ראיון עם דב מנדלוביץ ועודד איבן

דב מנדלוביץ – מנהל הדפוס
עודד איבן – ראש גף כימוגרפיה בדפוס
ראיין: חיליק הורוביץ, ד' חשון תשס"ה, 19 אוקטובר 2004​

עובדי הדפוס (עודד מ-1958, דב מ-1968): כיצד הגיעו לעבוד בבית הדפוס;  עובדי הדפוס ומנהליו; מכונות הדפוס −  עקרון העבודה של מכונות האופסט, מכונות הדפוס מתקופת המנדט, המפות שהודפסו − סדרות שוטפות וחריגים; רכישות מכונות הדפוס; הכריכייה.​

קליטה בבית הדפוס של מחלקת המדידות

עודד: למדתי את עבודת הדפוס אצל ליאון המדפיס, בשדרות יהודית בתל-אביב. זה היה בשנת 1961. היו שם מכונות דפוס קטנות. אחר-כך הייתי אמור להתקבל לעבודה בדפוס 'מסדה' אצל אורי צידון. צידון, שהיה מנהל הרפרודוקציה (הדפוס והליתוגרפיה) במחלקת המדידות לפני שעבר ל'מסדה' ב- 1958, שלח אותי למחלקת המדידות כדי שאתמחה בעבודה במכונות דפוס גדולות. הגעתי למחלקת המדידות ונשארתי. קיבל אותי לעבודה מנהל הדפוס, ברוך אוסרי. עברתי בדיקה ביטחונית אצל ליטבק, שהיה איש הביטחון של מחלקת המדידות, וכעבור חודשיים התחלתי לעבוד בדפוס. היות שהמשכורת הייתה נמוכה, קיבלתי אישור לעבוד בחוץ. עבדתי גם כנהג אוטובוס וכנהג מונית ועבדתי בבתי דפוס פרטיים: אומני אופסט, דפוס שושני, דפוס מרקוס ואחרים.

דב: למדתי דפוס בבית ספר תיכון למקצועות הדפוס ברחוב החרושת 15 בתל-אביב. שירתתי שלוש שנים בחטיבת גולני ובשנת 1968, אחרי השחרור מצה"ל, הגעתי למחלקת המדידות דרך לשכת העבודה. ברוך אוסרי קיבל אותי לעבודה בדפוס.

עובדי הדפוס ומנהליו
עודד: אורי צידון היה מנהל מדור הרפרודוקציה עד 1958. באותה שנה הוא עזב את מחלקת המדידות ועבר לדפוס 'מסדה'. ברוך אוסרי קיבל את תפקיד מנהל הדפוס בשנת 1959, ככל שאני זוכר. בשנת 1961 בערך קיבל אוסרי את תפקיד ראש מדור רפרודוקציה ודוד מוליקנדוף נתמנה למנהל הדפוס.

בתחילת שנות ה-60 היה במחלקת המדידות מחסור בעובדי דפוס מקצועיים. המשכורות היו נמוכות ואנשים העדיפו לעבוד במגזר הפרטי. אני זוכר שנתבקשתי על ידי דוד מוליקנדוף להביא פועלים בעלי ידע מקצועי, וגם מתלמדים. הבאתי את גדעון בר-לב, דני דוד, דוד רחמים, משה זמיר (שהיגר אחר כך לאמריקה). גדעון בר-לב היה היחיד מביניהם שעבד במקצוע הדפוס קודם לכן.

אחר כך הגיעו עובדים נוספים: משה פרג, אברהם נקר, דוד מנדלוביץ ושלמה יטיב, שהגיע מהמדפיס הממשלתי לתקופת ניסיון ונשאר עד פרישתו לפני כשנה. הוא הגיע מהמדפיס הממשלתי ללא ידע מקצועי בתחום הדפוס. את הידע רכש באגף המדידות.

מכונות הדפוס
כל מכונות הדפוס שעבדנו אתן, ועובדים היום, עובדות בשיטת האופסט. עקרון האופסט הוא כזה: שמן (או צבע שמנוני) דוחה מים, מים דוחים שמן. מקרינים על לוח הדפסה את הנושא הרצוי (קווי גובה על לוח אחד, נחלים על לוח שני, וכד'). את לוח ההדפסה מכניסים למכונה. במקומות המוקרנים של הלוח נקלט הצבע השמנוני, שדוחה מים. במקומות שאינם מוקרנים, המים, שמכסים בשכבה דקה את הלוח, דוחים את הצבע. גיליונות הנייר שעוברים במכונה מתחככים בלוח וקולטים את הצבע. במקומות שאין בהם צבע, הנייר נשאר לבן.

