גופי מנהלה ושירותים במחלקת/אגף המדידות/מפ"י

 חיליק הורוביץ, נובמבר 
 
המאמר מתאר את עבודת גופי המנהלה והשירותים במפ"י החל מראשיתה כמחלקת המדידות המנדטורית בשנת 1920. במאמר מפורטות סוגיות כוח-אדם, משאבים כספיים, אחסון ציוד ומכשירים ותיקונם, כלי רכב (מחמורים ועד רכב מודרני 4x4, תכנון פרויקטים, מעקב אחריהם ותמחורם, שיווק מוצרי מיפוי, סטטיסטיקה, בינוי ועוד.​

​​מנהלות בתקופת המנדט

ב-19 במאי 1920 פורסם דבר הקמת מחלקת המדידות המנדטורית בעיתון הרשמי של הממשל הצבאי הבריטי בא"י. ב-19 ביוני כתב גנרל בולס, ראש הממשל הצבאי הבריטי בארץ, מסמך שנשלח ללונדון, ובו פירט את תכניתו הלוגיסטית לעריכת הסקר הקדסטרי בא"י. הצורך בסקר הקדסטרי היה הסיבה להקמת מחלקת המדידות המנדטורית. במסמך נדון הצורך בהקצאה תקציבית לשנת העבודה הראשונה וכן נדון בו אופן ארגון הסקר - גיוס כוח-אדם, קביעת המרחב שבו ייערך הסקר, מועד תחילת העבודה, הכשרת עובדים, סיוע וגיבוי מקצועי של מחלקת המדידות המצרית ועוד. הנה כי כן, התכנון הראשון שנעשה עבור מחלקת המדידות לא נעשה על-ידה.
‏ 
בהיות בריטניה מדינה אימפריאלית, חלק ניכר מההחלטות לגבי פעילות מחלקת המדידות של ארץ-ישראל התקבלו בלונדון. המשרדים שהיו מעורבים בהחלטות, בעדכונים ובתמיכה במחלקת המדידות הארץ-ישראלית היו מחלקת המזרח התיכון במשרד המושבות, משרד החוץ וסוכנות הכתר למושבות. האימפריה מינתה מנהלים ועובדים בכירים, והללו נשלחו בשמה לעבוד במחלקת המדידות של ארץ-ישראל. מחלקת המדידות המצרית תמכה גם היא במקבילתה שבארץ-ישראל. כבר בראשית דרכה קיבלה מחלקת המדידות בא"י צוות חלוץ מסודן וממצרים. בצוות היו חברים המנהל הזמני המייג'ור האוסטרלי ס"ו קווינלן​, שני קצינים בריטיים שעבדו במחלקת המדידות המצרית, ארבעה מודדים ושרטט סורי שעבד במצרים. בשנים 1927-1923 פעל בארץ ארנסט דוסון​, שמסקנותיו אפשרו את הרפורמה שנעשתה בארץ בנושא הקדסטר. דוסון סיים את תפקידיו הקודמים במצרים כמנהל מחלקת המדידות ויו"ר הוועדה הממשלתית לבחינת השיטות לרישום מקרקעין. שיתוף פעולה בריטי-מצרי-ישראלי זה הוביל לחקיקה אינטנסיבית בכל הקשור לנהלי עבודת המדידות, להסדר המקרקעין ועוד.
 
התמיכה המנהלתית של האימפריה הועילה למחלקת המדידות, במיוחד בשנותיה הראשונות. היא הקלה בהקמתה ובזכותה התאפשר גם לשאר הגופים שעסקו בהסדר קרקעות, במיוחד מחלקת הקרקעות, להתקדם ולשפר את העבודה המשותפת להסדר הקרקעות, למשל. גודלה של האימפריה והמאגר האנושי והמקצועי שלה אפשרו הבאת אנשי מקצוע טובים לתפקידי הניהול במחלקת המדידות. שלושת המנהלים: לי, סלמון ומיטשל​, הטביעו את חותמם במחלקת המדידות. לי הקים את התשתית הגיאודטית והחל במיפוי הקדסטרי. סלמון קידם את המיפוי המופוגרפי ומיטשל ניצל תקציבים שהועמדו לרשותו לתנופה מחודשת במיפוי הטופוגרפי, כולל מיפוי צבאי וקדסטרי. ​
 

בתחום המקצועי והמנהלתי ב"רמה הארצית" הייתה מחלקת המדידות עצמאית יחסית. המחלקה בחרה את עובדיה מתוך האוכלוסייה המקומית. היא הכשירה אותם, שיבצה אותם לעבודה וסיפקה להם את מכשירי המדידה ואת שאר הציוד הדרוש. בשיבוצי העובדים השתדלו הבריטים להפנות אנשים לתפקידים הראויים להם. כבר ב-1925 צוינה לשבח עבודתו של מדור החישובים, בזכות חמישה חשבים, כולם יהודים: בוריס גו​סי​נסקי​, י. שריר, אליעזר שישא, ש. ז'בוטינסקי וד"ר דוד ליברכט. לעומת זאת, רוב המודדים בשטח היו ערבים, רבים מהם כפריים שהרבו מילדותם להסתובב בשטח. חלק לא קטן מהעובדים היו עובדים זמניים, שעבדו לטובת פרויקטים זמניים ו/או מקומיים כעוזרי מדידה, ופוטרו לאחר מכן.

מדור כוח האדם הכין רשימות שמיות של העובדים (LABOUR STAFF LIST), שהודפסו כטבלה ואוגדו בחוברות. אחת הרשימות, לדוגמה, היא של עובדי המשרד בנצרת (על פי הכתוב בכתב יד על הכריכה). הרשימה כוללת את שם העובד, את מספרו הסידורי, את היישוב שבו הוא גר, את תאריך תחילת העבודה, את התוספת האחרונה למשכורת, את תאריך הלידה ולעתים גם הערות. עוד עמודה למידת הנעליים של העובד נוספה ידנית. בדף השער הודפס תאריך הכנת החוברת, והודפסו התאריכים שבהם נדרש המדור או הגורם המחזיק בחוברת להחזירה כדי לעדכן נתונים. עוד נרשם מספר העותק של החוברת. בכריכה הפנימית של החוברת הודבק פתק הנחיות להעלאה במשכורת העובד לפי מעמדו. למשל, עובדים שעברו הכשרה מיוחדת, היו זכאים להעלאה גבוהה יותר במשכורת, ועליה להתעדכן אחת ל-24 חודשים עד לתקרה של 6 לירות ארץ-ישראליות. בחוברת נוספו שינויים רבים בכתב-יד: פיטורין או פטירה – העובד נמחק. בעמודת המשכורות מסומנים ידנית שינויים במשכורת. גם שמות העובדים שהחלו לעבוד לאחר הדפסת הרשימה נוספו אליה ידנית. הרשימה כוללת 294 שמות מודפסים, 50 מהם נמחקו (פוטרו או נפטרו) ו-196 שנוספו בכתב-יד, ומהם נמחקו 148. סה"כ ברישום המעודכן ביותר (לא ברור מתי) היו רשומים בנצרת 292 עובדים. נראה כי מספר עובדים זה הוא גבוה, וסביר כי הרשימה לא עודכנה כיאות.

‏ 

תמונה 2168:
דף מרשימת שמות העובדים במשרד בנצרת. הודפסה באפריל 1945.הרישומים בכתב יד נוספו מאוחר יותר.

אנשי כוח-האדם חישבו גם את אובדן ימי עבודה בשל מחלות עובדים. בדו"ח השנתי של 1928 נכתב, לדוגמה, כי 902 ימי עבודה ירדו לטמיון בשל מחלות, מהם 155 יוחסו למלריה. בדו"ח השנתי של 1929 נכתב כי הבריאות בקרב העובדים הייתה טובה באופן כללי. בדו"ח המסכם את השנים 1946-1940 נכתב כי אף אחד מאנשי הסגל לא לקה במגפות כמו אבעבועות שחורות או טיפוס, אף על פי שהיו בא"י התפרצויות של מחלות אלו. ניתנו חיסונים נגד שני סוגים של טיפוס הבטן/המעיים, וצוין כי מספר ימי העבודה שאבדו בגלל מלריה ירד ל-38 בלבד ב-1946.

בשנת 1940 הוקם מדור לסטטיסטיקה במחלקת המדידות. המדור ריכז את רשומות העובדים, את רשימת הפרויקטים שנעשו במחלקה, את הדיווחים על ימי מחלה, את ההיעדרויות, העזיבות והפיטורין וכו'. ריכוז הרשומות אפשר הצגת נתונים סטטיסטיים בנושאי כוח-אדם, יעילות בניצול זמני עבודה, נתונים כלכליים ומסקנות ועוד. בתמונה 2169 נראית דיאגרמה שהכין המדור הסטטיסטי, ובה אפשר לראות את הזמן היחסי שהוקדש לכל אחד מנושאי העבודה (מנהלה, דפוס, טריאנגולציה וכו') מסך כל העבודה שנעשתה במחלקת המדידות, בכל אחת מהשנים 1946-1941. למשל, עבודת גורמי המנהלה היוותה 16% מסך כל זמן העבודה של מחלקת המדידות בשנת 1941. בשנת 1942 היוותה 12.5%, בשנת 1943 - 13.5%, בשנת 1944 - 14%. בשנת 1945 - 12.5% ובשנת 1946 - 14%. עבודת המדידות לקדסטר היוותה בשנת 1941 47.5% מסך-כל העבודה, בשנת 1942 – 36%. בשנת 1943 - 46.5%. בשנת 1944 - 58.5%. בשנת 1945 - 54% ובשנת 1946 - 45% מסך כל העבודות. מנתונים אלה בולט הגידול היחסי של מדידות הקדסטר בשנים 1945-1944. נתונים אלה, תוך השלמת פרטים כמו מספר שעות העבודה שהיו בכל שנה, אפשרו, ומאפשרים גם היום, לנתח את העבודות השונות בשנים אלה.

