מחלקת המדידות של ארץ-ישראל בתקופת המנדט – חלק ה'

המיפוי הצבאי בתקופת המנדט הבריטי

נכתב בעיקר עפ"י ספרו של דב גביש, קרקע ומפה, הוצאת יד בן-צבי, 1991.

דוגמות מיפוי ראו בכת​בה 'מחלקת המדידות של ארץ ישראל בתקופת המנדט' – חלק ד'

מבוא – המיפוי הטופוגרפי שתוכנן לצרכים אזרחיים הוסב לצרכים צבאיים. המרד הערבי (מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט) והשפעתו על המיפוי, בעיקר בקנ"מ 1:100,000.

מלחמת העולם השנייה (1945-1939) – הקמת מיפקדות למיפוי, שילוב מחלקת המדידות ​בהכנת המפות הטופוגרפיות, הדרישות והביצוע: מיפוי בקנ"מ 1:20,000, 1:25,000

ו-1:100,000, פעילויות אחרות של מחלקת המדידות. מיפוי על ידי "ההגנה"​

​​מבוא

המיפוי הטופוגרפי של ארץ-ישראל בתקופת המנדט נעשה בראשיתו לצרכים אזרחיים. המפות בקנ"מ 1:20,000 הודפסו תחילה (בשנים 1932-1927) כמפות מינהליות לצרכי המיפוי הקדסטרי. הסידרה הראשונה, שנקראה 'טופוקדסטרית ארעית', כללה מספר קטן של מפות שהקיפו את גבולות גושי השומה והרישום וגם פרטי נוף וטופוגרפיה, להקלת עבודת המדידה הקדסטרית בשדה. בשנת 1929 החלו להוסיף למפות צביון טופוגרפי בדמות קווי גובה. במקצת המפות הוכנסו קווי הגובה ממדידות שדה, ובקצתן מן המפות הבריטיות ממלחמת העולם הראשונה בקנ"מ 1:40,000. למרות הביקורת בעת העתקת קווי הגובה, התייחסו אליהם כאל קווי צורה ולא כאל קווי גובה ממש. עד שנת 1932 הושלמו כ-45 גיליונות בקנ"מ 1:20,000, שכיסו את מישור החוף מדרומו עד חיפה. כשנכנס קולונל פרד​ריק סלמון לתפקיד מנהל מחלקת המדידות, הוא העניק עדיפות להכנת מפות טופוגרפיות בקנ"מ 1:100,000. הדפסת המפות בקנ"מ 1:20,000 הואטה מאוד ומ-1933 עד 1939, שנת פרוץ מלחמת העולם השנייה, הודפסו 13 גיליונות בלבד, קצתם עדכונים למפות קודמות בקנ"מ זה.

סלמון האמין שמוטב למפות את ארץ-ישראל בקנ"מ 1:100,000, שכן המפות בקנ"מ זה הן תחליף מהיר וזול למיפוי הטופוגרפי של הארץ. הסדרה הראשונה שהודפסה בקנ"מ החדש, בשנים 1938-1934, הקיפה 14 גיליונות בלבד, מצפון הארץ עד באר-שבע (הבריטים לא מיפו את הנגב). על-פי חזונו הכרטוגרפי של סלמון למיפוי הטופוגרפי, המפה הייתה אמורה להיראות כ"אנדרטה לאומית", כלומר לשקף את פני הארץ ככל האפשר. פרי החזון היה מפה צבעונית בעלת מקרא עשיר. סלמון האמין כי מפת החזון שלו תשרת גם את הצבא הבריטי, אם יזדקק לה.

שני אירועים רבי משמעות חוללו שינוי בגישה למפות הטופוגרפיות והניעו הדפסת מפות טופוגרפיות של ארץ-ישראל לצרכים צבאיים: המרד הערבי בשנים 1939-1936 (מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט) ומלחמת העולם השנייה (בשנים 1945-1939).