כך זה מתבצע: לוח ההדפסה מוצמד במכונת הדפוס לצילינדר, גליל (גליל הלוח בתמונה 1119) ומקבל את הצבע והמים ממכלים הנמצאים לידו. מתחת לצילינדר שהלוח כרוך עליו מצוי צילינדר שני, שמצופה יריעת גומי, blanket (בתמונה − גליל האופסט). תוך כדי סיבוב הצילינדרים הצבע עובר מהצילינדר העליון ליריעת הגומי שבצילינדר השני, בתמונת ראי. מתחת לצילינדר העטוי יריעת גומי מצוי צילינדר שלישי, שנקרא צילינדר לחץ (או גליל לחץ). גיליונות הנייר עוברים בין יריעת הגומי לצילינדר הלחץ, מקבלים את הצבע, שוב בתמונת ראי, וההדפסה על הנייר מתקבלת בצורה הנכונה.
 

תמונה 1119:  תהליך ההדפסה בשיטת האופסט (מתוך החוברת 'לידתה של מפה'  שכתב פרופ' נפתלי קדמון בשנת 1984).

יש מכונות דפוס שמדפיסות בשני צבעים, ​משני לוחות בעת ובעונה אחת, במעבר אחד של גיליון הנייר. יש מכונות שמדפיסות ארבעה צבעים בבת-אחת. כשמדפיסים מפה ב-10 צבעים או ב-12 צבעים, מחליפים את הלוחות ומעבירים שוב את גיליונות הנייר דרך המכונה, להדפסת הצבעים הנוספים. כל נושא מתקבל על הנייר בצבע אחר, לפי הצבע שבמכונה: חום לקווי הגובה, כחול לנחלים, ירוק לצמחייהוכן הלאה.

אנחנו מדפיסים על נייר נטול עץ ועל נייר כרומו. הגיליונות שאנו מדפיסים עליהם הם: גודל גיליון (100x70 ס"מ), חצי גיליון (50x70 ס"מ), 115x90 ס"מ, והגודל המקסימלי: 126x90 ס"מ. נייר הכרומו הוא בדרך כלל במידות 114x89 ס"מ.

לאחר קום המדינה היו בדפוס שתי מכונות דפוס בריטיות ישנות, תוצרת Crabtree, ירושה מתקופת המנדט. אחת הדפיסה בצבע אחד והשנייה הדפיסה בשני צבעים. אלו היו מכונות קשות להפעלה ואיטיות. היה צריך להפעיל כוח רב כדי להרים ולהוריד את מערכת גלילי המים והצבע אל לוח ההדפסה. מהירות ההדפסה הייתה איטית: 3,000 גיליונות לשעה, לעומת המכונות שהגיעו אחר כך, שמדפיסות 6,000 גיליונות לשעה. במשך הזמן יצאו המכונות הללו משימוש.
 

תמונה 1016:
מכונת דפוס אופסט Crabtree בבית הדפוס של מחלקת המדידות. נשארה מתקופת המנדט הבריטי.

מכונות הדפוס החדשות הגיעו משנות ה-50 עד שנות ה-70, מכונות תוצרת חברת Roland הגרמנית, רובן מדפיסות בשני צבעים.

המכונה הראשונה הגיעה בשנות ה-50 והיא הייתה מדגם Roland Rekord. עבד עליה אורי סמוכיאן ז"ל. היא עבדה במחלקת המדידות עד שנת 1975 בערך ואז נמכרה לשוק הפרטי.

בשנת 1960 בערך הגיעה מכונת Rekord נוספת. עבד עליה אביגדור מוזיקנט, וגם היא נמכרה בשנת 1975.

 
תמונה 1105: 
 עודד איבן ליד מכונת הדפוס Roland Rekord, 20.1.1970.

בשנת 1963-1962 הגיעה מכונת Roland Ultra. עבד עליה חיים שכטר. המכונה הדפיסה 5,500 גיליונות בשעה בממוצע. היא עבדה עד שנת 2002.