 

תמונה 2169:
דיאגרמה שהוכנה על-ידי המדור הסטטיסטי, ובה אפשר לראות את הזמן היחסי שהוקדש לכל אחד מנושאי העבודה (מנהלה, דפוס, טריאנגולציה וכו') מסך כלהעבודה שנעשתה במחלקת ​המדידות, בכל אחת מהשנים 1946-1941.

המודדים ועובדי השדה גרו במאהלים ורכבו על בעלי-חיים. המאהלים כללו כמה אוהלים גדולים ואוהלי "פעמון" בגודל בינוני. המודדים רכבו על סוסים, ועוזרי המודדים רכבו על חמורים או הלכו ברגל. ציוד המדידה נישא על-גבי חמורים. לעתים היה גם גמל בצוות. היה צריך לדאוג לאספקת מזון לאנשים ולבעלי-חיים. בדו"ח השנתי של מחלקת המדידות לשנת 1923-1922 למשל, אפשר לראות את החשיבות הרבה שיוחסה לטיפול בבעלי-החיים, ואת העובדה כי גורמי מנהלה במחלקה טיפלו בבעלי-החיים: "חמישה גמלים, פרד אחד וארבעה חמורים מתו. סוס אחד וחמור אחד נגנבו על-ידי בדואים. ארבעה מתוך עשרה חמורים שיובאו מקפריסין מתו זמן קצר לאחר הגעתם. המחלקה הווטרינרית מדווחת על המקרה כמחלה זיהומית". בהמשך אותו דיווח שנתי נכתב: "הרבה מהאוהלים הצבאיים הנמצאים בשימוש בלויים או מזוהמים מפטריות, וויש להחליף כמות סבירה מהם. דרוש דגם מתאים של צריף נייד לצוותים העובדים במדידות קדסטריות, ודגם אחד נמצא בבחינה".

המחסנאים היו צריכם לדאוג גם לציוד ולמכשירים המתאימים לכל עובד במחלקת המדידות. היה צורך בציוד ובמכשירים מסוגים שונים: מציוד שרטוט ועד ציוד ומכשירים למדידות. ועוד היה צריך לדאוג ללוחות לוגריתמים, לפנקסי-שדה ריקים, לסרטי מדידה מבד וממתכת, לנעליים למודדים, למכונות חישוב ידניות, לשולחנות לשרטוט, ולכל מה שעובדי מחלקת המדידות נזקקו לו.

המעבר מתקופת המנדט למדינת ישראל

בתקופת המעבר מהמנדט הבריטי למדינת ישראל, ירד מספר העובדים במחלקת המדידות מ-736 בסוף תקופת המנדט (309 מהם עובדים טכניים) ל-68 באוקטובר 1948. הצמצום הדרסטי במספר העובדים נבע מכמה סיבות: המנהלים והעובדים הבריטיים עזבו את א"י עם סיום המנדט. חלקם עזבו עוד בפברואר 1948 ועברו לרמלה, שם תוכננה הקמת מחלקת מדידות של המדינה הערבית; פועלים ערבים הפסיקו להגיע לתל-אביב לאחר החלטת החלוקה ב-29 בנובמבר 1947 והתקריות שהחלו אחריה לאורך גבול תל-אביב-יפו; עובדים יהודים גויסו למחתרות ואחר-כך לצה"ל.

המעבר של הנהלת מחלקת המדידות לרמלה גרם לנתק בינה לבין העובדים היהודים שנותרו בתל-אביב. עם זאת, מאז המעבר בפברואר ועד סיום המנדט הבריטי ב-15 במאי, טופלו נושאי כוח-האדם של העובדים בתל-אביב על-ידי הגורמים המנהלתיים של מחלקת המדידות הבריטית ממקומם הזמני ברמלה ו/או על-ידי משרדי ממשלת המנדט בירושלים. המשרדים הבריטיים הרשמיים עסקו באותם ימים בנושאים שהיה צורך לטפל בהם לקראת העזיבה: אישורים על העבודה במחלקת המדידות, סידורים כספיים וכיוצא בזה. לאחר סיום המנדט נוהלו ענייני כוח-אדם ואחרים מהמשרדים הבריטיים בקפריסין.

‏ 

תמונ​ה 70:
מכתב שנשלח באפריל 1948 ממחלקת המדידות ברמלה לאריה גרינבלט במחלקת המדידות בתל-אביב. המכתב עוסק באפשרות שלו לבחור בסוגהפנסיה הרצוי לו. חתום על-ידי לוקסטון.

‏ 

תמונה 54:
מעטפה רשמית של משרדי הממשלה בשירות הוד מלכותו שנשלחה מהמשרד בקפריסין ב-16 בפברואר 1949 לגב' הדסה רוחימוביץ ב-PALESTINE. ענייני
ה-SURVEY OF PALESTINE שעוד נותר לטפל בהם לאחר סיום המנדט, נוהלו מהמשרד בקפריסין.​​

בתל-אביב, העובדים שנותרו במרכז ברחוב לינקולן התארגנו בניהולו הזמני של בוריס גוסינסקי, עד שקיבל משה יוחנובצקי מינוי של מנהל בפועל. לאחר כמה חודשים, במחצית השנייה של שנת 1948, הועבר הניהול ליוסף אלסטר. הוא ניהל את המחלקה 23 שנים. התארגנות מחלקת המדידות של מדינת ישראל שבדרך, במסגרת החדשה שנוצרה, חייבה שליטה מנהלתית על כוח-האדם בתוך המחלקה, קשר עם גורמים חיצוניים, כולל אנשי "שירות מפות וצילומים" (שמו"צ) ואנשי מחלקת המדידות שעבדו בשדה. לדוגמה, ניתן לציין את שושנה נודלמן, טלפנית בתקופת המנדט, שהמשיכה בתפקיד זה, אבל אחרי קום המדינה עברה למדור תכנון, שם נזקקו לה כדי שתסכם את שעות העבודה של עובדי השדה לצורך מתן משכורות לעובדים (סוּפָּר ברב-שיח גמלאי מפ"י, 9 בספטמבר 2003).

מדינת ישראל – עשורים ראשונים

במשרד הראשי בתל-אביב ובסניפים המרחביים בתל-אביב, בחיפה ובירושלים (בשאר הסניפים לא היו כמעט עובדים) החל מספר העובדים לגדול, והגיע ל-173 ב-1950/1949. מספר העובדים המשיך לעלות, והגיע ל-506 ב-1975/1974. לאחר מכן החל מספר העובדים לרדת בהדרגה, בעקבות הצורך הלאומי לצמצם את כוח האדם במשרדי הממשלה.

בשנים הראשונות של מדינת ישראל שונה סדר העדיפויות בפעילויות מחלקת המדידות בהשוואה לפעולות בתקופת המנדט: חלה ירידה משמעותית בהקצאת ימי עבודה לקדסטר, והחלו לבצע את מדידות היסוד והטריאנגולציה בנגב (שלראשונה מופה על בסיס רשת בקרה מדויקת); נרשמה עלייה בימי העבודה שהוקצו למדידות הנדסיות לשם הקמת תשתית מגורים ותעסוקה לעולים חדשים; הוקם מדור פוטוגרמטריה יש מאין, וכן הוקם בית-ספר למדידות, תחילה זמני במחסני מע"צ ואחר-כך במבנה שנבנה במיוחד לשם כך בתל-גיבורים.

ההתפתחות והפיתוח יצרו צורך בהגדלת גופי המנהלה שעסקו במשאבי-אנוש כדי לאפשר גיוס, הכשרה, קידום, תשלום משכורות וכו'. הם יצרו גם צורך בהקמת גופים שיעסקו בתכנון, ברכישת ציוד, בחלוקתו ובתיקונו. הוכנו רשימות עדכניות של העובדים והמנהלים, נבנתה תשתית לתשלומי משכורות, הועברו עובדים בין המשרדים לתפקידים חדשים על-פי מדיניות ניוד שקבע המנהל, יוסף אלסטר. העבודות בשטח חייבו הסעות, והיו זקוקים לכלי רכב. היה גם צורך בקשר עם המודדים בנגב, שהתחילו דווקא באילת הרחוקה. אורגנו למודדים מקומות טיסה ב"ארקיע". נבחנו מכשירים חדשים ונרכשו ציוד וחלקי חילוף מסוגים שונים. היה צורך גם בכיול מכשירים ובתיקונם. עובדים במחלקת המדידות לימדו גיאודזיה, קרטוגרפיה, שרטוט ופוטוגרמטריה בבית הספר למדידות. עובדים החלו לצאת לקורסים והשתלמויות.

בדו"חות השנתיים של מחלקת המדידות החל מ-1951-1950 מוזכרים מדורי המנהלה הבאים: אדמיניסטרציה ומזכירות כללית (מנהל כללי, מזכירות, הנהלה ומשק), גזברות (הנהלת חשבונות וקופאות), תחבורה, הנהלה טכנית כללית (גוף התכנון), בית מלאכה מכני ומחסן כללי.

האדמיניסטרציה כללה את המנהל, את סגנו מטעם הצבא (מפקד "שירות מפות וצילומים" ואחר-כך מפקד יחידת המיפוי הצבאי, שימש מתוקף תפקידו גם כסגנו של מנהל מחלקת המדידות), את הגזבר ואת מנהל כוח-האדם. במזכירות עסקו בהדפסת מכתבים, בתיוקם, ברישום לוחות-זמנים, בהעברת שיחות טלפון וכדומה.