במלחמת העולם השנייה חזרה מחלקת המדידות להדפיס את המפות בקנ"מ 1:20,000 ובקצב מוגבר. הן הודפסו כמפות טופוגרפיות, ללא גבולות גושי השומה והרישום ונתונים אחרים שהתאימו למיפוי הקדסטרי; נוספו להן פרטים חדשים והן שימשו כבסיס להקטנה לקנה-המידה 1:25,000, שהתאים לצרכים הצבאיים. המפות בקנ"מ 1:100,000 מסידרת השנים 1938-1934 הודפסו בגירסה ארעית המתאימה יותר לצרכים הצבאיים ולימים הוכנה סידרה נוספת, שהתאימה מלכתחילה לצרכי הצבא הבריטי. ההסבה ממיפוי טופוקדסטרי למיפוי טופוגרפי וממיפוי של חזון למיפוי של מילוי הצרכים הצבאיים יצרה את הרושם, רושם שהאריך ימים ושנים כי המפה הטופוגרפית של ארץ-ישראל היא " צבאית יותר משהיא אזרחית".​

המיפוי הצבאי בימי המרד הערבי
המרד הערבי, שהחל באפריל 1936 בשביתה כללית של ערביי ארץ-ישראל כדי להוכיח את תלות השלטון המנדטורי והיישוב היהודי בארץ בעבודה הערבית ובתוצרתה, התפשט לפיגועים ביישובים, בשדות ובדרכים. כנופיות התארגנו לפגיעה בתחבורה בכבישים ולחבלה במסילות הברזל. בגיחתו הראשונה לארץ-ישראל הגיע פאוזי קאוקג'י עם גדוד מתנדבים-שכירים לצפון השומרון, ופעילותו לפגיעה בתחבורה באזור שבין טול-כרם, שכם וג'נין הפכה את האזור ל"משולש המסוכן". השלטון הבריטי ראה בבעיה הביטחונית שיצרו הכנופיות משום מיפגע שיש  לחסלו. נוסף על ארגון שיירות מאובטחות בדרכים, ריכזו שלטונות המנדט כוח למאמץ צבאי נגד הכנופיות וקאוקג'י נאלץ לעזוב את הארץ באוקטובר 1936. לאחר מכן חלה רגיעה עד לפירסום דו"ח ועדת פיל ביולי 1937, שהמליץ על סיום המנדט הבריטי ועל חלוקת הארץ. הערבים, שהתנגדו לדו"ח, חידשו וביתר שאת את מאבקם המזוין בשלטון הבריטי. בספטמבר 1937 נרצח בנצרת לואיס אנדרוס, מושל הגליל. הכנופיות חיבלו בצינור שהוביל נפט מעיראק לחיפה. בסתיו 1938 חדרו אנשיהן לטבריה והשתלטו על העיר העתיקה בירושלים, עד שהצבא הבריטי השתלט עליהן מחדש. ב- 1 באוקטובר 1937 פיזרו הבריטים את הוועד הערבי העליון, שניהל את המרד. הכנופיות הגבירו את מעשי ההרג והשוד ביהודים, המשיכו לפגוע בתחבורה ועירערו את המצב הביטחוני גם בערים ובעיירות הערביות. הצבא הבריטי פעל נגדן, דחק אותן לאזורים ההרריים, עד שהכריע את המרד. בשנות המרד תיגברו הבריטים את צבאם בשתי דיביזיות שהסתייעו ברכב משוריין, בתותחים ובמטוסים. בסתיו 1938 מנה הכוח הצבאי הבריטי 16,000
חיילים ועליהם נוספו יותר מ-20,000 נוטרים שגייס השלטון. הכוחות הללו נזקקו למפות, לצרכי הגנה, כמו ליווי השיירות ואבטחתן, וולצרכי התקפתם של בסיסי הכנופיות ומפקדותיהן.

למזלו של סלמון, בפרוץ המאורעות הייתה סדרת המפות הראשונה בקנ"מ 1:100,000 בשלבים מתקדמים של ייצור. בשנת 1934 הודפסה מפת ירושלים. בשנת 1935 הודפסו מפות יפו-תל אביב, חיפה וצפת. בשנת פרוץ המרד הודפסו מפות שכם, עזה וחברון. בשנת 1937 הודפסו מפות בית-שאן, טול-כרם ובית-לחם. בשנת 1938 הודפסה מפת זכרון-יעקב. עבודת המיפוי של שלושת הגיליונות הדרומיים, האזור מרפיח דרך באר-שבע עד דרום ים המלח, נדחתה בשל העומס הרב שנבע מן הצורך לעמוד בדרישות הצבא. המדידות למיפוי האזור הזה, שהיה רלוונטי פחות לפעילות הכוחות הבריטיים נגד המורדים, החלו רק באוקטובר 1937.

