדידות ההסדר בגליל המזרחי. פדבה היה אחראי על העבודות שביצעה השלוחה בנצרת ממקום מושבו בתל-אביב. אחת לשבוע הגיע לנצרת וחילק את עבודות המדידה לצוותים. כשעבר אביבי מטבריה לחיפה, נתמנהלאחראי על השלוחה בנצרת. בשנת 1978, כשסיים אביבי את הקדנציה הראשונה שלו כמנהל מחוז הצפון, החליף אותו בנצרת משה קפלן. עם כניסתו של קפלן לתפקיד הוסבה השלוחה בנצרת למרחב עצמאי – מרחב הגליל. קפלן היה המנהל הראשון של המרחב, עד שנת 1993. החליף אותו נטור טאהר, שמנהל את המרחב עד היום. 
 
גם בתקופת קפלן היו כל המודדים במרחב מקומיים, מנצרת וסביבתה. לצדם עבדו שניים או שלושה עוזרי מודדים יהודים מטבריה. נטור טאהר, מנהל המרחב כיום, מציין לשבח את מערכת היחסים הטובה ששררה בין העובדים משני העמים במרחב.  
 
עוד לפני כניסת קפלן לתפקיד עסקה השלוחה בנצרת גם במדידות לצורכי פיתוח ביישובים העירוניים. מאחר שנסתיימו רוב עבודות ההסדר בגליל ולאור ניסיונם של מודדי נצרת במדידות לפיתוח, בעיקר בכרמיאל ובנצרת-עלית, החליט ד"ר רון אדלר, מנהל אגף המדידות, כי מרחב הגליל יעסוק במדידות לפיתוח בכל המרחב שמחדרה צפונה – עד גבול לבנון. מודדי נצרת מדדו לשם פיתוחן של עפולה, טבריה, צפת, וכאמור לעיל, כרמיאל ונצרת-עלית. הפיתוח העירוני בגליל הואץ מראשית שנות ה-90, כשהחלה העלייה הגדולה ממדינות חבר העמים (ברית המועצות לשעבר). במקביל נעשו גם עבודות מדידה לפיתוח ההתיישבות הכפרית בצפון, מאז הקמת המצפים החל בסוף שנות ה-70. ריבוי העבודות ההנדסיות לצורכי הפיתוח העירוני הגביר את שיתוף הפעולה של המרחב עם מחוז הגליל של משרד הבינוי והשיכון. הואיל ועומס העבודה על המרחב היה גדול, החלו מודדים פרטיים למדוד את אתרי הבנייה שמשרד הבינוי והשיכון איא אחראי עליהם. כל המדידות להקמת שיכונים ציבוריים נמסרו במכרזים למודדים הפרטיים. הוקמה ועדת מכרזים במפ"י והפיקוח על ביצוע העבודות ועל אישור החשבונות נעשה בידי מפקחים מתחום השדה, בעיקר בידי מנהל מרחב הגליל, שמונה לתפקיד המנחה, המפקח והמבקר לכל עבודות המודדים הפרטיים, וכן המאשר את הדו"חות הכספיים של הקבלנים הפרטיים. 
 
בתחילת העשור הראשון של שנות ה-2000 הפסיק המרחב את העבודה הצמודה עם משרד הבינוי והשיכון, בשל צימצום העבודות ההנדסיות. המרחב חזר לעסוק במדידות להסדר קרקעות במיגזר הערבי בגליל, בשרון (ביישובים טייבה, טירה, קלנסואה, בקה אלע'רביה, ג'ת), ובוואדי ערה, לרבות אום אלפחם. המרחב עוסק גם במדידות להסדר קרקעות במקומות שטרם הוסדרו בצפון המדינה,  בביקורת תוכניות לצורכי רישום ותוכניות שיכון ציבורי (תש"צ), ובפיקוח והנחיות למודדים בוועדות בניין ערים. מנהל המרחב מספק גם ייעוץ טכני לוועדות בניין ערים. 
 
השלוחה בטבריה
סגל, שעזב את המשרד בטבריה במלחמת השחרור כשהוא נעול על כל הציוד שבו, חזר אליו ביוני 1949. הוא ניהל את השלוחה בטבריה עד סוף שנת 1952, כשעבר לנהל את מרחב באר-שבע והדרום. החליף אותו אברהם (אדולף) בר. כשעזב בר הייתה השלוחה בטבריה סגורה לתקופה קצרה וב-1957 נכנס לתפקיד אברהם אביבי. אביבי ניהל את השלוחה בטבריה עד שלהי שנת 1967 ועבר לנהל את מחוז חיפה והצפון. במקומו נכנסו לעבוד בטבריה משה סטרולביץ' ושלומי אליעז (אליאס פרידמן), שהיו למעשה מנהלי שתי קבוצות מדידה. 
 