הגזברות עסקה בחישוב ובסיכום שעות העבודה של העובדים, בחישוב עלויות תשלומים ומכירות, ברכישות ציוד ומכשירים ובהכנת מאזנים. הגזבר היה עובד משרד האוצר במחלקת המדידות. מתוקף תפקידו פיקח על ההוצאות ועל העלויות של מחלקת המדידות, כדי לייעל את המערכת הכלכלית ולמנוע בזבוז כספי ציבור.

גוף התחבורה עסק בהקצאת נהגים למודדים בשדה, ברישום כלי-הרכב ובטיפול בהם. על פי עדותו של יעקב בז'רנו, שהחל לעבוד כנהג במחלקת המדידות בשנת 1956, מודדי השדה של מחלקת המדידות בנגב השתמשו בקומנדקרים של צה"ל ובטנדר Wagon Power של מחלקת המדידות. למדידות צפונה מהנגב נסעו המודדים בכלי-רכב של מחלקת המדידות: ג'יפים או טנדרים תוצרת חברת Willis, שסופקו למחלקה על-ידי מִנְהַל הרכב הממשלתי. בשנים מאוחרות יותר צוידה מחלקת המדידות ברכבי רנו-4, GMC ובכלי-רכב של חברות נוספות, עד עידן רכבי השטח של היום. בז'רנו נהג בשדה עד 1978, ואז התמנה לתפקיד האחראי על הרכב.

 

תמונה 1169:
טנדר Wagon Power בשימוש מודדי מחלקת המדידות בבאר אור. משמאלו קומנדקר צבאי. לפניהם, מימין לשמאל: המודד ראובן סלמן (חובש כפייה), יעקב בז'רנו וזר מודד
זמני, משה קפלן הנהג של הטנדר ודוד אלפר ממדור פוטוגרמטריה.​


תמונה 1176:
קומנדקר צבאי שהוקצה למודדי מחלקת המדידות בנגב. צולם במישור חווה בשנות ה-50' או ה-60'. עומד על הכנף, מימין, נהג יעקב בז'רנו. שאר העומדים על הקומנדקר הם חיילי האבטחה מהקומנדקר השני.המודדים יושבים בתוך הקומנדקר.​

תמונה 1174:
המודדת שלומית שמאי מצלמת את המודדים, את עוזרי המדידה ואת המאבטחים על קומנדקר צבאי בנגב. צולם בשנות ה-50' או ה-60'.
 

מדור התכנון היה אחראי למעקב אחר ביצוע העבודות שנעשו במחלקת המדידות ולתִּמְחור העבודות על-פי המעקב אחריהן. לכל פרויקט שנעשה במחלקה הוכן תכנון מפורט, ובו הופיעו נתונים טכניים ונתוני עלות בימי עבודה ובכסף. כל עבודה קיבלה מספר. המספר הורכב ממספר סידורי ומקוד, שאפשר לסווגה בהתאם למהותה ולסוגה. מספר זה אפשר, בין היתר, לעקוב אחר ניצול התקציב, ההתאמה בין התכנון לביצוע והכנת דו"חות סטטיסטיים. לכל עבודה הכינו חשבון מפורט, שאפשר לבדוק את העלויות ואת יעילות הביצוע. לצורך קבלת נתונים מדויקים ככל האפשר על עלות העבודה, כל עובד במחלקת המדידות מילא יומן יומי ובו נרשמו כל סוגי עבודותיו ועיסוקיו. העובד רשם את העבודה שביצע ואת הזמן שהקדיש לה, וכמו-כן גם את היעדרויותיו. נתוני שכר העבודה, מחירי חומרים, הוצאות ישירות והתפלגות ימי העבודה לפי סוגי העבודות השונות - כל אלה אפשרו לקבוע בדייקנות את המחירים הסטנדרטיים ואת עלותו של יום עבודה בכל מדור.

הנתונים ועיבודם אפשרו למדור תכנון להפיק דו"חות מעקב שונים. החשובים והשימושיים שבהם היו הדו"חות הללו:

א. דו"ח מנגנון: ניצול חופשות ומחלות, היעדרויות, יתרת חופשה, הבראה וכו'.

ב. דו"ח עבודה: הוצאות לכל עבודה ובכל יחידה, כולל פירוט ימי עבודה, שעות נוספות, אש"ל, חומרים, תחבורה וכו'.

ג. דו"ח מעקב: כל העבודות שנמצאות בשלבי ביצוע שונים נכללות בדו"ח זה. כמו כן מופיעים בו פרטים על מזמיני העבודה, אומדן והשוואה בין ההערכות לביצוע, וכו'.

ד. דו"ח לקוחות: כל לקוח מופיע בדו"ח ולצד שמו מופיעים כל הפרויקטים שהזמין, הוצאות הביצוע ופירוט החשבונות שהוגשו לו.

ה. דו"ח גמר העבודה: כל עבודה שהסתיימה נרשמה עם פרטי ההזמנה, אומדן תהליך הביצוע ויתרה לתשלום.

ו. דו"ח סטטיסטי טכני: סיפק תמונה של פעולות המחלקה. הדו"ח אפשר לעקוב אחר ניצול התקציב, ואף להכין הצעת תקציב לשנים הבאות.

בית המלאכה המכני עסק בתיקון מכשירי מדידה ובכוונונם, בתיקון מכונות ומכשירים חשמליים ובעבודות מסגרות וחריטה. נוסף לכך עסק בתיקון סרטי מדידה (מתכתיים ומבד). מספר הסרטים שתוקנו בשנה נע בין כמה עשרות לכ-200 סרטים ואף יותר.

 

תמונה 1492:
סרטי פלדה ששימשו את מודדי מחלקת המדידות. סרטים מסוג זה תוקנו בבית המלאכה המכני.​


 

תמונה 1469:
סרטי מדידה מבד אוסף שריר - מודדים מוסמכים.​

המחסן הכללי עסק באספקת ציוד לצורכי המחלקה ועובדיה. הציוד הנחוץ נרכש, נרשם ואוחסן. הוא נופק לעובדים על פי קריטריונים שנקבעו במחלקה. המודד שמחה דורון סיפר כי מנהל המחסן, האדון תמרי, דרש לראות את זנב העיפרון הקודם כשהגיע מודד לקבל עיפרון חדש. תמרי סירב לספק עיפרון חדש כל עוד ניתן היה, לטענתו, להשתמש בעיפרון הישן תוך הוספת ידית עץ לעיפרון. ציון שתרוג הוסיף כי מודד שאיבד עיפרון חויב על כך. כך היה נהוג לגבי כל ציוד מתכלה אחר ולגבי חלק ממכשירי המדידה.

בראשית ימיה, היו במחלקת המדידות לצד המחסן הכללי ובית המלאכה, גם נגר וסנדלר. הנגר עסק בתיקון שולחנות העבודה, והיה לו גם תפקיד נוסף: תיקון ג'לונים (מקלות כיוון בצבע אדום-לבן). הג'לונים המקוריים היו באורך 2 מטרים. אם ג'לון היה נשבר הוא תוקן על-ידי הנגר, שקיצר אותו לאורך של 1.80 מ' או 1.70 מ'. הסנדלר עסק בתיקון נעלי העבודה של המודדים.

 

תמונה 863:
נעליים בלויות של מודדים. צולם בשנות ה-50'.​

בדו"ח השנתי של מחלקת המדידות ל-1951-1950 צוינו הנתונים הבאים: במזכירות ובקופאות עבדו 13 עובדים. הם עסקו בקורספונדנציה (כתיבת מכתבים), בהנהלת חשבונות, בקופאות ובהנהלת משק (שמירה וניקיון). גוף התחבורה נועד לטפל בכלי-הרכב של מחלקת המדידות. בדו"ח של אותה שנה צוין כי אושרה למחלקה החזקת מכוניות במספר מצומצם שאינו מספק. המודדים נזקקו למספר גדול יותר של מכוניות, והמחסור בכלי רכב גרם לעיכובים, בעיקר במדידות בנגב. בהנהלה הטכנית הכללית עסקו בתכנון (גוף התכנון כלל 3 עובדים), בפיקוח על ביצוע עבודות, במסירת אינפורמציה על נתונים טכניים ובעריכת פרסומים. בית המלאכה המכני העסיק שני עובדים שעסקו בתיקון מכשירים ובכוונונם. סך הכול בוצעו 131 עבודות שונות של תיקונים וכוונונים. המחסן הכללי העסיק שישה עובדים ועסק באספקת צורכי המחלקה, רישום סחורות ואחסנתן.

הנושאים החשובים שמנהלת מחלקת המדידות התמודדה איתם באותה שנה, כפי שנרשם בדו"ח השנתי:

א. הגדלת מספר העובדים, בדגש על עובדים מקצועיים: מסיימי המחזור הראשון בבית-הספר למדידות נקלטו במחלקה והתחייבו לעבוד בשירות המדינה לפחות שלוש שנים. 133 עובדים התקבלו למחלקה, והיא מנתה 234 עובדים.

ב. התפטרויות עובדים: השוק החופשי, שחיפש בעלי מקצוע, קרץ לעובדי הממשלה. חלקם העדיפו לעבוד במגזר הפרטי ולהרוויח טוב יותר. ב-1951/1950 התפטרו 60 עובדים ממחלקת המדידות. התפטרות בסדר גודל כזה פגעה בתהליך הגידול של מחלקת המדידות.

ג. רכישת ציוד מדידות: חלה התקדמות בתחום, אם כי הושג רק חלק קטן ממכשירי המדידה הדרושים.

ד. הקמת מדור פוטוגרמטריה: הושקעו מאמצים לאיתור ציוד פוטוגרמטרי ולרכישתו; משה ארז נשלח להשתלמות באמריקה, במימון האו"ם.

ה. שיפורים חלקיים בציוד בית-הדפוס, שהועבר מממשלת המנדט במצב גרוע.

