ראיון עם ישראל יזרעאלי

​בתפקידו האחרון במפ"י: סגן המודד המחוזי בחיפה והצפון
ראיין חיליק הורוביץ, ט' באלול תשס"ד, 26.08.2004

מביאליסטוק לארץ-ישראל; מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט; פיטורין מעיריית חיפה בגלל היותו איש אצ"ל; גניבת מפות ממחלקת המדידות המנדטורית בחיפה על ידי ה'הגנה'; העובדים במחוז חיפה בתקופת המנדט; העבודה במחוז לאחר קום המדינה; הצעות ייעול ושיפורים; מנהלים ועובדים במחוז מאז הקמת המדינה.

תמונה 1057:
ישראל יזרעאלי, אוגוסט 2004
 
מביאליסטוק לארץ-ישראל; מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט
 
נולדתי ב- 21 בנובמבר 1918 בעיר ביאליסטוק שבפולין. גרנו בבית על גדת הנהר ביאלה ומול הבית שלנו, על שפת הנהר, היה בית-ספר לבנות שאמי לימדה בו. אני למדתי בגימנסיה העברית 'תרבות'. סיימתי שם את כיתה א' ויש לי צילום של כל תלמידי הכיתה. אחד מהם היה אליהו אוֹלְדַק, לימים מפקד חיל ההנדסה בארץ, ששם משפחתו עוברת לשם אַל-דַאג. אבי היה חבר ב'חובבי הבימה העברית' בביאליסטוק, מאבותיו הרוחניים של תיאטרון 'הבימה'.
 
בשנת 1924 עלה אבי ארצה, לבדוק מה אפשר לעשות כאן. הוא למד שבארץ נחוצות מרצפות ומוזאיקה, לכן נסע לפירנצה שבאיטליה ללמוד את תעשיית המרצפות והמוזאיקה. לאחר שנה הצטרפנו אליו בפירנצה וכעבור שנה נוספת, בנובמבר 1926, עלינו ארצה. גרנו תחילה בבת-גלים בחיפה, בה בנינו בית. אבא עשה ממוזאיקה את הכיור במטבח, את האמבטיה ואת ציפוי הקירות. כעבור שנה עברנו לירושלים ואבא עבד כחשב בחברה הקבלנית אלבינה-דוניה-קטינקא, על שם שלושת שותפיה: אלבינא, ערבי-נוצרי; דוניה, שהיה גיסו של חיים ויצמן; וקטינקא, שהיה הדוד שלי. החברה בנתה בירושלים את בניין ימק"א, את מלון פאלאס (היום מצויים בו משרדי משרד המסחר והתעשייה) ואת מוזיאון רוקפלר.
 
דוניה נרצח בידי ערבים בשנת 1936 ואת מקומו תפס גיסו, יחיאל (חיליק) ויצמן, אביו של עזר ויצמן. כשהם בנו את בניין הדואר המרכזי בירושלים, פועלים ערבים קראו לאבא למעלה בטענות שווא וזרקו אותו מטה. כך הוא נרצח. זה היה בי' באדר תרצ"ט. אני ירדתי אז מהטכניון כדי לנסוע לפורים לירושלים. בקושי מצאתי נהג מונית שנסע לירושלים, כי באותו בוקר פוצץ האצ"ל פצצה גדולה בשוק בחיפה. נסענו, ובדרך, באזור המשולש, ליד טירה בערך, השיגה אותנו מכונית פרטית. ישב בה חיליק ויצמן, שביקש ממני לעבור למכוניתו. נסענו לירושלים כשחיליק ישב ליד הנהג ואני ישבתי בספסל האחורי, בין שני גפירים יהודים, שכל אחד מהם הוציא קנה רובה דרך החלון החוצה. הוא לא סיפר לי דבר ורק כשהגענו להר הזיתים התגלה לי שאבי נרצח. לאחר ההלוויה ישבנו שבעה בירושלים. אחר-כך חזרתי לטכניון בחיפה.