הפרויקט הראשון שניהל ישראל סגל, עם עמיאל רוזנשיין (אז מנהל מדור שדה במחלקת המדידות) היה מדידות איזון מדויק בגליל. בשיטה זו נמדדו גבהים לאורך מסלולים נבחרים; גובהה של נקודה נקבע על-פי הפרש גבהים שנצפה ממנה לנקודה שגובהה היה מדוד או מחושב. מדידות האיזון המדויק היו הפרויקט העיקרי שניהלה השלוחה בטבריה בשנים 1951-1949. לפחות בחלק מהמדידות היה אפשר להשוותן ללולאה שמדדו הבריטים בשנת 1937 מבית-שאן לעמק החולה. רוב תוצאות המדידות היו תואמות. חלק ממדידות האיזון שערך סגל היו לקראת הנחת מוביל המים הארצי. הקטע שנמדד היה קטע התוואי של הטיית מי נהר הירדן לכינרת, מאזור כפר הנשיא עד טבח'ה. משם היו המים אמורים ליפול לכינרת ולייצר חשמל מאנרגיית הנפילה. שלב זה, שחפירתו החלה בשנת 1953, הופסק לפני תום העבודות בגלל התנגדות בינלאומית. התוכנית שונתה גם בגלל אי התאמתה של הקרקע בבקעת בית-נטופה לאצירת מים. אברהם אביבי, שהיה המנהל בטבריה בשנים 1967-1957, המשיך מאוחר יותר במדידות איזון בקטע דרומי יותר של המוביל, מטבח'ה (אתר כינרות) עד מאגר אשכול במערבה של בקעת בית-נטופה.
 
השלוחה בטבריה עסקה במדידות להסדר קרקעות ובמדידות טופוגרפיות והנדסיות לטובת פיתוח ביישובים העירוניים בגליל המזרחי. המדידות נעשו לשם בניית שיכוני מגורים לקליטת עולים חדשים ולהגברת מאמצי ההתיישבות בגליל. נעשו מדידות ביישובים העירוניים במרחב שבין קרית-שמונה בצפון לבית-שאן בדרום ובמערב הגיעו אנשי הסניף בטבריה עד נצרת עלית. על עבודות ההסדר בעיר צפת סיפר ישראל סגל כי היו קשיים במיפוי, בגלל תלילות המידרון והימצאות חלק מהמבנים מתחת לחלקם של המיבנים במיפלס שמעליהם.
 
השלוחה בטבריה עסקה גם במדידות להסדר קרקעות לצורך שמירה על קרקעות המדינה, והשתלבה בהאצת המדידות לטובת נושא זה במיוחד משנת 1956 ואילך, כשנעשה מאמץ גדול למדוד ולמפות שטחים שטרם נעשה בהם הסדר. 
 
עוד תפקיד, שאברהם אביבי סיפר עליו, היה זיהוי נקודות פוטוגרמטריות עבור מדור פוטוגרמטריה בראשותו של משה ארז. השלוחה בטבריה זיהתה את הנקודות, לשם מיפוי מתצלומי אוויר, בגליל כולו.
 
בשנים 1967-1949 השתתפו מנהלי השלוחה בטבריה כנציגי מחלקת המדידות בוועדות שביתת הנשק עם סוריה, לבנון וירדן, למעט בשנים 1957-1953, שבהן היה שאול זייד, איש המשרד בחיפה, נציג מחלקת המדידות בוועדות. בוועדת שביתת-הנשק עם לבנון נעשו סיורים משותפים, באווירה ידידותית, בשנים 1951-1949, ונבדק בהם מיקום סימוני הגבול המנדטוריים ומצבם. בעקבות הסיורים הוצבו מחדש הסימונים שנעדרו או שהוזזו ממקומם ונוספו סימוני ביניים בקטעי הגבול שבין הסימונים המקוריים. המדידות מול הסורים היו מסובכות: הסורים היקשו על המודדים של מחלקת המדידות, לא שיתפו פעולה ואף ירו עליהם. תכלית המדידות הייתה זיהוי חדירות של הסורים אל שטח מדינת ישראל (חדירת מוצבים, כניסת עדרים וכד'), קביעת מיקום הגבול ביחס למעיינות הדן (ב"מלחמה על המים" בשנות ה-60 הייתה לנושא זה חשיבות מרובה והיו תקריות רבות בשל חילוקי הדעות על תוואי הגבול ליד המעיינות), בדיקת עבודות תשתית של קק"ל, צה"ל או כל גורם אחר, אם לא חרגו אל מעבר לגבול או לא חדרו אל השטח המפורז. מול הירדנים נמדד תוואי "הקו הירוק" בקטעו הצפוני, בין בקה אל-ע'רביה ובין נחל בזק, בשל חילוקי דעות בין שני הצדדים. גם בגיזרת ירדן היה חשש לתקריות אש בעת עבודתם של המודדים. 
 