ו. בינוי והרחבה: הוקצב סכום כסף ראשוני להקמת בניין נוסף שאליו תעבור מחלקת העבודות הציבוריות. הבית ברחוב לינקולן 1 צר מלהכיל את מחלקת המדידות ואת מחלקת העבודות הציבוריות, וההתקדמות בהרחבת הבניין בלינקולן 1 הייתה אטית מאוד בגלל הקשיים בהשגת חומרי בניה.

הפעילות הכלכלית לשנה זו עמדה על מאזן של 323,736 לירות ישראליות.

בשנות ה-50' ותחילת שנות ה-60' הורחב הבניין של מחלקת המדידות. ב-1951/1950 החלו בבניית מבנה חדש, צמוד לבניין מחלקת המדידות, כדי שישמש את מחלקת העבודות הציבוריות (מע"צ). מטרת הבנייה הייתה להגדיל את שטח העבודה, במיוחד לצורך קליטת המכשירים הפוטוגרמטריים, ששם להצבתם נדרש שטח גדול. מהדו"ח לשנת 1954-1953 עולה כי בניין מחלקת המדידות הועמד מחדש לרשות המחלקה בלבד. כלומר, מחלקת העבודות הציבוריות עברה לבניין החדש בלינקולן 3. ב-1954-1955 התחילה העבודה להרחבת האגף שמשמאל לכניסה לבניין מחלקת המדידות, כדי לאפשר לאגף הפוטוגרמטריה לעבוד ביעילות. בדו"ח 1957-1956 נמסר כי הושלמה עבודת ההרחבה. בשנת 1962 החלו בבניית הקומה השלישית של האגף הנמצא מימין לכניסה הראשית לבניין. הבנייה הושלמה ב-1964-1963, ולבניין נוספו 545 מ"ר. ב-1966-1965 נוספו עוד כ-140 מ"ר שאפשרו הוספת מכשירים פוטוגרמטריים נוספים. שטח הבניין לאחר כל ההרחבות הגיע לכ-4,065 מ"ר. הבינוי דרש תכנון לוחות זמנים, תכנון מקומות העבודה למדורים השונים ובתוכם, התקשרויות עם גורמים חיצוניים תוך כדי רכישת ציוד ומכשירים חדשים, הכשרות על המכשירים החדשים ועוד.

הדו"ח השנתי של מחלקת המדידות ל-1961-1960 מצביע על גידול משמעותי במספר עובדי ההנהלה, המזכירות, הכספים והמשק. מספר העובדים היה 47, 35 מהם עובדי תקן (בשנת 1951-1950 עבדו בהנהלה 13 אנשים בלבד). מספר עובדי התכנון נשאר כשהיה (שלושה עובדים) וכך גם מספר העובדים במחסן הכללי (שישה עובדים). לבית המלאכה המכני נוסף עובד (שלושה במקום שניים). בית המלאכה המכני הוציא לפועל כוונון ותיקון של 92 מכשירי מדידה, בדיקה ותיקון של 166 סרטי מדידה ותיקון של 293 מכונות ומתקני חשמל שונים. נפח העבודה, לעומת 1951-1950 גדל בקרוב לפי 3, ללא התייחסות לסרטי הפלדה.​

הפעילות הכלכלית ל-1961-1960 עמדה על מאזן של 4,204,808 לירות ישראליות, פי 13 מהיקף הפעילות ב-1951-1950.

כדי להרחיב את הידע של אנשי המנהלה ולשפר את השירות שנתנו למדורים השונים במחלקת המדידות, שלחה המחלקה אנשי מנהלה להשתלמויות בתחומי המנהל הציבורי, משאבי-אנוש ואפסנאות. כל למשל השתתפו נציגי מחלקת המדידות בשנים 1961-1960 בהשתלמויות ובכנסים הללו:

א. סגן מנהל מחלקת המדידות, אשר סולל, השתתף בכינוס הארצי השני למנהל ציבורי שהתקיים ב-20 בינואר 1960.

ב. שני עובדי מחלקת המדידות השתתפו בכנס השלישי למנהל ציבורי שהתקיים ב-12-11 בינואר 1961.

ג. סגן האפסנאי הראשי השתתף בסמינר לענייני אפסנאות ומשק שהתקיים בין 27 במרץ ל-1 באפריל 1960.

ד. סמינר לאפסנאים ראשיים התקיים ב-18-15 במאי 1961. השתתף בו נציג ממחלקת המדידות.​

בשנות ה-50' וה-60' היה יוסף אלסטר מנהל מחלקת המדידות. מפקד היחידה הצבאית למיפוי, שבשנים הראשונות כונתה שמו"צ ("שירות מפות וצילומים") היה סגנו של אלסטר. תחילה היה זה סא"ל פנחס יואלי ואחר-כך סא"ל אשר סולל. הגזבר ומנהל כוח אדם היה ישעיהו זילבר. אליו הוכפפה מנהלת כוח-אדם, קרולה ארליך ששינתה את שם משפחתה לזילבר. את קרולה החליפה הירשל אלון. בתפקיד מנהל התכנון ועוזר למנהל החזיק אליעזר שישא, עד שהוחלף על-ידי ציון שתרוג, לימים מנהל מפ"י. מנהל האפסנאות היה תמרי, וסגנו היה רפאלי. כשמונה רפאלי למנהל האפסנאות, מונה אליהו קנטרוביץ' לתפקיד סגן מנהל המחסן. (ראה כתבת מנהלי המחלקות במפ"י).

תמונה d_923:
אליעזר שישא מנהל התכנון ועוזר למנהל

שינויים מבניים וטכנולוגיה מתקדמת

ב-1964 החלה מחלקת המדידות להשתמש במחשב האלקטרוני. המחשב הראשון שאיתו עבדה המחלקה היה IBM-360, והוא היה בלשכת השירות של חברת IBM בתל-אביב. העבודה במחשב זה דרשה ניקוב כרטיסים במחלקה והרצתם בבנייןIBM. התחלת השימוש במחשבים אלקטרוניים נבעה מהצורך של מדור חישובים לייעל ולקצר לוחות זמנים של חישובי מדידות גיאודטיים. עם תחילת העבודה עם המחשבים החלו בפיתוח עצמי של תכניות ובהכשרת כוח-אדם מתאים לתִכְנוּת. אחד הנושאים שעבורם פותחו התכניות היה מִנְהַל ותמחיר. החלה תקופה חדשה בכל הקשור לשיטת העבודה של אנשי המנהל והתמחיר. המעבר לא היה מיידי, וארך זמן לא מועט. הוחלפו מחשבים, פותחו תכנות מתקדמות יותר, והעבודה הממוכנת נעשתה מהירה יותר ויעילה יותר. מערכת תמחיר חדשה, שנכנסה לשימוש באמצע שנות ה- 80', אפשרה שליטה טובה יותר במערכי דיווח, במערכי עבודות (אומדנים, ביצוע, כספים וכו') ובהליכים הניהוליים הקשורים בחשבונות, בגבייה, באמרכלות, באפסנאות וכד'. הקבצים אורגנו בשיטה מתקדמת - לרשות יחידת הכספים ומנהלי המחלקות עמד מאגר נתונים עשיר וקל לשליפה. המערכת החדשה הקלה על מחלקת התכנון ועל הצוות העוסק בחישובי פרמיה, והם יכלו לטפל ביתר יעילות בנושא שכר העידוד לעובדי אגף המדידות/מפ"י. בשנתון 1984-1983 כתב ציון שתרוג, מנהל התכנון, כי הכנסת שכר העידוד לאגף המדידות נתנה מוטיבציה לעובדים והתפוקה באותם מדורים גדלה.

בשנת 1972 קיבל ציון שתרוג, מנהל התכנון, את פרס קפלן על פרויקט ניהול כוח אדם באמצעות מחשב. באותה תקופה ניהול כוח אדם באמצעות מחשב היה חידוש, ומחלקת המדידות הייתה המשרד הממשלתי הראשון שעשה פרויקט כזה. יחד עם שתרוג קיבלו את הפרס גם אינג' אורי שושני וד"ר (כיום פרופ') ירחמיאל דויטשר (ראש המדור וסגנו) על חישובים גיאודטיים.

שעון רישום ודיווח על כניסה ויציאה באמצעות כרטיסים מגנטיים הוכנס לשימוש ב-1990-1989. מאוחר יותר נתן השעון מענה גם לחישוב חופשות, היעדרויות, שעות נוספות ואש"ל, ואפשר היה להשתמש בו לטובת מערכת התמחיר.

נוסף לכך, ההתקדמות הטכנולוגית אפשרה מדידות ומיפוי מדויקים יותר. נרכשו מכשירי מדידה מתקדמים, והללו שיפרו משמעותית את יכולת המדידות. מחלקת המדידות/אגף המדידות/מפ"י עברה ממכשירים אנלוגיים למכשירים דיגיטליים ולעידן הממ"ג וה-GPS. בדו"חות השנתיים של סוף שנות ה-80' כתב גיורא גולוד, אז ראש תחום חישובים והאחראי על ענ"א (עיבוד נתונים אוטומטי) ועל ההכנות לקליטת הממ"ג: "התחום (התכוון לממ"ג) נושא באחריות מקצועית בנושאי תכנון, ארגון וקביעת מדיניות ותהליכי עבודה, וכן בנושא התקנים הישראליים להעברת מידע גיאוגרפי בין מסדי נתונים שונים בארגונים שונים. כמו-כן יעסוק התחום בפיתוח וקידום הבסיס הטכנולוגי של מערכת המידע, בקשר יעיל ורציף עם מערכות מידע בארץ ובחו"ל תוך איתור מקורות ידע ומידע... התחום יטפל גם ברכישות חומרה, תוכנה, תקשורת ועוד בצורה אינטנסיבית כדי שהמערכת תוכל לתפקד בצורה הטובה ביותר..."