תמונה 978:
ישראל יזרעאלי בשנת 1937.

חיפוש עבודה
 
בטכניון למדתי הנדסת בניין. את הלימודים בטכניון סיימתי בשנת 1943. את הדיפלומה קיבלתי מפרופסור חיים ויצמן. לאחר הלימודים התקבלתי לעבודה בעיריית חיפה, במחלקת הדרכים. מנהל המחלקה, המהנדס אבא קרמר, היה ידיד שלנו. לאחר שהתקבלתי נשלחתי לשדה ופוטרתי. היות שקרמר היה בעל עמדה בעירייה התפלאתי על הפיטורין. שאלתי, ואמרו לי שכשם שנוהגים בכל עובד חדש בעירייה, גם עלי חקרו וגילו שאני חבר אצ"ל. לכן פיטרו אותי. לאחר מכן עבדתי בכמה מקומות, אצל אדריכל ואצל מודד מוסמך.
 
במוצאי שבת אחת הוזמנו לידידים. הלכתי לשם עם אמי. פתאום ניגש אלי מישהו ואמר לי ששמע מאמי שאני מחפש עבודה קבועה. הוא הציע לי "עבודה קבועה וגם כיבוש עבודה עברית". הוא הסביר לי ששמו פוטוריאן והוא פקיד בכיר במחלקת המדידות ביפו. הוא אמר שיטלפן למחרת בבוקר לידידו, המודד המחוזי של חיפה, יהודה גולדשטיין, ושעליי להגיע למחלקת המדידות והכל יהיה סגור. וכך היה. מצאתי שפה משותפת עם יהודה גולדשטיין, כי פרט להיותו מודד מחוזי הוא פרסם כתבות ביקורת על ספרי שירה וסיפורת, תחת השם יהודה געש.
 
במחלקת המדידות בתקופת המנדט
 
במה עסקנו בתקופת המנדט? הפעילות היחידה הייתה בדיקת תוכניות לצורך רישום וביצוע מדידות עבור משרדי הממשלה: מדידת קרקעות לצורכי פיתוח ובנייה. עבדנו בחיפה ובסביבותיה. בסך הכל עבדתי שנה וחצי בסוף תקופת המנדט, לפני הקמת המדינה. לקראת סוף המנדט גנב ארגון 'ההגנה' את כל המפות שלנו. שאול זייד, שעבד אתנו במחוז, היה מעורב בזה, היות שהיה גם חבר 'ההגנה'. הודיעו לנו מראש שיבואו לקחת את המפות, על מנת שלא להפתיע אותנו ולא ליצור תקרית מיותרת. כך היה. באו, לקחו והלכו. ישבנו כולנו בשקט במשרד, גם העובדים הערבים. זה היה ביום. אגב, אני נחשבתי במוצהר לאיש אצ"ל.
אני חושב שהמשרד בחיפה הוקם בשנות העשרים, בראשית תקופת המנדט. עובדי המשרד בחיפה בסוף תקופת המנדט, כשאני עבדתי שם, היו המודד המחוזי, יהודה גולדשטיין; שאול זייד, שהיה פקיד והפך במשך השנים למודד; מודד ערבי שאיני זוכר את שמו; שמעון שמעוני, שהיה שרטט; שמש ערבי. לפני שהתקבלתי לעבודה פרש לגמלאות מודד יהודי בשם קומורניק. לא היו בחיפה עובדים בריטים כי עבדה במשרד מחוזי הייתה למטה מכבודם. 
 
גולדשטיין היה המודד המחוזי של תל-אביב לפני שהיה המודד המחוזי בחיפה. בחיפה היה אז מודד מחוזי אחר, אטלס שמו. מסיבה כלשהי החליפו ביניהם, העבירו את אטלס מחיפה לתל-אביב ואת גולדשטיין מתל-אביב לחיפה. גולדשטיין היה בחיפה כשאני הגעתי.
 