סדרה זו, שכונתה גם "הסדרה הישנה" (old series), יצאה לאור בארבע גירסאות: ארעית – יצאה לאור בלחץ הצרכים הצבאיים בעת המרד, לפני השלמת מקצת מהמפות; מלאה – מפת החזון הצבעונית של סלמון; אפורה – גרסה להדפסת מפות נושאיות כמו ארכיאולוגיה, הידרולוגיה, חקלאות ועוד, על רקע ההדפסה האפורה; צבאית – יצאה לאור בשנים הראשונות של מלחמת העולם השנייה, עם נתונים צבאיים ובצבעים מעטים יותר.

בשנת 1936 הזמין הצבא הבריטי 23,000 גיליונות מסידרת המפות בקנ"מ 1:100,000. באותה שנה  הודפסו 16,300 מפות בקנ"מ זה ואת השאר לא היה אפשר לספק בשל מגבלה של ייצור המוני. בשנים הבאות של המרד הודפסו עוד עותקים. בשנת 1938 יצאו לאור שלושת הגיליונות האחרונים של הסידרה: רפיח, באר-שבע וראש-זוהר.

גיליונות מפות הסידרה חפפו זה את זה בשיעור חמישה ק"מ בשוליהם וחפיפה זו הפריעה לצרכי הצבא. הוחלט על הוצאת סידרה חדשה של מפות, "הסידרה החדשה" (new series), רובה ללא חפיפה בין הגיליונות, ועל שילוב שלושת הגיליונות הדרומיים בסידרה זו. שינויים בגודל המפות צימצמו את מספר המפות בסידרה ל-12. על הסידרה החדשה דווח בדו"חות מחלקת המדידות לשנים 1938 ו-1939, אך בפועל היא לא הודפסה (למעט שלושת הגיליונות הדרומיים, שמספריהם הותאמו לסידרה החדשה ושונו מ-12, 13 ו-14 ל-10, 11, ו-12, לפי אותו הסדר). כך אירע שנמשכה הדפסת מפות הסידרה הישנה עד הוצאת הסידרה המותאמת לשימוש הצבא הבריטי בשנת 1942.

בשנת 1936, לאחר פרוץ המרד, הוציאה לאור מחלקת המדידות כמה גיליונות ארעיים של מפות בקנ"מ 1:50,000. המפות הודפסו בשל הצורך של כוחות הביטחון הבריטיים במפות טופוגרפיות בתחילת המרד, לפני שהושלמה הדפסת סידרת המפות בקנ"מ 1:100,000. הגיליונות בקנ"מ 1:50,000 כיסו את אזורי זכרון-יעקב, בית-שאן, עזה ורפיח. הם הוכנו בחיפזון על-ידי הקטנת מפות בקנ"מ 1:20,000 והוצאו משימוש מיד עם השלמת המפות בקנ"מ 1:100.000.

מפה אחרת בקנ"מ 1:50,000 יצאה לאור בשנת 1937. הייתה זאת מפת מרכז יהודה, "מפת החזון" הקלאסית של סלמון, צבעונית ובעלת מקרא רב-נתונים. המפה כיסתה את המרחב ביתלחם-ירושלים-רמאללה. היא הייתה היחידה שהופקה בקנ"מ זה, על-פי חזונו הכרטוגרפי של סלמון (סלמון העדיף את קנה-המידה 1:50,000 אך הפיק את סידרת המפות בקנ"מ 1:100,000 בגלל עלותה הנמוכה והזמן הקצר יותר שתבעה הכנתה). בשנים 1939-1937, עד סיום המרד, הודפסו כ-7,150 עותקים של המפה לצרכי כוחות הביטחון הבריטיים. 

שימוש מועט בלבד נעשה במפות בקנ"מ 1:20,000 לצרכים צבאיים בימי המרד הערבי. מספר הגיליונות היה קטן והמפות כיסו אזורים פחות רלוונטיים לדיכוי המרד. יתר על כן, המפות הטופוקדסטריות לא התאימו לצרכי הצבא. כאמור,ארבעת הגיליונות שכיסו את זכרון-יעקב, בית-שאן, עזה ורפיח הוקטנו על-פי צרכיו מקנ"מ 1:20,000 לקנ"מ 1:50,000, שהיה יעיל יותר להצגה טופוגרפית קומפקטית ולניהול תנועה צבאית בשטח. שימוש נרחב במפות בקנ"מ 1:20,000 נעשה רק במלחמת העולם השנייה.