ההתפתחות הטכנולוגית והמעבר מהעידן האנלוגי לעידן הדיגיטלי, ובפרט המעבר לעבודה בממ"ג, הצריכו מאמצים ניכרים מצד עובדי המנהל והתכנון. היה צורך להתקשר עם גורמים חיצוניים לשם לימוד, רכישה ושיתוף פעולה. מחלקת/אגף המדידות/מפ"י נערכה מבחינה פנימית לשינויים. עובדים עברו הסבה ומדורים שינו ייעוד ושיטות עבודה. נרכש מכשור ייעודי וציוד נלווה, הותאם ריהוט חדש וכד'.​

בשנות ה-70' וה-80', ד"ר רון אדלר היה מנהל מחלקת המדידות. בשנת 1977, במהלך העברת המחלקה ממשרד העבודה והרווחה למשרד הבינוי והשיכון, הפכה המחלקה לאגף המדידות ובשנת 1988 שונה שם האגף למרכז למיפוי ישראל. בחוברת הדו"ח השנתי של 1970-1969, עדיין בתקופת אלסטר, הופיעה טבלה של מספר העובדים לפי מדורי המחלקה, נכון ל-31 במרץ 1970. בהנהלה ובתכנון, במנהל הארגון עבדו יחד 25 עובדים, מהם 21 עובדי תקן. בשירותים המשקיים והטכניים עבדו 28 עובדים, 21 מהם עובדי תקן. סך הכול עבדו במרכז 53 עובדים, 42 מהם עובדי תקן. חל גידול של כ-13% במצבת כוח האדם של יחידות המנהל והשירותים לעומת נתוני 1961-1960 (47 עובדים, 35 מהם עובדי תקן). יש להוסיף לרשימה את מספר הנהגים במרץ 1970: 16 נהגים, מהם 12 עובדי תקן.

הבעיה שהטרידה יותר מכל את ההנהלה ואת עובדי המנגנון בנושא כוח האדם הייתה הקיצוץ המכאיב במספר העובדים החל מ-1975-1974. במחלקת המדידות עבדו באותה עת 506 עובדים. משנה זו החלו צמצומים במספר העובדים במחלקת המדידות. הנושא בלט בדו"חות השנתיים של המחלקה. בדו"ח של שנת 1983-1984 כתב ד"ר אדלר כי ב-1 באפריל 1979 היו באגף המדידות רק 450.5 משרות: "החל ממועד זה נמצא האגף במהלך מתמיד ומתמשך של התייעלות הן על-ידי רכישת ציוד מתוחכם והן על-ידי אימוץ שיטות עבודה יעילות יותר, שמתבטא בהצטמצמות מתמדת בכוח אדם עד ל-372 משרות נכון ל-31 במרס 1984". כלומר, במהלך כ-10 שנים ירד מספר העובדים ב-134. ד"ר אדלר הוסיף כי "צמצום כוח האדם של עובדי המדינה ימשיך להיות יעד לאומי". הקיצוצים בתקנים נמשכו. בשנת 1990-1989 ירד מספר העובדים ל-311 ובשנת 1991-1990 ל-294.5.

שני גורמים בלמו את תהליך צמצום כוח האדם בשנות ה-90'. האחד – ההתפתחות הטכנולוגית המתקדמת של המכשירים הדיגיטליים, ה-GPS והממ"ג. ציון שתרוג כתב בשנתון מ-1988-1987: "אין ספק, שכניסתם של המכשירים המתוחכמים דורשת קליטה והכשרה של עובדים חדשים, וזאת בנוסף לעובדי המרכז למיפוי אשר כבר מתמחים בנושאים אלו. אנו חייבים לקלוט דור חדש צעיר ומשכיל". הגורם השני היה העלייה הגדולה מחבר העמים. העלייה חייבה עבודה רבה של פיתוח אזורי בנייה והקמת תשתיות, ואפשרה קליטת כוח אדם מקצועי או כוח אדם שיעשה הסבה מקצועית. קליטת העובדים מחבר העמים הוגדרה על-ידי ד"ר אדלר כחשובה, ולדבריו יש לעשותה "תוך מתן הרגשה לחברינו החדשים שהם רצויים וחשובים לנו".

הצמצום בכוח האדם וקליטת העובדים החדשים דרשו מאמצים רבים מצד ההנהלה והמנגנון של מפ"י, כיוון שעסקו בגורלם של העובדים. ההתמודדות, בעיקר הצורך לצמצם את מספר העובדים בתהליך רב-שנתי הייתה לא קלה ולא נעימה. מדי שנה היה צריך להתלבט מי הם העובדים שיישלחו הביתה. קליטת העולים החדשים כעובדי מפ"י הצריכה הרבה רצון טוב, הבנת הצרכים השונים של העולים, הכנת השתלמויות מקצועיות, ועוד.

בשנות ה-70' ועד שלהי שנות ה-80', הוגדרו שני גופי מנהלה ושירותים במחלקת/אגף המדידות. גזבר ותכנון, ארגון ואמרכלות. ב-1988/1987 חלו שינויים חלקיים במבנה הארגוני של המרכז למיפוי ישראל. הוגדרו תקנים חדשים ומבנה חדש. גופי המנהל והשירותים היו כפופים לשני ראשי תחום: האחד - חשב (ברמת ראש תחום), שאליו כפופים גף חשבונות וגף משכורת, והשני - מטה תכנון, ארגון ומנהל, שכלל את הגפים הבאים: גף שירותים טכניים; גף בית מלאכה; גף כוח-אדם; גף בנא"מ (בינוי, נכסים, אפסנאות, משק); גף תכנון; פיקוח ותיאום גורמי חוץ (ראה בדו"חות השנתיים של שנות ה-80' המאוחרות ושנות ה-90' הראשונות).

גף משכורות תרגם את נתוני העובד למשכורת. בשנות ה-70' נעשו עדיין ידנית כל החישובים למשכורת, להפרשי שכר, לפיצויים ולכל מה שתורגם לתשלום כסף לעובדים. חישובים ידניים אלה ארכו ימים, וכדי שניתן יהיה לתת משכורות לעובדים בראשית החודש היה צורך להעביר את רשימות משכורות העובדים למל"מ עד ה-12-10 בחודש. חלק מההפרשים היו משולמים לעובדים רק חודש לאחר מכן, כיוון שלא תמיד ניתן היה להספיק לחשב נתונים בזמן. הפועלים הקבועים קיבלו את משכורותיהם לחשבונותיהם בבנק. העובדים הארעיים קיבלו את משכורותיהם בהמחאות, בקופה. הקופאי, שישב סמוך לחנות המפות במחלקת המדידות, העביר לעובדים הארעיים את משכורותיהם במעטפות אלה.

לצורך ניהול שכר העובדים ומעקב אחריו, לצרכים כמו צבירת ותק, העלאת שכר, בדיקת מרכיבי השכר ועוד, קיבל גף משכורות, החל משנות ה-70' קסטות של מיקרופיש ובהן צילומים של תלושי שכר של העובדים. במסך מיקרופיש מיוחד ניתן היה לראות את התלושים. בשנת 1999 החל הגף לעבוד עם תוכנה ממוחשבת שהוכנה במל"מ מערכות, ובה מצויים כל תלושי השכר וטופסי ה-106 של עובדי מפ"י.

מל"מ הייתה יחידת חישובים ומחשוב ממשלתית במסגרת משרד האוצר עד 1982. היחידה הופרטה בשנת 1982 והפכה למל"מ מערכות - המרכז למיכון משרדי.

גף (כיום תחום) חשבונות עסק, ועוסק גם כיום, בתרגום העבודות שנעשו במחלקת המדידות/אגף המדידות/מפ"י לערכים כספיים. לכל עבודה שנעשתה על-ידי עובדי מחלקת המדידות נקבע אומדן עלות על-ידי העובד, בין אם נעשתה לצרכים פנימיים ובין אם לגורם חיצוני. אם עבודה שנעשתה עבור גורם חיצוני תרמה גם למחלקת המדידות, קבעו המנהלים את החלק היחסי שיירשם על חשבון מחלקת המדידות. גף חשבונות חישב את האומדנים בערכים כספיים, ערך רשימות של ההוצאות לפי סעיפי התקציב, רשם את התשלומים של גורמי החוץ וגבה את החובות ממי ששילם עבור העבודות באשראי.

עוד עסק גף חשבונות, ועוסק גם כיום, בבדיקת הזמנות הרכישה מספקים, שנעשו בגף בנא"מ. גף חשבונות בדק שההזמנות נעשו לפי הוראות החשב הכללי. לאחר שאישר אותן קיבל את אישור החשב והכניס את ההתחייבות הכספית למערכת התקציב. הגף טיפל ומטפל גם כיום בתשלום לספקים. כשהגיע החשבון מספק כלשהו, הוא הועבר לאישור מנהל הגף/התחום/האגף הרלוונטי. לאחר שזה אישר אותו, ולאחר שנרשם בגף חשבונות, הוא הועבר לחשב לאישור התשלום.

על בנא"מ, כיום תחום משאבים חומריים, ושאר גפי מטה תכנון, ארגון ומנהל ראה להלן.