על תיאורי עבודת המודדים בגבולות ראו הראיונות עם:
 
השלוחה בטבריה נסגרה בתחילת שנות ה-70 ותחומי אחריותה הועברו למשרדי מרחב נצרת והגליל.
 
השלוחה בעכו
השלוחה בעכו נפתחה מחדש בשנות ה-50. בשנת 1956, כשחודשה המדידה להסדר הקרקעות, הועבר לעכו, לנהל את המדידות במערב הגליל, צבי שפירא, מנהל מרחב ירושלים.. בניגוד למודדים בנצרת, שהיו מקומיים, המודדים במערב הגליל היו יהודים שהגיעו ממרכז הארץ, רובם היו בוגרי בית-הספר למדידות בחולון בשנים 1956-1955. שני מודדים ותיקים הובילו את המדידות במערב הגליל: פליקס מזרחי ורודי גולדנברג. בסך-הכל פעלו במערב הגליל כעשר קבוצות מודדים. כל המודדים התגוררו באותה העת בעכו, בבתי מלון או בדירות שכורות. עם המודדים לא הגיעו עוזרי מדידות; כשעבדו בכפרי הגליל המערבי, העסיקו תושבים מקומיים כעוזרי מדידות וכפועלים.
 
כשעזב שפירא את הגליל המערבי כעבור שנים אחדות, החליף אותו אברהם מרדכי כאחראי על מודדי עכו. פדבה, שהיה אחראי על מדידות ההסדר בגליל המזרחי, נטל את האחריות על אברהם מרדכי ולמעשה היה לאחראי על מדידות ההסדר בגליל כולו.
 
בשלהי 1967, כשעבר אביבי לנהל את המרחב מחיפה, קיבל גם את האחריות על מדידות ההסדר בצפון כולו. בכך קיבל על עצמו גם את האחריות על עכו. בשלהי שנות ה-70, עם התמעטות עבודות ההסדר בגליל המערבי, סגר אביבי את השלוחה בעכו..​
 
המודד בצפת
בצפת לא הייתה שלוחה רשמית אך פעל שם, לדברי אביבי, המודד ביז'ו סיהאו, ככל הנראה משנת 1960 עד שנת 1971, אולי אף יותר. ביז'ו התגורר בבית-מלון עם שני עוזרים ונהג. פדבה הפעיל אותם במדידות לצורך הסדר קרקעות. לא הוגדרו תחומי אחריות בין המודד בצפת ובין המשרדים האחרים והוא ביצע את המדידות בהתאם להנחיות.
 
אביבי סיפר על אירוע שהיה עסוק בו במדידות גבול בח'רבת עורפיה, ליד הגבול הסורי. תוך כדי עבודה נתבקש לבצע זיהוי פוטוגרמטרי דחוף באזור צפת. הואיל וגם פיקוד הצפון ביקש לסיים מהר את הטיפול בעורפיה, ביקש מהמודד שבצפת, ביג'ו סיאהו, להמשיך את התצפיות בעורפיה. למחרת הגיע ביז'ו למקום עם עוזר ושמו גרינשטיין. תוך כדי העבודה עלה גרינשטיין על מוקש נעל ונפצע והרופאים נאלצו לכרות את רגלו.
 
כאמור לעיל, ביז'ו שהה בצפת עד 1971, ואולי מאוחר מזה.

מקורות:
דו"חות שנתיים של מחלקת המדידות המנדטורית.
דב גביש, קרקע ומפה, הוצאת יד בן-צבי, 1991
שיחות וראיונות עם ציון שתרוג, ישראל סגל, אברהם אביבי, ישראל יזרעאלי, קובי זייד, נטור טאהר.