המפה המינהלית של ארץ-ישראל בקנ"מ 1:250,000, הכוללת גבולות מחוזות וקווי גבול עירוניים, הודפסה בשנת 1936 במהדורה מיוחדת עבור הצבא הבריטי לצורך מאבקו בכנופיות.

שנתיים לאחר פרוץ המרד נשא סלמון הרצאה לפני חברי הוועדה המלכותית של מרכז אסיה וכה אמר: היה זה מזל גדול ששנתיים קודם לכן השלמתי את המפות עבור השטח שהיה נחוץ לצבא: טול-כרם, שכם, ג'נין – זה השטח הגרוע ביותר ששימש כמקלט לבריונים ולכנופיות. עם הגעתן של שתי הדיביזיות לארץ-ישראל, יכולתי להנפיק להן מפות. צוות הדפוס שלי עבד ב-1936 יומם ולילה, עם מכונה אחת, והוציא 30,000 מפות לצבא ולמשטרה.

עד סופו של המרד הערבי הודפסו עוד עותקים של המפות, בעיקר מן "הסידרה הישנה" (old series), אך גם גיליונות ארעיים של הסידרה בקנ"מ 1:50,000,  על-פי צרכי כוחות הצבא והמשטרה הבריטיים.​

המיפוי הצבאי במלחמת העולם השנייה
מלחמת העולם השנייה החלה בהצלחות צבאיות מרשימות של גרמניה ובעלות בריתה. בשנה הראשונה למלחמה הן כבשו חלק נכבד מאירופה. ביוני 1940 כבשה גרמניה את צרפת והקימה בה ממשלה צייתנית בראשות המרשל פֶּטֶן, שישבה בווישי. במזרח התיכון נהיה שטחן של סוריה ולבנון, בשלטון המנדט הצרפתי, לשטח עוין שיש להיערך להגנה מפניו. איטליה שלטה בלוב ובספטמבר 1940 פלש צבאה למצרים אך כעבור שלושה חודשים סולק משם. הצבא הבריטי החל להיערך למלחמה גם במזרח התיכון. מיפקדת המזרח התיכון של הצבא הבריטי ישבה בקהיר ובה נערכה מיפקדת המיפוי הצבאי של המזרח התיכון.

 

בתחילת 1940 ערכה מיפקדת המיפוי הצבאי בדיקות ראשונת של מצאי המפות במרחב מהבלקן ועד צפון אפריקה, וחקרה אפשרויות שילוב של מחלקות המדידות הלאומיות במאמץ המלחמתי הצפוי. במרס 1940 נערך הביקור במחלקת המדידות של ארץ-ישראל. נבדקו זמינותן של המפות, רשתות הטריאנגולציהרשתות הקו​אורדינטות, מפת​חות הגיליונות של המפות ואפשרויות ייצור מפות חדשות. במסמך שנוסח לאחר הביקור הוגדרו דרישות המדידה והמיפוי הצפויים בארץ-ישראל על-פי הצרכים הצבאיים בגזרתה.

בשלב זה נזקק הצבא הבריטי למפות טופוגרפיות בקנה-מידה גדול של צפון הארץ, שהוגדר כמרחב המגננה של ארץ-ישראל. בשנת 1941 אף הוכנה תשתית מיפוי לקראת הפלישה לסוריה וללבנון.

כדי לפקח ביתר יעילות על המיפוי הצבאי בארץ-ישראל ובעבר הירדן, הוקמה בארץ בשנת 1940/41 מיפקדה מקומית, שלוחתה של מיפקדת המיפוי הצבאי שבקהיר. במיפקדה המקומית פעלו קצין ושני פקידים, אשר בעזרת תיגבורת זמנית שהוקצתה להם ניהלו את ההכנה הכרטוגרפית לקראת הפלישה לסוריה וללבנון בשנת 1941. בספטמבר 1941 הוכפפה השלוחה בארץ-ישראל למיפקדת הארמיה הבריטית התשיעית שהוקמה בה, ובראשה הועמד סגן מפקד מיפקדת המדידות שבמצרים. בשנת 1944 הוקמה במיפקדת המדידות בארץ-ישראל, שישבה בירושלים, יחידה מיוחדת לחיבור רשימונים (ספרי שמות מקומות) של הארצות השונות. בראשה עמד הגיאוגרף דוד עמירן. ​