מ-1 בספטמבר 1971 ועד 31 בדצמבר 1992 היה, כאמור לעיל, ד"ר רון אדלר מנהל מחלקת המדידות, שהפכה לאגף המדידות ולמרכז למיפוי ישראל. ישעיהו זילבר היה הגזבר עד 1984. החליפה אותו שרה שרון, ועם שינוי הגדרת התפקיד לחַשָב, קיבלה את התפקיד אביבה ליפשין, רפרנטית ממשרד האוצר. מנהל גף משכורות היה נסים מהלא, ומאוחר יותר החליפה אותו חנה גוב-ארי. מנהל גף חשבונות היה גד קימרון, ולאחר פטירתו החליפה אותו יעל כהן. מנהל כוח האדם בשנות ה-70' היה משה כרמי, ובשנות ה-80' היה בתפקיד זאב קולר. ציון שתרוג היה מנהל התכנון עד 1984, ואז מונה לתפקיד סגן המנהל (בשנת 1989 קיבל מינוי של משנה למנהל וממלא מקומו). את ציון החליף בגף תכנון יצחק כזום. באפסנאות המשיך תמרי בתפקיד. אליהו קנטרוביץ' היה סגנו של תמרי, והחליפו כמנהל האפסנאות עם פרישתו של תמרי. במחצית הראשונה של שנות ה-80' היה יעקב בז'רנו אחראי על הרכב של מפ"י. בשנת 1985 החליף אותו סמו ליאון, שהיה האחראי על הרכב עד שנת 1992. אחריו נכנס לתפקיד שלמה ארוך.​

שנות ה-90' ואילך

עד שנת 1993 ניהלו את מחלקת המדידות/מפ"י שני מנהלים, אלסטר וד"ר אדלר, כל אחד מהם למעלה מ-20 שנה. מ-1 בינואר 1993 ניהלו את מפ"י שלושה מנהלים (ציון שתרוג, אביאל רון, וכיום ד"ר חיים סרברו) ומנהל בפועל (גיורא גולוד). כל מנהל נכנס לתפקידו עם חזון משלו, ולחץ לקבל תקנים נוספים למפ"י. חלק ניכר מהדרישות אושר, נוספו תקני סמנכ"לים, מנהלים עלו בדרגות, נוספו משרדים ליועצת המשפטית, למדען הראשי ולראשי אגפים חדשים. נפתח ארכיון לאומי למפות ולתצלומי-אוויר. גופי המנהלה במפ"י נרתמו למאמצי קליטת העובדים ולארגון משרדים עבורם.

אחד התפקידים שחידש אביאל רון הוא עוזר למנכ"ל, שבתקופתו של גיורא גולוד הושלם תקנונו לראש תחום בקרה ומעקב. ראש התחום היה חבר בהנהלה המצומצמת והיה מתאם ומקשר בין המנכ"ל לבין הגופים במפ"י ומחוצה לו. הוא היה גם אחראי לריכוז הפעולות והתהליכים שנמצאים ישירות באחריות המנכ"ל, לבקרה על ביצוע החלטות שנתקבלו ולביצוע מטלות נוספות על פי הנחיות המנכ"ל.

מפ"י עבר משלב הקליטה והלימוד של הממ"ג לעבודת קליטת המידע. חברות חיצוניות מייצרות את המידע - חזותי, בצורת טבלה או במלל. עובדי מפ"י מבקרים את המידע, ומחזירים אותו במידת הצורך לתיקונים. עם סיום הביקורות מוכנס המידע החדש למערכת אחסון המידע של מפ"י. נוצרים קשרים עם משרדי ממשלה ומוסדות ציבוריים, למכירת ורכישת מידע בתחום אחריותם. מפ"י מאפשר קנייה מקוּוֶנֵת של מוצרי ממ"ג ורכישת קבצים, ואף העלה לרשת את הפורטל הגיאוגרפי הלאומי, המאפשר לציבור הרחב לקבל מידע נרחב של גיאואינפורמציה. במקביל חלה התקדמות ברכישת מכשירי GPS, שוכללה שיטת העבודה, והמדידות בישראל נעשות על בסיס רשת של תחנות קבועות. ההתקדמות הטכנולוגית מאפשרת דיוק גבוה וקיצור זמני מדידות, ומאפשרת מדידות חדשות ומדויקות של נקודות שנמדדו בעבר או של נקודות אחרות במקומן. מפ"י נכנס לעידן המיפוי הקדסטרי התלת-מימדי שיכלול גם מיפוי תת-קרקעי, ולעידן הקדסטר מבוסס הקואורדינטות, שהן מדויקות מאוד כיום. לגופי המנהלה במפ"י תרומה נכבדה להצלחת תהליך זה. גופי המנהלה שותפים ואחראיים להכנת מכרזים, לטיפול ברכש, לגביית תשלומים על מכירות, למעקב אחר קבלתם, ועוד.

המנגנון שעסק בכוח-אדם, הוגדר בשלהי שנות ה-80' כגף כוח-אדם. בראשית שנות ה-90' הוגדר כגף משאבי אנוש ומאוחר יותר הפך לתחום משאבי-אנוש. התחום התאושש מתהליך הקיצוצים בכוח האדם שהחל ב-1975-1974 ונמשך עד ראשית שנות ה-90'. הוא קלט את העובדים מקרב עולי חבר העמים. הוא טיפל גם בשינויים שנדרשו בעקבות כניסתם לתפקיד של שלושה מנהלים חדשים ומנהל נוסף בפועל. ציון שתרוג השיג שני תקני סגנים למנהל וראש תחום מִנְהַל. אביאל רון העלה את ראש תחום מנהל לדרגת סמנכ"ל, העלה את תפקיד מנהל ענ"א בשלבים, ייצר תקנים למדען ראשי ולייעוץ משפטי, בנה את הגף הימי בתחום הקרטוגרפיה והקים את הארכיון הלאומי למפות ולתצלומי-אוויר. ד"ר חיים סרברו פתח שני תפקידי ראש אגף א' נוספים: רפרודוקציה קרטוגרפית ותכנון וגיאואינפורמציה. הוא גם ייצר תקן לראש תחום קדסטר תלת-מימדי והעלה ארבעה ראשי אגפים לדרגת ראשי אגף א'.

תפקידי תחום משאבי אנוש כוללים כמה תחומים: השמה והעסקה - טיפול בעובד בכל הקשור למיון, לגיוס, לקליטה, לתנאי ההעסקה, לשינויים בתנאי ההעסקה ועוד; טיפול שוטף בענייני העובד - תגמולים, קידום, תנאים סוציאליים, ביטוח וכו'; הדרכה והכשרה - הכשרה מקצועית, השתלמויות עובדים וכו'; רווחה וגמלאות - פעילות רווחה על פי הצורך, ימי גיבוש, אירועי עובדים, בדיקות תקופתיות לעובדים, תאונות עבודה, קשר עם גמלאים ועוד; נוכחות - טיפול בבקרה הממוחשבת של נוכחות עובדים ורישום סדרי שעות עבודה אישיים במערכת הנוכחות; עובדים ארעיים - טיפול בקליטת עובדים ארעיים ועובדי חברות כוח-אדם ובקרה על העסקתם.

לתחום משאבי אנוש יש גם יעדים ומטרות רעיוניים, וחלקם מבוצעים בשיתוף עם הסמנכ"ל למִנְהַל ועם הנהלת מפ"י כולה. יעדים אלו כוללים, בין היתר הכנת תשתית לקביעת מדיניות משאבי אנוש ומימושה, ניתוח עיסוקים והערכתם, איוש תפקידים בעובדים מתאימים, קביעת תגמולים הולמים לעובדים, תכנון ומימוש תכניות למסלולי קידום ומתן הדרכה מתאימה, טיפוח תכניות לרווחת העובדים, טיפוח של תרבות הארגון ופיתוחה תוך התייחסות לעובדי המרכז כעובדים השייכים למערכת תפקודית ולמערכת תרבותית-חברתית אחת, ייצור אווירת עבודה נוחה ונעימה, והתייחסות לצרכים התרבותיים-חברתיים של העובדים.

 

תמונה 916:
עובדות גף משאבי אנוש, שנת 1997. משמאל לימין: רחל פיסם, דליה בן-עזרי, שמחה גמזו ודליה בביאן.​

אגף תכנון וגיאואינפורמציה הוקם בשנת 2004 במטרה לגבש את יעדי מפ"י, לרכז את תכניות העבודה השנתיות והרב-שנתיות ולעקוב אחר ביצוען. כל זאת בתיאום עם המנהלים ועם החשב. האגף אחראי לטיפול השוטף בתכניות העבודה של מפ"י, לרבות מעקב ובקרה אחר מימושן. המעקב נעשה באמצעות תכנת רֹתֵ"ם – מערכת ממוחשבת שאופיינה במיוחד לצורך תכנון ומעקב אחר ביצוע תכנית העבודה השנתית. האגף פועל לזיהוי פתרונות לעיכובים בביצוע ומעדכן את תכניות העבודה בהתאם לשינויים בצרכים, בעדיפויות או במשאבים הזמינים. האגף מקיים ישיבות שבועיות של צוות שיווק ומכירות, ומשתתפים בהן גם מנהל תחום כלכלה ושיווק וראש אגף אינטרנט ופרויקטים (ראה להלן). מושם דגש על הגדלת מעגל המשתמשים במידע המופק מהממ"ג, כלומר, מטרת האגף היא שנוסף לאנשי המקצוע כמו מודדים, גיאוגרפים, אדריכלים ועוד, גם כלל האזרחים ישתמשו במידע מהממ"ג לצורכיהם השוטפים (בעיקר ניווט בשטחים פתוחים ועירוניים). לשם כך יצר האגף קשרים עם חברות שעוסקות בניווט, והחל לשווק להן את מאגרי המידע הרלוונטיים להן. האגף גם קשוב לדרישות הצרכנים, ועל-פי תגובות הצרכנים נקבעים רמת העדכון הנדרשת לכל גיליון, הרזולוציה המבוקשת ועוד. הנתונים מועברים מאגף תכנון וגיאואינפורמציה לאגפי הייצור (פוטוגרמטריה, קדסטר וקרטוגרפיה), המתרגמים את דרישות הציבור לתכניות עבודה אופרטיביות לביצוע.

