מחקר ומדידות מיוחדות

תחום מחקר הוא מתחומי אחריותו של של המדען הראשי, האחראי גם על אגף הגיאודזיה במרכז למיפוי ישראל. התחום הוקם בראשית שנות החמישים לצורך פיתוח נושאי העבודה הגיאודטיים במחלקת המדידות (כיום המרכז למיפוי ישראל). נושאי העבודה היו אסטרונומיה גיאודטית (להגדרת רשת הבקרה האופקית וחיזוקה), גרבימטריה (לשיפור רשת הבקרה האנכית), מדידת מפלס הים (להגדרת הדאטום של רשת הבקרה האנכית). כיום המידע המופק ממדידת מפלס הים משמש גם עבור מדידות בתימטריות, קביעת קו החוף ומגמות במפלס הים (עקב שינויים אקולוגיים).

במרוצת הזמן הרחיבה היחידה את פעילותה לקליטת טכנולוגיה גיאודטית חדשה. היחידה קלטה את מדי הטווח האלקטרוניים הראשונים והעבירה אותם לשימוש שוטף, לצורך מדידות בשיטת הטרילטרציה (סוף שנות ה-60). הידע והניסיון שהצטברו שימשו גם לצורך מדידות גיאודטיות עבור משרד הביטחון (הצפנות מדויקות, כיולים של מערכות ניווט ועוד). בשנות ה-60 הורחבה הפעילות גם לנושא המגנומטריה (גיאופיסיקה), כדי לספק את הצורך בקביעת הצפון המגנטי ובמעקב רציף אחריו. במשך השנים התפתחה הפעילות והיום העיסוק משרת גם מטרות מדעיות (בולענים בים המלח, תזוזות גיאודינמיות ושדה מגנטי ועוד).

בשנות ה-90 רכש המרכז את מקלטי ה-GPS  הגיאודטיים הראשונים בישראל והם הועברו לתחום מחקר. במשך עשור היה העיסוק בגיאודזיה לוויינית למרכזי בתחום המחקר. באותן שנים נלמד השימוש בטכנולוגיה החדשה, בוצע מחקר מדעי בחסות קרן גרמניה-ישראל, רשת G1  נקבעה ונמדדה, הוקמה רשת תחנות הקבע GPS, ונכתבו תקנות המודדים, שלראשונה ביטאו את מהותה של הגיאודזיה הלוויינית. תחום מחקר מפעיל גם שירות לכיול מדי טווח אלקטרוניים למודדים.