יחידת המיפוי הבריטית הראשונה שהגיעה לארץ-ישראל במלחמת העולם השנייה הייתה פלוגת המודדים מס' 512 של המהנדסים המלכותיים. היחידה השקיעה מאמץ כרטוגרפי רב בארץ-ישראל. אחריה הגיעו יחידות מודדים אחרות. בין הכוחות האוסטרליים שלחמו בארץ-ישראל הייתה, לדוגמה, פלוגת מודדי-שדה 2/1 של חיל המודדים האוסטרלי. פלוגת המודדים הארץ-ישראלית ​524, שהוקמה במצרים ומיפתה אזורים בדרום הלבנט, בצפון סוריה ובאזורים אחרים במזרח התיכון, לא עסקה בעבודות מדידה בארץ, אך במסגרת מיפוי דרום לבנון מדדה את אזור מטולה. על סמך מדידותיה הוציאה מחלקת המדידות לאור את מפת מטולה, גיליון 1 בסידרת המפות בקנ"מ 1:100,000 של ארץ-ישראל, שהודפסה החל בשנת 1942.

כשפרצה מלחמת העולם השנייה הייתה במחלקת המדידות של ארץ-ישראל מכונת-דפוס אחת, מתוצרת חברת Crabtree הבריטית. המכונה הדפיסה בשיטת האופסט. בשלהי 1940 קיבלה מחלקת המדידות עוד מכונת הדפסה מתוצרת Crabtree. לצבא הבריטי היו מכונות הדפסה ניידות אך מאחר שהדפיס מפות רבות, הועברה אליו אחת משתי מכונת הדפוס בספטמבר 1941. בתחילת 1942 קיבלה מחלקת המדידות מכונת אופסט מתוצרת חברת Leipzig הגרמנית, שאיפשרה הדפסת מפות רבות יותר. מכונת ההדפסה שנלקחה ממחלקת המדידות הוחזרה אליה בשלהי 1946.

 

לצבא הבריטי בארץ-ישראל היו דרושים שלושה סוגי מפות: מפות אסטרטגיות בקנ"מ 1:250,000 של ארץ-ישראל, עבר-הירדן ודרום הלבנט; מפות טקטיות בקנ"מ 1:50,000, בעיקר של צפון הארץ; מפות מערכה בקנ"מ 1:25,000. המפות שהיה בידי מחלקת המדידות להציע, בעת ביקור אנשי מיפקדת המיפוי של המזרח התיכון במרס 1940, היו כדלקמן: מפה אסטרטגית בקנ"מ 1:250,000 עם סריג קואורדינטות מתוקן וכבישים מעודכנים; הסידרה הטופוגרפית בקנ"מ 1:100,000 עם סריג מתוקן ועידכון מלא, כמפה הטקטית; סידרת המפות בקנ"מ 1:20,000, על כל בעיותיה, כמפה מערכתית.

הצבא הבריטי היה חייב לעבוד בקנ"מ 1:25,000 משום שמכשירי האיכון ומדי הקואורדינטות  שלו היו משונתים לקנ"מ זה. שינוי אחר שנתבקש היה עבודה בסריג קואורדינטות של היטל מרקטור רוחבי (גאוס קונפורמאלי) במקום היטל קאסיני-סולדנר שבחרה מחלקת המדידות. לרוב הצרכים אין משמעות רבה להפרש בין שני ההיטלים בארץ-ישראל, הצרה והארוכה, אך הייתה לו משמעות חשובה ברמת דיוק הכינון הארטילרי.

מחלקת המדידות נתבקשה להתאים את עצמה לצרכי הצבא: להכין מפות בקנ"מ 1:20,000 הניתנות להקטנה לקנ"מ 1:25,000 ואפשרות לייצר גם את המפות בקנ"מ 1:50,000 על-ידי הקטנתן. הכנת המפות בקנ"מ 1:20,000 אייתה אמורה להתבסס על חומר הגלם הכרטוגרפי, שחושב ונאגר במחלקה לאחר שנמדד בעבודת-שדה בקנ"מ 1:10,000. את כל המפות היה צורך לרשת בסריג הקואורדינטות המתאים. את קווי הגובה שהוכנו עבור סידרת המפות בקנ"מ 1:100,000 היה צורך להתאים לקנ"מ 1:20,000 כדי להימנע מן הצורך למדוד אותם מחדש, בפועל. עוד נתבקשה המחלקה להתחיל במיפוי צפון הארץ, מגבול הצפון עד קו חיפה-בית שאן. 