האגף שותף גם בצוות הדן בארגון מחדש של מבנה מפ"י – הגדרת תפקידים בהתאמה ליעדים, בגיבוש האסטרטגיה לשיתוף פעולה בין משרדי הממשלה בנושאי מיפוי ומאגרי מידע גיאוגרפיים, בקביעת מדיניות של שיווק והפצת מידע ממפ"י לגופי ממשלה, רשויות מקומיות וכדו', בגיבוש סטנדרטים להעברת מידע גיאוגרפי ובקביעת מדיניות וגיבוש נהלים לאבטחת מידע ושמירה על זכויות יוצרים של מוצרי המיפוי למיניהם.

לשם ייעול ושיפור העבודה מול ציבור הלקוחות של מפ"י פותחה עבור האגף מערכת לשירות לקוחות (מש"ל), שהיא מערכת CRM. המערכת בתצורתה הסופית אמורה להתממשק עם מערכות דיווח וחשבונות של מפ"י (תמחיר) לצורך ניהול הצעות מחיר, הזמנות, חשבונות ומעקב.

באגף תכנון וביחידת השירות והתמיכה בצרכנים עובדים 7-6 אנשים, המבצעים את כל המטלות הללו יחד עם עובדי מפ"י מאגפים אחרים.

 תחום כלכלה ושיווק של מפ"י נולד בשנות ה-90' הראשונות. תחילתו באיש משאבי-אנוש, כלכלן בהכשרתו, זאב ברקוביץ', שהתחיל בהטמעת שעון הדיווח והמשיך בלקיחת אחריות על תִּמְחוּר המוצרים של מפ"י, על-פי התשומות (שעות עבודה, חומרי גלם ותשומות נוספות). בשנת 1995 נכנס אבי עיט, גם הוא כלכלן, לתפקיד ראש הגף. עיסוקיו של הגף, שהפך לתחום כלכלה ושיווק, התרחבו, ובמקביל עלה גם מספר העובדים והגיע לארבעה בשנת 2000. שניים מהם כלכלנים ושניים מהנדסי ייצור. ב-2009 עבדו בתחום כלכלה ושיווק שלושה אנשים. על תחום כלכלה ושיווק מוטלים התפקידים הבאים:

א. בדיקות כלכליות: ביצוע בדיקות ותחשיבים כלכליים לתמחור שירותים ומוצרים באופן שיבטיח כדאיות כלכלית; השתתפות בתהליכי קביעת מדיניות מחירים למוצרים השונים והשירותים של מפ"י, על-פי כללים כלכליים ומדיניות הרווחיות של מפ"י; השתתפות בתהליכי התכנון התקציבי במפ"י וגיבוש כלל הדרישות התקציביות של היחידות השונות למסגרת תקציבית כוללת של מפ"י.

ב. תמחור: ניתוח תהליכי העבודה, חיפוש דרכים לשיפור תהליכי העבודה, קביעת נוהלי עבודה ומעקב אחר ביצועם; ריכוז וניתוח דו"חות מערכת התמחיר והעברת דו"ח מסכם להנהלה, כולל המלצות לשיפור; קביעת תכנית עבודה לייצור מפות על-פי מְלָאִים, ביקושים בעבר ומגמות עתידיות. ראש התחום הוא גם ראש ועדת הייצור של מפ"י.

ג. שיווק: אפיון ואיתור אוכלוסיית הלקוחות, ופילוחה לקבוצות; הגדרת המוצרים הנדרשים על-ידי הלקוחות ופיתוח סוגי מוצרים נדרשים; פיתוח שיטות מכירה על פי מיקום וצורת המכירות הנדרשת לסוגי המוצרים השונים; פרסום והגברת מוּדָעוּת הציבור למוצרי מפ"י. ראש התחום חבר בוועדת השיווק של מפ"י, ואחראי לריכוז הנושאים לדיון בוועדה ולמעקב אחר ביצוע החלטותיה.

ד. רשומות ונהלים: אחריות על ניהול הרשומות במפ"י; ריכוז וכתיבת נהלי מפ"י; הכנת ספר תכניות העבודה השנתי של מפ"י.

אבי עיט סיפר על דוגמה לשינויים שחלו במפ"י בנושא השיווק לאחר כניסתו לתפקיד ראש התחום (אז עדיין גף). הוא מצא במחסני מפ"י ערימות רבות של אטלס ישראל. בבירור שעשה התברר כי רשת שיווק ספרים זכתה במכרז להפצת האטלס, אך התייחסה אליו כאל כּוֹתָר רגיל ומכרה מאות עותקים בלבד בכל רחבי המדינה. לאחר בירור קצר וקביעת קהל היעד למוצר - תלמידי בתי ספר הלומדים גיאוגרפיה - פנה אבי למפקח על הוראת הגיאוגרפיה במשרד החינוך. המפקח אישר שהאטלס מתאים לתכנית הלימודים מטעם משרדו. אישורו של המפקח, פרסום ישיר שהועבר על-ידו למורי הגיאוגרפיה, והשתתפותו של אבי בכנסים של מורי הגיאוגרפיה במרכזים פדגוגיים ברחבי המדינה, הובילו לחדירתו של האטלס לבתי הספר. מאז נכנס האטלס לתכנית הלימודים של משרד החינוך ונמכרו ממנו עשרות אלפי עותקים. בשנת 2008 יצאה לאור מהדורה חדשה של אטלס ישראל, והיא נמכרת בהצלחה מרובה.

 

תמונה 2119:
שער אטלס ישראל החדש, מהדורת 2008.​


גף תכנון הפך בראשית שנות ה-90' לגף בקרה ומעקב. הוא אחראי כיום על מערכת התַּמְחִיר ועל שכר העידוד לעובדי מפ"י. הטיפול בתִמְחוּר עבר לתחום כלכלה ושיווק. גף תכנון ובקרה כלל ב-2009 שתי עובדות.

מערכת התמחיר הנוכחית של מפ"י פעילה משנת 1996. בימים אלו משודרגת המערכת ומוכנסות אליה תוספות לפי צורכי החֲשָבוּת במפ"י. גף בקרה ומעקב אחראי לשדרוג. עובדי חברה חיצונית מתכנתים את המערכת בפיקוח ראש גף בקרה ומעקב.

גף בקרה ומעקב אחראי לנושא עדכון שיטות שכר העידוד וחישובן. שכר העידוד, או הפרמיה, הוא תוספת שכר המשולמת לעובדים שתפוקתם גבוהה מהמכסות שנקבעו להם. נקבעו כמה שיטות למתן שכר עידוד על פי אופי העבודה, ולכל שיטה יש כמה מְדַדִים, לפי הפעילויות השונות. לדוגמה, לאגף פוטוגרמטריה 35 מדדים משיטות שונות שנקבעו לפי אופי העבודה. להלן כמה מדדים לדוגמה, מכלל המדדים של האגף, שעל פיהם מחשבים את שכר העידוד של העובדים: ביקורת עדכון ממ"ג על בסיס אורתופוטו (מחושב על פי יחידה המוגדרת כאריח); ביקורת נתוני כתובות מקבלן חיצוני (מחושב על פי יחידה המוגדרת כאלף כתובות); עדכון כבישים בממ"ג טופוגרפי על בסיס אורתופוטו (מחושב על פי יחידה המוגדרת כגיליון); ותכנון קווי טיסה לצילום לצורך מיפוי (מחושב לפי יחידה המוגדרת כקו טיסה). לקביעת יעילות העבודה באגף פוטוגרמטריה מחשבים את היחס בין הזמן המוקצב לזמן בפועל על פי הגדרת היחידות בכל מדד. כך נקבע מהו שכר העידוד של עובדי הפוטוגרמטריה בסופו של החודש. השיטה והמדדים נקבעים על-ידי יועץ חיצוני ומובאים לאישור בפני ועדות שונות בנציבות המדינה ולאחר מכן בפני מועצת ייצור, שחברים בה נציגי העובדים וההנהלה, ההסתדרות ונציבות המדינה, וכן נציג גף בקרה ומעקב. לאחר אישורה, מוטמעת השיטה ומחושבת מדי חודש על-ידי גף בקרה ומעקב.

גף משאבים חומריים הוא שמו הנוכחי של גף בנא"מ (בינוי, נכסים, אפסנאות, משק). כשחלו השינויים החלקיים במבנה הארגוני של מפ"י ב-1988/1987, הוגדר גף בנא"מ. הגף אחראי על רכישת כל הציוד שמפ"י נזקק לו, בהתאם לנוהלי התכ"מ (תכניות, כספים, משק) ועל-פי חוק חובת המכרזים. על פי הנהלים, לרכישה בעלות של עד 10,000 ₪ פונה מנהל הגף לשני ספקים כדי לקבל הצעות מחיר. לרכישה בעלות גבוהה יותר, פונה מנהל הגף לשלושה ספקים כדי לקבל שלוש הצעות מחיר. הגף מבצע גם מעקב אחר ההזמנות, והוא מצוי בקשר עם הספקים. לצורך רכישה בסכום הגבוה מ-50,000 ₪ ורכישת ציוד או מכשירים מקצועיים על-פי בקשות של האגפים השונים במפ"י, קובעת ועדת הרכישות של מפ"י מה לרכוש, וגף משאבים חומריים מבצע את הרכישות. מנהל הגף הוא חבר בוועדה. קיימת גם ועדת רכישות ענ"א, המאשרת רכש ציוד מחשבים, מדפסות וכדו'. הוועדה מגישה למנהל גף משאבים חומריים הצעות מחיר, והוא מבצע את הרכישות.

הציוד שנרכש מאוחסן במחסן הכללי. המְלָאִים של סוגי הציוד הנצרכים במפ"י כוללים ציוד משרדי, ציוד מדידות, כלי ניקוי, חומרים לדפוס, פלטות וחומרים כימיים לבית הדפוס, צבעים להדפסה, סמרטוטים לניגוב ולניקוי ועוד. במחסן עובד כיום מחסנאי אחד, לעומת שבעה מחסנאים בראשית שנות ה-60'), וייתכן שאף יותר מכך בסוף שנות ה-60'. בשנת 1990 עבדו שני מחסנאים במחסן.