בשנת 1965 נרכשה מכונת Ultra נוספת, משוכללת מקודמתה: בעלת עיניים אלקטרוניות ויש בה שיפורים טכניים נוספים ומהירות ההדפסה שלה 5,500 גיליונות בשעה..

בשנת 1969 הגיעה מכונת Ultra שלישית שמדפיסה 6,000-6,500 גיליונות לשעה.
עבדו עליה אילן לבני ואחריו דב מנדלוביץ. 

בשנת 1975 בערך הגיעה מכונת 800 Roland, משוכללת מקודמותיה. ב"נעוריה" הדפיסה 10,000 גיליונות בשעה, כיום היא מדפיסה 5,500-6,000 גיליונות בשעה. בתהליך העבודה שלה מוכנס למים (עד 8% מנפחם) אלכוהול, שתפקידו לדחות את הצבע. האלכוהול חוסך בכמויות המים ומאפשר הדפסה באיכות טובה ללא עומס של צבע ומים. אילן לבני עבר לעבוד על מכונה זאת.

בשנת 1979 הגיעה מכונת 70/100 Roland Redkord. המכונה מדפיסה בארבעה צבעים. היא בנויה משתי יחידות, שכל אחת מהן מדפיסה בשני צבעים. כשהגיעה, עבד עליה עודד איבן. גם היא הדפיסה תחילה 10,000 גיליונות בשעה וכיום  5,500-6,000 גיליונות.
כיום פעילות במפ"י ארבע מכונות דפוס. כאמור, כולן עובדות בשיטת האופסט.

לוחות ההדפסה היו עשויים אלומיניום ואבץ. אחרי כל שימוש היינו "מחדשים" את הלוח לשימוש נוסף. היה לנו מכונת Grain, מכונה מרובעת שהייתה תלויה מתחת לתקרה והסתובבה כמו צנטריפוגה. היינו קושרים אליה את לוח ההדפסה, שעליו שמנו גולות עגולות משיש. בעת הסיבוב הצנטריפוגלי טפטפנו גם מים על הלוח, ייתכן גם עם חול. החיכוך בעת הסיבוב הוריד את שכבת ההדפסה הקיימת, והיה אפשר להשתמש בלוח שוב, לאחר שציפו אותו מחדש. בלוח כזה השתמשנו לפחות ארבע או חמש פעמים.

בנוסף לנו היה קיים במחלקת המדידות גם דפוס יד שבראשו עמד זאב הלפרן. הדפוס ההוא עבד בשיטת הבֶּלֶט. הדפיסו בו כותרות למפות-גושים וטפסים שונים. זה היה דפוס קטן.

המפות שהדפסנו
הדפסנו סדרות שוטפות של מפות של מחלקת המדידות/אגף המדידות/המרכז למיפוי ישראל: מפות בקנ"מ 1:10,000, 1:20,000 (שתי סדרות שכבר לא מדפיסים כיום), מפות ערים, מפות בקנ"מ 1:50,000, 1:100,000, 1:250,000 וגם בקנ"מ קטנים יותר.

הדפסנו, ומדפיסים, מפות סימון שבילים בקנ"מ 1:50,000.

הדפסנו מפות נושאיות, כמו מפות גיאולוגיות, מפות היסטוריות (מפת מידבא, לדוגמאה), מפות תיירות בשנת 2000, ביניהן מפת סובב כנרת בקנ"מ 1:30,000, שהודפסה לקראת ביקור האפיפיור בארץ. לקראת ביקור הנשיא קלינטון בישראל הודפסה בדצמבר 1998 מהדורה מיוחדת בקנ"מ 1:250,000.

הדפסנו מפות עבור גופים אזרחיים, כמו המועצות האזוריות מטה אשר וחוף עזה.

הדפסנו מפות למרכז ההסברה, מפות תיירות בשפות שונות: אנגלית, צרפתית, גרמנית, פורטוגלית ועוד. הדפסנו עבור מרכז ההסברה גם פלקטים שונים.

אנחנו מדפיסים את המהדורות השונות של האטלס האוניברסיטאי של פרופ' ברוור, האטלס לבתי הספר התיכוניים והעממיים והאטלס בערבית. ב-1985 הדפסנו כאן את המהדורות השונות של אטלס ישראל, לרבות הדו-לשונית (הכרך בעברית והכרך באנגלית). בשנים האחרונות אנחנו מדפיסים את אטלס ישראל החדש.