על-פי צרכים אלה של הצבא חזרה מחלקת המדידות לייצר מפות בקנ"מ 1:20,000. עד סוף מלחמת העולם הושלמה הכנת 81 מפות ועד סוף תקופת המנדט הושלמו עוד 27 מפות (בסיום המנדט הבריטי היו עוד 13 מפות בשלבי הכנה סופיים). המפות בקנ"מ 1:20,000 נהפכו, בגירסתן הצבאית, ממפות טופוקדסטריות למפות טופוגרפיות. שורטט בהן סריג הקואורדינטות הצבאיות של ארץ-ישראל (Palestine Grid) ונמחק מהן כל המידע הקדסטרי: גבולות הגושים ומספריהם, גבולות עירוניים ומינהליים והכותרת "טופוקדסטר" אך נוספו בהן פרטים לתיאור התכסית ועודכנו הכבישים והדרכים.

משהושלמו גיליונות המפות בקנ"מ 1:20,000 הן צולמו בהקטנה לקנ"מ 1:25,000.

הכוונה לייצר מפות טקטיות בקנ"מ 1:50,000 נבעה מרצון הצבא הבריטי לשלב מפות של ארץ-ישראל עם המפות של עבר-הירדן והמפות הצרפתיות של הלבנט בקנ"מ זה. מדידות השדה לשם הסידרה בקנ"מ 1:100,000 נעשו בקנ"מ 1:50,000, והן התאימו גם למיפוי באותו הקנ"מ. בסופו של דבר בשל מחסור בכוח-אדם ובציוד ובשל מגבלת זמן, ביטל הצבא הבריטי את תוכניתו לייצר מפות בקנ"מ 1:50,000 והסתפק בסידרת המפות בקנ"מ 1:100,000. . מפת מרכז יהודה בקנ"מ 1:50,000, שהייתה זמינה מלכתחילה, עודכנה פעמים אחדות במהלך המלחמה ושימשה את הצבא. נוסף על העידכונים, בעיקר עידכוני הדרכים, הוסרו ממנה גוני הגבהים עד גובה 900 מ'.

המפות בקנ"מ 1:100,000 הוסיפו לשרת את הצבא הבריטי כמפות טקטיות, במקום המפות בקנ"מ  1:50,000 שלא יוצרו. הגירסה הצבאית של "הסידרה הישנה" (old series) יצאה לאור בשנים הראשונות של מלחמת העולם השנייה. היא הודפסה ב-6-3 צבעים בלבד, עם הרשת הצבאית, שנצבעה בשחור ובכחול. בשנת 1942 החלה הדפסת סידרה חדשה בקנ"מ 1:100,000, שהותאמה למידות מכונות הדפוס הניידות של הצבא. בוטלה החפיפה שבין גיליונות שכנים ומספר גיליונותיה גדל ל-16. בגיליון הצפוני של הסידרה, גיליון מטולה, סומן מפגש הרשתות של ארץ-ישראל והמנדט הצרפתי.

למפות דרום הארץ, שלא מופה בידי מחלקת המדידות אך הצבא דרשן, נמצאו תחליפים: מפות מצריות מסידרת סיני ומפות צרפתיות מסידרת דרום הלבנט. שתי הסדרות היו בקנ"מ 1:100,000. הן לא השלימו את השטח החסר כולו ולשטח שלא נמצא לו פתרון אחר השתמשו הבריטים במפת ניוקומב בקנ"מ 1:125,000, שהוכנה עוד לפני מלחמת העולם הראשונה והקיפה את סיני ואת הנגב.

בינואר 1941 החלה מחלקת המדידות בחישובי המרת ערכי הקואורדינטות מהיטל קאסיני להיטל מרקטור-רוחבי עבור כל נקודות הטריאנגוליה בארץ. עם השלמת ההמרה הוכן קובץ רשימת קואורדינטות לכל מפה מערכתית, 1:20,000 או 1:25,000. בסך-הכל הומרו קואורדינטות של 18,200 נקודות מקאסיני-סולדנר למרקטור רוחבי (גאוס קונפורמאלי). ואולם למרות המרת נקודות הקואורדינטות הוחלט שלא להחליף את סריג הקואורדינטות במפות; ההבדל הפעוט בין שני ההיטלים חסך את הצורך בהתוויה חדשה של הסריג.