גף משאבים חומריים אחראי גם לתחזוקת מבנה מפ"י, לתיקון תקלות במערכת החשמל, במזגנים, בצנרת המים, בשירותים, במתקני מי-השתייה, במגרסות ועוד. הגף אחראי גם לביצוע שיפוצים במבנה מפ"י, שנחנך בינואר 1931. המבנה ישן ומצריך שיפוצים, ריצוף ועוד. שינויים במיקום המחלקות השונות, רכישת מכשור חדש ויצירת סביבת-עבודה חדשה בתאי-עבודה נעשים בהתקשרות שעליה אחראי גף משאבים חומריים.

הגף אחראי גם על הנעשה במבני המחוזות השונים של מפ"י. אחת לחודשיים מבצע מנהל הגף ביקורת במחוזות. נערכות ספירות מלאי, ביקורות ציוד בלאי ועוד. גף משאבים חומריים גם מבצע במרכז ובמחוזות ספירות מלאי שנתיות.

הגף כולל כיום ארבעה עובדים: מנהל הגף, מזכירה/עוזרת, מחסנאי ואיש תחזוקה.

בשלב מסוים הפסיק בית המלאכה המכני לעסוק בתיקונים. כשמכשירי המדידה הפכו למתקדמים יותר, במיוחד בעידן הדיגיטלי, החלו למסור את המכשירים המקולקלים למעבדות של החברות שייצרו את המכשירים, בארץ או בחו"ל. העברת המכשירים למעבדות לתיקון היא אחד התפקידים של מחסן השדה. מחסן השדה מנהל את המְלָאִים של אגף גיאודזיה, האחראי על המודדים ועל ציודם. המחסנאי מקבל את הציוד מהמחסן הראשי, והוא אחראי לבדיקת תקינות הציוד והכמויות בהתאם למכרזים ולהזמנות, ולניפוקו למודדי השדה. אחריות נוספת המוטלת עליו היא שמירת קשר עם יחידות השדה וגף משאבים חומריים, לשם ביצוע הזמנות כנדרש. כאמור לעיל, מחסן השדה מעביר מכשירים בלתי תקינים למעבדות לצורך תיקון. מנהל המחסן אחראי לעקוב אחר התיקון והחזרת המכשירים למפ"י לאחר מכן. בשני העשורים האחרונים מחלק מנהל מחסן השדה את זמנו בין ניהול המחסן לבין ניהול הרכב של מפ"י. משרה חלקית לכל תפקיד.

ענף הרכב גדל מאז השנים הראשונות של מחלקת המדידות. הענף, שבו שני עובדים (אחד מהם, מנהל הענף, מחלק זמנו בין ענף הרכב ומחסן השדה) אחראי על 25 כלי רכב מסוגים שונים, חלק ניכר מהם הם רכבי שטח. חלק מכלי הרכב מוצמדים לראשי הקבוצות של המודדים בשדה וחלק נמצאים בחצר בניין מפ"י לצורכי המחלקות השונות במפ"י. ברוב המרחבים של מפ"י יש 3-1 כלי רכב של המשרד. ענף הרכב אחראי להזמנת כלי רכב חדשים אחת לארבע שנים, לביצוע טסטים לכלי הרכב, לטיפולים תקופתיים, לטיפול לאחר תאונות, להחלפת כרטיסי רישום נסיעות אחת לחודש ולמעקב אחרי רישום הנסיעות. הענף גם דואג לכשירות אנשי מפ"י הנוהגים בכלי-הרכב. כיום יש במפ"י כ-80 נהגים שאינם מקצועיים, הרשאים לנהוג ברכב ממשלתי. הענף דואג כי אותם עובדים יעברו בדיקות ראייה במועדן (אחת לשלוש שנים) והשתלמויות נהיגה. לכל נהג יש תיק אישי. הענף מקבל דו"ח תדלוקים חודשי של רכבי מפ"י מחברת הדלק ובודק התאמות בין הדו"ח לבין הנתונים שנרשמו על-ידי נהגי מפ"י שתדלקו במהלך החודש. בשנים האחרונות החל הענף לטפל בתשלומים וברישומים לנסיעות בכביש 6.

ייעוץ משפטי ניתן למרכז למיפוי ישראל עד אוקטובר 1998 על-ידי הלשכה המשפטית של המשרד הממונה, משרד הבינוי והשיכון. המגע בין אנשי מפ"י ללשכה המשפטית לא היה ישיר בדרך כלל והיו עיכובים במתן השירות. ב-13 באוקטובר 1998 השיג מנכ"ל מפ"י, אביאל רון, תקן ליועץ משפטי למפ"י, ומינה את עו"ד גילי קירשנר ליועצת המשפטית של המרכז.

היועצת המשפטית נותנת כיום ייעוץ משפטי שוטף למנכ"ל וליחידות השונות במפ"י ומטפלת בנושאים המשפטיים הנוגעים לעיסוקיו של המרכז. בין תחומי אחריותה גם ייצוג המרכז בעניינים משפטיים, עריכת חוזים והתקשרויות של המרכז, מעורבות בחקיקה הנוגעת למפ"י ופעילותו ויישום שינויי חקיקה.

בינואר 1993 מונה ציון שתרוג למנהל מפ"י. סגנו למשאבי אנוש היה זאב קולר, והוא קיבל תקן של ראש תחום מנהל. יעקב טרפוצ'ניק היה מנהל כוח אדם (הוגדר כגף משאבי-אנוש). ראש גף תכנון היה צבי רחמים. ראש גף בנא"מ היה משה אלוש. מנהל המחסן היה ברוך שמעוני. החשבת הייתה אביבה ליפשין. אביאל רון מונה למנהל מפ"י ב-1 בנובמבר 1994, וקיבל תקן של מנכ"ל. הוא החל לעבוד ישירות מול שר הבינוי והשיכון, כמנכ"ל נוסף של משרדו. יעקב טרפוצ'ניק קיבל את תקן הסמנכ"ל למנהל ומשאבי אנוש, ובדרגת ביניים היה ראש אגף בכיר. לתפקיד עוזר למנכ"ל נתמנתה שרי גרוסמן. התפקיד תוקנן לראש תחום בקרה ומעקב, וכיום ממלאת את התפקיד רחל סרנגה. לתפקיד ראש גף (אחר-כך תחום) משאבי אנוש מונתה רחל פיסם. לתפקיד ראש גף (אחר-כך תחום) תכנון נבחר חיים בר-דב, ולראש גף/תחום כלכלה ושיווק התמנה אבי עיט. משה אלוש המשיך בתפקידו כראש גף בנא"מ. אביבה ליפשין המשיכה כחשבת, ועו"ד גילי קירשנר החלה בתפקיד היועצת המשפטית של מפ"י. מנהל הרכב והאחראי על מחסן השדה היה שלמה ארוך. חיים סרברו מונה למנכ"ל באפריל 2003. יוסי רז מונה לתפקיד ראש אגף תכנון וגיאואינפורמציה. חלו שינויים באיוש תפקידי מנהלים בתחום המִנְהַל, אם כי לא רבים. לתפקיד החשבת נכנסה דליה מרגלית, שהייתה בתפקיד עד 2009, והוחלפה על-ידי חיה שושני. רוזי שקד מונתה לתפקיד ראש גף בקרה ומעקב במקום חיים בר-דב שפרש. בשנת 2008 החליף עופר שטרן את שלמה ארוך כמנהל ענף הרכב והאחראי על מחסן השדה. הגדרת תפקידו הנוכחי (החל מ- 2009) היא רע"ן רכב וציוד מדידה – אחראי תחבורה ארצי. מנהל המחסן הכללי הוא אברום בורשטיין.

 

תמונה 1130:

עובדי גף תכנון במסיבת היציאה לגמלאות של חיים בר-דב, 2 בדצמבר 2004. משמאל לימין: חיים בר-דב (מאחוריו: אבי עיט, ראש תחום כלכלה ושיווק), חיים שכטר, ציון שתרוג, נטשה דננהירש,  יצחק כזום, חיים סרברו מנכ"ל מפ"י וצבי רחמים.​

מקורות:

1. דו"חות שנתיים של מחלקת המדידות המנדטורית, 1948-1922.

2. דו"חות שנתיים של מחלקת מדידות/אגף המדידות/מפ"י, שנת 1951/1950 ואילך.

3. גביש דב, קרקע ומפה, מהסדר קרקעות למפת ארץ-ישראל 1948-1920. הוצאת יד בן-צבי, ירושלים, תשנ"ב, 1991.

4. שריר משה, פרקי חיים. הוצאה עצמית, 1988.

5. דברי נודלמן שושנה, מפגש ותיקי מחלקת המדידות המנדטורית. 9 בספטמבר 2003.

6. שושני אורי, אוטומציה. עבודה וביטוח לאומי, ירחון משרד העבודה 1, שבט תש"ל, 15 ינואר 1970.

7. שתרוג ציון, מערכת התמחיר ומעקב אחר ביצוע. עבודה וביטוח לאומי, ירחון משרד העבודה 8, אלול תשל"ז, אוגוסט 1977.

8. ריאיון עם ציון שתרוג, שנת 2004.

9. ריאיון עם שמחה דורון, יולי-אוגוסט 2004.

10. שיחות עם יעקב טרפוצ'ניק, רחל פיסם, אבי עיט, משה אלוש, רוזי שקד, עופר שטרן, אבישג נגר, יוסי רז ויקי בר-לביא, ספטמבר-נובמבר 2009.

11. ריאיון עם יעקב בז'רנו, אפריל 2005.

12. ריאיון עם סמו ליאון, יוני 2004.