יום אחד אמר לי אחד העובדים כי המודד המחוזי קורא לי ויושב אצלו מנהל מחלקת המדידות הבריטי, שאיני זוכר את שמו. נכנסתי פנימה, תמהָ מה הוא רוצה ממני. הוא התחיל לשאול אותי על עבודתי, אם אני שבע רצון, וראיתי על פניו שמשהו מפריע לו. בסוף הוא שאל אותי אם ביום מסוים, בשעה מסוימת, הייתי ביפו. הסתבר שהמשטרה עצרה ביפו שיכור ששמו ישראל ישראלי. המשטרה, כדרכה, דיווחה למנהל כוח האדם על עובדי הממשלה, ואז הם עלו עליי. אצלם ישראלי ויזרעאלי זה אותו הדבר. לכן, מאז אני כותב את שמי באנגלית YIZRAELI. אמרתי לו שאיני שיכור ומימי לא הייתי בסביבה. הוא התנצל בפני ואמר שהיה מוכרח למלא את חובתו ולברר אתי את הנושא.
 
העבודה במחוז חיפה לאחר קום המדינה
 
לאחר קום המדינה סימנו מבנים שמשרד השיכון היה צריך לבנות מחדרה צפונה, עד גבול סוריה וגבול לבנון. סימנו בניינים לפי תוכניות שמשרד השיכון נתן לנו וקשרנו אותם לנקודות מצולע ממשלתיות. קרה לי מקרה מעניין: סימנתי ארבעה בתים ליד הכביש בין נהריה לבין בית החולים של נהריה. לאחר שסימנתי את הבניינים התברר שהם "זזו" ב-4-3 מ'. היות שאני הו שסימנתי, נחשבתי אשם במחדל הזה. מזלי שזה קרה לאחר ירידת גשמים. הגיעה משלחת לבדוק את הנושא, והיו בה אנשים מהמשרד הראשי של מחלקת המדידות, ממשרד השיכון, נציג של הקבלן וכמובן, גולדשטיין, המודד המחוזי של חיפה. יצאנו מהנקודה שהתחלתי למדוד בה והתחלתי לסמן מחדש את הקו שעליו ביססתי את הסימון. ואז קרה דבר מוזר: הגעתי למקום בו היה חור שסימן את מיקום ברזל הזווית שאני סימנתי, ובמרחק 3 מ' משם היה תקוע ברזל. מדדתי הלאה, ושוב, מצאתי את חור הברזל שאני סימנתי, אבל הברזל עצמו היה תקוע במרחק 2 מ' מהחור שאני יצרתי, הפעם לא באותו הכיוון. כך הלכתי הלאה, עד שהגעתי למיקום הבניינים. מצאנו באדמה הלחה את כל החורים של הברזלים שנעצתי, ולידם את הברזלים. נציג הקבלן ברח מיד מהשטח. התברר שהמודד של הקבלן חידש את הנקודות, אך ללא מחשבה. הוא היה צריך להזיז את כל הברזלים באותו מרחק ובאותו הכיוון. זה היה מקרה קלאסי של מישהו שניסה לרמות.
 
עוד עבודות, לדוגמה, שעשינו אחרי קום המדינה: עבדנו במגדל העמק. סימנתי את המבנים הראשונים שם. עבדנו בתל-חנן, במחנה-דוד. מדדנו גם עבור משרד הביטחון. ליד קיבוץ דליה, למשל, אני נתתי את הכיוון שלאנטנת הדואר.
 