מוצר אחר שהכינה מחלקת המדידות בשנת 1940, עם מחלקת הקרקעות, היה שֵמוֹן גיאוגרפישל הארץ (Palestine Index Gazetteer). השֵמוֹן הכיל גם  מילון מושגים וקיצורים, מספר המפה שהאתר הופיע בה, נקודת-ציון ותיאור המקום. על יישובים הובאה תוספת מידע כגון פרטים על היישוב, מספר תושביו ועוד.

בשנת 1945 יצא לאור, הפעם בקהיר, שֵמוֹן שהוכן על-פי המפות בקנ"מ 1:100,000 של ארץ-ישראל ו-1:250,000 של עבר הירדן. השֵמוֹן של ארץ-ישראל הוכן על-ידי יחידה השֵמוֹנים של דוד עמירן ונוספו בו שמות מקומות ממפות דרום הלבנט ומגיליון מפת דרום הארץ בקנ"מ 1:250,000, שלא הופיעו בשֵמוֹן משנת 1940. בשנת 1948 הוציאה מחלקת המדידות מהדורה חדשה של השֵמוֹן.

בדו"ח של מחלקת המדידות לשנים 1946-1940 נכתב כי בשנים 1945-1941 הודפסו עבור הצבא הבריטי כמיליון מפות צבאיות מכל הסוגים. לא דווח מספר המפות שהודפסו מתחילת המלחמה עד שנת 1941, אך הכמות הייתה קטנה במידה רבה. מחלקת המדידות ייצרה בשנים 1945-1941 גם 130,000 גיליונות של רשימות קואורדינטות.​

שירטוט מפות על-ידי "ההגנה"
האירגונים השונים של יהודי ארץ-ישראל ושל ערבייה ניסו להשיג מפות למטרות אימונים, תכנונים מבצעיים ופעילות מבצעית. לשם כך רכשו מפות ממחלקת המדידות, ככל שהתאפשר, אך גם גנבו מפות ממחנות צבא וממשרדי ממשלה, ואף שלחו אנשים מטעמם לעבוד במחלקת המדידות ובסניפיה ולגנוב מפות לאחר הדפסתן. לכתבה על השגת המפות מן הבריטים – לחצו כאן (בהכנה).

אירגון "ההגנה" היה היחיד שגם הדפיס מפות. המחלקה הטכנית של האירגון החלה לשרטט מפות בשנת 1944. הם הספיגו בשמן פרפין מפות שהיו ברשותם והפכו אותן לשקופות ומהן התקינו העתקי-שמש בכל כמות שרצו. אחר-כך הכינו מפות בגודל דפי פוליו, בהתאם לאפשרויות ההדפסה של מכונות גסטטנר. המפה הראשונה הייתה מפת הכפרים סינדיאנה וצברין שבמורדות הכרמל. אחר-כך הוכנו מפות שכיסו יישובים בואדי מילכ ומפותאום אל-פחם וג'וערה. המפות הללו שימשו בעיקר ללימודי טופוגרפיה, לאימונים ולתירגול הכנת תיקי כפרים (תיקי יעדים, רובם יישובים ערביים, אך גם מתקני תשתית ומחנות צבא, שכללו תצלומי-אוויר, מפות בקנ"מ 1:5000 שהוגדלו ממפות 1:20,000 ומלל על היעדים והמתקנים החשובים בכפר).

המחלקה הטכנית של "ההגנה" הדפיסה גם כמה מפות טופוגרפיות צבעוניות. הן הועתקו מן המפות הבריטיות ותורגמו לעברית. כרטוגרף המחלקה הטכנית היה גרשון פלוטקין, לימים שחקן בתיאטרון הקאמרי. ככל הנראה יצאו לאור שבעה גיליונות בעברית של מפות בקנ"מ  1:25,000 (קנה-המידה של המפות הבריטיות הצבאיות שהוקטנו ממפות 1:20,000) וגיליון אחד בקנ"מ 1:100,000 – גיליון זכרון-יעקב. לא שרדו מהן אלא עותקים ספורים; רובן הושמד כנראה עם ארכיוני "ההגנה" שהושמדו לאחר "השבת השחורה", ב-29 ביוני 1946, מחשש שיפלו לידי הבריטים.