בסביבות שנת 1978-1977 הדפסנו את אטלס המאה ה-20 בהוצאת ידיעות אחרונות ואת אטלס חיפה.

בתחילת שנות ה-60 הדפסנו מפות גם למדינות אפריקה, כמו ניגריה וצ'אד, בעיקר לצורכי חקלאות ופיתוח. זה היה בתקופת היחסים הטובים בין ישראל למדינות אפריקה, לפני מלחמת ששת הימים. הדפסנו גם מפות עבור הצבא, מכל הסוגים.

עבודות בעתות חרום
עודד: אני זוכר את תקופת הכוננות שלפני מלחמת ששת הימים. ביום שישי ה-2 ביוני, לקראת סוף העבודה, בא אלי גאול מכליס, שהיה סגנו של אוסרי (ראש מדור רפרודוקציה), ואמר לי: "אתה חייב להישאר, יש עבודה". נשארתי עם סלמן נקר. שנינו היינו האחרונים שנשארנו בדפוס. הדפסנו מפות ולא תיארנו לעצמנו שתפרוץ מלחמה. ביום שני ה- 5 ביוני בא אלי גאול ואמר: "אתה רואה? לא אמרתי לך להישאר סתם".

במלחמת יום הכיפורים הזעיקו אותנו מבתי הכנסת בשעה 13:45. אוסרי קרא לנו. שאלתי אותו מה קרה? והוא ענה: "הפעם המצרים תפסו אותנו עם המכנסיים למטה, כמו שאנחנו תפסנו אותם במלחמת ששת הימים". התחלנו לעבוד מסביב לשעון. הגיעו גם אנשי מילואים מבתי דפוס פרטיים, בעיקר מגרפיקה בצלאל ולוין אפשטיין. הדפסנו מפות לצרכים מבצעיים דחופים, ומטוסים לקחו את המפות לחזית. היה גם מקרה שמשאית, שהובילה מפות לכוחות בחזית, הופצצה והמפות נשרפו. למזלנו הדפסנו כמות כפולה של מפות, ויכולנו לשלוח מיד  עותקים חדשים של המפות.

אחרי מלחמת יום הכיפורים עבד הדפוס חצי שנה בשלוש משמרות כל שעות היממה. היינו עובדי אגף המדידות, חלקנו מגויסים, ואנשי מילואים. 

במבצע שלום הגליל הדפסנו עשרות אלפי כרוזים שהושלכו ממטוסים מעל לבנון. הדפסנו גם תמונות של מבוקשים, שפוזרו גם הם בלבנון מן האוויר.

בשעות חירום עבדנו כולנו בהרמוניה. כולנו נשארנו לעבוד ללא חשבון שעות. כשהיה צורך, עבדנו מסביב לשעון. העובדים פרגנו אחד לשני ועזרו זה לזה. הצבא דאג לנו לאוכל בשעות הלילה. אחרי המלחמות ארגנו טיולים לאזורי הקרבות. לאחר מלחמת ששת הימים טיילנו ברמת הגולןוביהודה ושומרון. בטיול השתתפו עובדי הרפרודוקציה (הליתוגרפיה והדפוס) וגם אנשי המילואים שעבדו אתנו.


תמונה 1111: 
טיול של עובדי הרפרודוקציה (ליתוגרפיה ודפוס) ביהודה ושומרון לאחר מלחמת ששת הימים, 12.7.1967. בדרך לשכם. משמאל: ראובן רובנפלד (עבד בכימוגרפיה), עודד איבן (עובד הדפוס), סלמן נקר (דפוס), זאב וסרמן (איש מילואים), שבתאי לָמוּר (מנהל הכריכייה), מרגול (איש מילואים).

הכריכייה
הכריכייה שייכת לבית הדפוס. בראשה עומד כיום יחיא חתוכא. בכריכייה מקפלים מפות ומכינים חוברות לפי הצורך. עובדים בה כיום ארבעה אנשים ויש בה:
מכונת קיפול שמקפלת 4 קיפולים אורכיים (שאר הקיפולים נעשים ביד).
מכונת חיתוך שחותכת דפים כדי ליישר אותם לכריכה כחוברת.
מכונת תפירה לתפירת החוברות.
מכונת אריזה בניילון מכונה אוטומטית החותמת את הניילון בחום (טמפרטורה גבוהה).
מכשיר קשירה מכשיר חשמלי שקושר אגודת מפות באמצעות סרט.