יש לי עוד סיפור מעניין בקשר למדידות. יום אחד קיבלנו לביקורת תוכנית חלוקה בכפר הבדואי זרזיר, ליד גבעת אלה, לא רחוק מצומת נהלל, על כביש עכו-טבריה. באתי בפעם הראשונה לשטח והתברר לי שהשטח סלעי והררי ועל כן אי אפשר למדוד, לצורך הביקורת, בסרט פלד. החלטתי לעשות את הביקורת בתיאודוליט עם מד טווח, ואז אין בעיה של מדידה. לקחתי אתי לעזרה את שמעון ששון ז"ל, שהיה ממונה על התיאודוליט בעבודה הזו, ואני, עם פועל, עם מקל עם פריזמה, הייתי עובר מנקודה לנקודה, נקודות שבחרתי, לצורך בדיקה של תקינות המפה. ככה, התיאודוליט עמד על כמה נקודות וכך כיסינו את שטח הבדיקה. כשחזרתי למשרד, חישבתי את כל המרחקים מנקודת המצולע. ששון עמד על נקודת מצולע, צפה לנקודת מצולע אחרת, ואז מדד ביחס לקו הזה את כל הנקודות, ועל פי החישובים שעשיתי, שרטטתי את כל הקרניים שמדדנו על מפת החלוקה לצורכי רישום. מספר ימים לאחר שחתמתי על המפה ושלחתי אותה למשרד הראשי לביקורת, קיבלתי טלפון מהמחלקה לביקורת תוכניות, ששיטת הבדיקה שלי לא מקובלת עליהם, כי אף אחד לא עשה ביקורת בשיטה הזו. הסברתי להם שתנאי הקרקע לא נאפשרו אחרת ואין כל ספק, שהמרחקים שקבעתי מדויקים פי כמה וכמה. לא הייתי מודד שם בסרט פלדה, ואם אין להם תקן, שיעשו תקן לפי מה שמדדתי. 
 
אם כבר הזכרתי סרט פלדה, יש לי סיפור מעניין גם על זה: יום אחד עבדנו במושבה הגרמנית בחיפה ועשיתי הפסקה באחת החצרות. סרט פלדה באורך 30 מ' שכב על הקרקע לידי ואני עיינתי בפנקסים הישנים שהיו בידי. לפתע, נגע בי עוזרי החביב, יהודה לוי, שהיה מעולי מרוקו, והצביע על משהו. ראיתי חתול עומד מעל קצה הסרט ומנסה להתגרות בו בשתי כפותיו הקדמיות. הוא חשב שזה נחש, והתכוון לקטול אותו כשהנחש ירים את ראשו. כשראה שהנחש לא מרים את ראשו, התרחק ממנו כ-5 מ' והחווה בכפותיו הקדמיות תרגילי חימום, כמו שחקן כדורגל שמתחמם לאורך קו המגרש לפני כניסתו למשחק, פעם בכף השמאלית ופעם בכף הימנית. לאחר שהתחמם מספיק, ניגש חזרה ל"נחש" ושוב התגרה בו. ואז, יהודה לוי נתן משיכה קלה בסרט הפלדה, והחתול, מהמקום שעמד, ניתר לגובה של מטר, ולאחר מכן ברח.
 
חוץ מהמשרד בחיפה היה לאחר קום המדינה משרד גם בטבריה. המשרד בטבריה עבד בעיקר בהסדר קרקעות והיו להם מודדים רבים ופועלי מדידה רבים. עבודות ההסדר נעשו לא רק בטבריה, אלא גם בישובים יהודיים וערביים בצפון הארץ. משום כך הועסקו גם מודדים ערבים מהכפרים שבהם נעשה הסדר. בשלב כלשהו הגיעו למסקנה שאין טעם להחזיק בטבריה מודדים רבים כל כך ואפשר לעשות את כל העבודה במשרד בחיפה. חלק מהפועלים פוטרו, חלק הועברו לחיפה ואברהם אביבי, שהיה מנהל המשרד בטבריה, עבר להיות מודד מחוזי בחיפה. 
 