לקראת ההצבעה בעצרת  האו"ם על חלוקת הארץ והקמת המדינה היהודית, ב- 29 בנובמבר 1947, הבינו מנהיגי היישוב כי יש להיערך לפלישת מדינות ערב באופן שונה מן ההיערכות בעבר.  במסגרת הקמת אגף המבצעים של הצבא, שולבה בו גם המחלקה הטכנית של "ההגנה", שעסקה עד אז בהדרכת הקורסים לטופוגרפיה ובמיפוי. לבקשת פנחס יואלי, שעמד בראש המחלקה, הופרדו תחילה שני תחומי העיסוק ובמרס 1948 הוקם שירות מפות וצילומים (שמו"צ), שפנחס יואלי, בדרגת סא"ל, פיקד עליה בארבע השנים הבאות. אחד מתפקידיו החשובים של השמו"צ היה הכנת מפות לצרכים המבצעים של צה"ל במלחמת העצמאות. הוא סיפק ליחידות הצבא מפות שהיו ברשותו ומפות מעודכנות, עם הדפסת עדכוני דרכים ויישובים חדשים. אחד הפרויקטים החשובים שעשה שמו"צ, בשיתוף מחלקת המדידות, כבר של מדינת ישראל, היה מיפוי הנגב בקנ"מ 1:100,000. המפות סיפקו ללוחמי צה"ל, בעיקר במבצע "עובדה", את המידע על הקרקע ועל התכסית ועזרו בכיבוש הנגב עד ראש מפרץ אילת. ​

סיכום
המיפוי הטופוגרפי בארץ-ישראל המנדטורית החל כמיפוי מינהלי, טופוקדסטרי, שתמך במדידות לסקר המקרקעין בארץ. מטרת הסקר והמיפוי הייתה לאפשר רישום מסודר של הקרקעות והחלקות, שיאפשר רישום בעלויות על הקרקע ופיתוח כלכלי של הארץ. המפות בקנ"מ 1:20,000 שימשו בראשיתן כאינדקס למיפוי הקדסטרי. הצורך של הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה במפות מערכה בקנ"מ 1:25,000, למעשה, הקטנת מפות 1:20,000, והכנת מספר גדול של מפות בקנ"מ 1:20,000 ו-1:25,000 בשנות ה-40 של המאה שעברה, חוללו מהפך תפיסתי של מהות המפות הטופוגרפיות: מפות טופוגרפיות בארץ-ישראל הן בראש וראשונה צבאיות. לתפיסה זו אפשר לשייך גם את המיפוי בקנ"מ 1:100,000, שכוונת יוצרו, קולונל סלמון, הייתה שישמש כבבואתה של הארץ. לכן תוכננה סידרת ה-1:100,000 כך שתרשים בשפע צבעיה ובשפע נתוני המקרא שלה. רצה הגורל והמפה, בסידרתה הראשונה שיצאה לאור, הופצה תחילה במהדורה ארעית למטרות צבאיות; זה היה בשנות המרד הערבי. במלחמת העולם השנייה זכתה המפה למהדורות צבאיות נוספות.

המיפוי הבריטי שימש כתשתית למיפוי שביצעה מדינת ישראל, שנקטה אותן שיטות מדידה ומיפוי. גיליונות המיפוי המנדטורי שימשו גם את המחתרות בשנות ה- 40 ובמיוחד את אירגון "ההגנה". העתקת מפות והדפסתן בידי המחלקה הטכנית ולימים בידי שירות מפות וצילומים, הייתה בסיס להמשך המיפוי במדינת ישראל, תחילה בהדפסה חופה של נתונים עדכניים ובמקביל במיפוי הנגב. לאחר מכן ייצרה מחלקת המדידות סדרות חדשות שהתבססו על אותו מיפוי בריטי. ייצור המפות בידי המחלקה הטכנית, ובידי יורשיה, שירות מפות וצילומים מחלקת המדידות שהדפיסה מפות עבור הצבא – כל אלה יצרו את התחושה שהמפות הטופוגרפיות בישראל הן בראש וראשונה צבאיות. ההגבלה ארוכת השנים של מכירת המפות, עקב המצב הביטחוני של ישראל, הנציחה תחושה זאת. השינוי בגישה למפות הטופוגרפיות של ישראל התחולל כנראה רק עם הופעתן הסידרתית של מפות סימוני השבילים.     

מקורות

דב גביש, קרקע ומפה, הוצאת יד בן-צבי, 1991.

מחלקת המדידות המנדטורית – דו"חות שנתיים. מפ"י – ארכיון המפות הלאומי.

ראיון עם פרופ' פנחס יואלי, 24 באוקטובר 2004.