[התחייסותו של אביבי לסוגיית המשרד בטבריה: המשרד לא היה עצמאי אלא קיבל את המשימות מהמרכז בתל-אביב. המשרד בטבריה שלט על עבודות הפיתוח מהגלבוע עד מטולה, ובמערב – עד נצרת. עוד נעשו מיפוי קדסטר (הסדר מקרקעין) בטבריה ובגושים שלא הושלמו בתקופת המנדט. השטח שממערב לנצרת היה בתחום אחריותו של מחוז חיפה, שטיפל בהכנה ובביקורת של תוכניות לצורכי רישום, ובפיתוח. אנשי חיפה גם עסקו בעבודות קדסטר באזור חיפה. המשרד בטבריה נסגר בשנת 1967, כשאביבי עבר לנהל את המשרד בחיפה. אביבי ציין עוד שישראל יזרעאלי מילא את מקומו כמודד מחוזי בחיפה במשך כשנה, בשנת 1980-1979.]
 
הצעות ייעול ושיפורים
 
במשך השנים הצעתי הרבה מאוד הצעות ייעול. הייתה לי התכתבות נרחבת עם המרכז בקשר לזה.
אחת ההצעות, משנת 1965, התייחסה לתצ"רים (תוכניות לצורכי רישום). מיום ייסוד מחלקת המדידות המנדטורית היה נהוג במחלקת המדידות, כי לאחר שנבדקה התוכנית אצל המודד המחוזי, המודד חתם עליה במקום המיועד לכך. במשרד הראשי של מחלקת המדידות בדקו את התוכנית ולאחר שנמצאה נכונה, חתם עליה מי שבדק אותה במשרד הראשי. שם גם הכינו שלושה העתקי אור מהמפה המאושרת, ושלחו את האוריגינל ושלושת ההעתקים למודד המחוזי. האוריגינל נשמר אצלנו בארון ואת שלושת ההעתקים הכנסנו לתיק הטאבו, שהועבר למשרד הטאבו להמשך הטיפול. כאשר הסתיימה הפעולה בטאבו, שלחו לנו משם את התיק על-מנת לתת מספרים סופיים לחלוקה. 
אצלנו במשרד נתן את המספרים הסופיים העובד משה-נעים רג'ואן ז"ל. יום אחד, כשרג'ואן היה בחופש, פנה אלי עו"ד וביקש לסיים את התיק שטיפל בו בדחיפות. רשמתי במקום רג'ואן את המספרים הסופיים, במקור ובשלושת העותקים. ואז פתאום, תפסתי שזו שטות לרשום את כל המספרים ארבע פעמים: זה פתח לטעויות. כתבתי מכתב למנהל מחלקת המדידות, מר אלסטר, וביקשתי שבמשרד הראשי לא יעשו שלושה העתקים, אלא ישלחו אלינו את האוריגינל, ולאחר שנוסיף על האוריגינל את המספרים הסופיים, נעשה אנחנו שלושה העתקים. עותק אחד נשלח למשרד הראשי, עותק אחד נניח בתיק הטאבו ועותק אחד נשלח לשמאי המחוזי. המודד המחוזי דאז, כבר לא גודלשטיין, לא הסכים עם דעתי והוסיף למכתב שלי הערה, שהוא מעביר את המכתב כי הוא חייב, אבל לא נראה לו מה שיזרעאלי כתב והוא לא ממליץ על זה. לאחר זמן מה קיבלתי תשובה מהמנהל שההצעה שלי טובה מאוד, הוא מקבל אותה, וכך ינהגו להבא.
 
שיפור אחר היה גלויה שערכתי, כדי שלא נצטרך להקליד במכונת כתיבה בכל פעם מחדש מכתב למודד או לעו"ד או לבעל הקרקע, על מה שהם צריכים לעשות ולהביא למחלקת המדידות. כל מה שהיינו צריכים לעשות בגלויה זה לסמן V בשורה הנכונה בהתאם לנושא המטופל, ולשלוח למי שצריך: לעו"ד, למודד או לבעל הקרקע. זה חסך לנו זמן. תלוש שנספח לגלויה נשאר בתיק הטאבו. עם השנים שופץ הטופס, ועבדו אתו כל המחוזות.
 
בקשר לכך, אספר על מכתב שקיבלנו מעורך הדין של בעלי הקרקע ובו כתב, בשפה חריפה, כי בגלל שלא בדקנו את החלוקה בזמן, עד תאריך כתיבת מכתבו, גרמנו נזקים כבדים לבעלי הקרקע. מר גולדשטיין, המודד המחוזי, נבהל והביא לי את המכתב. אמרתי לו שאין מה להילחץ, הכול בשליטה. הוצאתי את התיק שהיה אצלי בארון, צילמתי העתקים של כ-10 גלויות ששלחתי לעורך הדין כדי שיביא לי את החומר. שלחתי לו את ההעתקים בתשובה למכתבו, בלי להוסיף מילה. מאז לא שמענו ממנו בנושא.
 
 
תמונה 984:
הגלויה שהוכנה על פי הצעתו של ישראל יזרעאלי לייעול הפניות אל אגף המדידות (כיום מפ"י).
 
הצעת ייעול אחרת הייתה בתחום חיסכון בכוח אדם. כשיצאה קבוצת מדידה לשדה, מודד ושני עוזרים, נהג מקצועי היה מביא אותם למקום העבודה ובסוף היום החזיר אותם למשרד. הנהג מעולם לא הסכים לעזור למודדים, בטענה שבמקצועו הוא נהג. כתבתי למנהל מחלקת המדידות, אלסטר, שהמודד או אחד העוזרים יהיה נהג, ואז יחסכו משכורת של נהג מקצועי על כל התנאים הנלווים אליה. אלסטר קיבל את הצעתי ומאז, המודד או אחד מעוזרי המודד היה הנהג.
 

תמונה 983:
מכתב תגובה של מנהל מחלקת המדידות, יוסף אלסטר, לאחת מהצעות הייעול של ישראל יזרעאלי.
 
בשנת 1962 למדתי בטכניון במגמה לגיאודזיה. הלימודים רוכזו בשנה אחת, בעיקר בשעות אחרי הצהריים. יכולתי לעבוד ביום וללמוד אחר הצהריים. לאחר סיום הלימודים קיבלתי רישיון של מודד מוסמך, מספר 298.

 
תמונה 985:
אישור זמני שניתן לישראל יזרעאלי על סיום לימודיו במגמה לגיאודזיה בטכניון, ספטמבר 1962.
 

תמונה 987:
רישיון מודד מס' 298 שניתן לישראל יזרעאלי ב-6.12.1963.

בשנת 1965 קיבלתי את תפקיד סגן המודד המחוזי חיפה והצפון. 
פרשתי לגמלאות ב-1 בדצמבר 1983.
 
מנהלים ועובדים במחוז חיפה:
 
מנהלי מחוז חיפה היו:
אטלס:  סיים את תפקידו בתקופת המנדט ועבר למחוז תל-אביב. לא יודע מי היה לפניו.
יהודה גולדשטיין: בא לחיפה ממחוז תל-אביב [אברהם אביבי מוסיף שגולדשטיין סיים את תפקידו בערך בשנת 1965].
 

תמונה 981:
יהודה גולדשטיין, המודד המחוזי של חיפה והצפון בשנות ה-50 וה-60
 
שמעון שמעוני: היה סגנו של גולדשטיין לפני שקיבל את התפקיד [אביבי מוסיף ששמעוני היה מודד מחוזי מ-1965 עד 1967].
אברהם אביבי: מ-1967 עד 1995.
יואל שוורץ: משנת 1995 ואילך.
 
מבין העובדים במחוז חיפה אני זוכר את המודדים י' לַסְקַר ושמעון ששון. יהודה לוי ובן שלוש היו עוזרים למודדים. היו גם האחים ג'ורג' וחנא פארן מהכפר מעיליא.
 
משה נעים רג'ואן עלה מעיראק בשנות החמישים ועבד כעוזר למודד. בגלל רצונו ללמוד סיפקתי לו אפשרויות להתמחות. הוא ניגש לבחינות של טכנאי מדידות, עבר אותן בהצלחה ועשה גם עבודות שונות במשרד, נוסף על עבודות שדה.