מחלקת המדידות של ארץ ישראל בתקופת המנדט - חלק א'

הקמת המחלקה ומנהליה לאורך השנים
על פי הספר "קרקע ומפה" מאת דב גביש, הוצאת יד בן-צבי, 1991

הקמת מחלקת המדידות, מנהלי מחלקת המדידות ושינויים במיקום משרדי המחלקה.

הקמת מחלקת המדידות

בשלהי מלחמת העולם הראשונה החל ממשל צבאי בריטי על ארץ ישראל – "משא"ך דרום" (ממשל שטחי אויב דרום). שאיפת אנשי הממשל הצבאי הייתה, בין היתר, לאפשר לחיי היום-יום בארץ לחזור למסלולם. לשם כך החלו לשקם את מערכת המנהל. במהרה נתגלה כי יש צורך למפות את הארץ כדי לאפשר קיום עסקות כלכליות לצורך פיתוחה. כיוון שהשלטון העות'מאני לא השאיר מיפוי של בעלויות קרקע בארץ ישראל, למעט במקרים שבהם שותפים לעסקת קרקעות דרשו מפה כזו כתנאי להעברת בעלות, נוצר צורך במיפוי קדסטרי חדש ושיטתי של הארץ כולה.

לאחר הצהרת בלפור ב-2 נובמבר 1917 ("ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה את יסודו של בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל...") לחצה המנהיגות הציונית, ובראשה חיים ויצמן, על המנהיגות בבריטניה ועל אנשי הממשל הצבאי בא"י, לאפשר ליהודים לרכוש קרקעות בארץ לצורך הקמת הבית הלאומי. מעניין לציין כי גם לורנס איש ערב האמין בפיתוח הציוני, מתוך תפיסה כי פיתוח כזה יביא ברכה גם לעולם הערבי. מנגד כתב ב-19 בנובמבר 1918 הגנרל קלייטון, הקצין המדיני הראשי של המנהל הצבאי הבריטי, כי "הסדר קרקעות וסקר קדסטרי הם בין צרכיה הראשונים של הארץ, אבל הם מתפקידה הבלעדי של ממשלה אזרחית, כשתקום, ולא של מנהל צבאי".

ב-1 ביולי 1920 הגיע הרברט סמואל לארץ וקיבל לידיו את המנדט האזרחי על ארץ ישראל. עוד לפני כן, ב-1 באפריל 1920 הקים הממשל הצבאי את מחלקת המדידות. ב-19 במאי, לקראת העברת השלטון למנדט האזרחי, פורסם דבר הקמת המחלקה בעיתון הרשמי של הממשל הצבאי. בהמשך אותו חודש פרסמה מפקדת משא"ך דרום את "פקודת המדידות 1920", שנועדה לאפשר עריכת מדידות בנפות עזה ובאר-שבע על-ידי מתן היתר למודדים להיכנס לשטחים פרטיים בנפות אלו ולסמן גבולות של חלקות כדי להוציא לפועל מדידות קדסטריות.

ביוני 1920 מונה קצין מדידות אוסטרלי, C.V. Quinlan, למנהל זמני של מחלקת המדידות. ב-19 ביוני הוחלט על התחלת הסקר הקדסטרי באזור עזה. ביולי 1920 נקבע כי מקום מושב הנהלת המדידות יהיה בעזה.

כדי להקל על ההקמה של מחלקת המדידות הארץ-ישראלית, נחלצה מחלקת המדידות המצרית לעזרה, והשאילה לה למשך חצי שנה שני קצינים בריטיים ששרתו במצרים, שרטט סורי וארבעה מודדים בריטיים, עליהם פיקח קווינלן עד 1 בדצמבר 1920. בתאריך זה נכנס מייג'ור C.H. Ley לתפקידו כמנהל הראשון של מחלקת המדידות בארץ ישראל.

ב-1 בנובמבר 1918 שלח ויצמן מסמך לסגן שר החוץ הבריטי, סר רוברט ססיל, ובו הצעות בענייני האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל. אחת מהן עסקה בנושא הקרקעות. לפי ההצעה יש למנות ועדה לענייני קרקעות, שבין חבריה יהיו נציגים מטעם ועד הצירים. הוועדה תדון בכל הקשור לבעלות על הקרקעות וחכירתן:

א. יבוצע סקר קרקעות מוקדם, וכשהתנאים יאפשרו יבוצע גם סקר קדסטרי (מדידת הקרקעות ורישומן).

ב. ייבדקו ספרי האחוזה שטרם נמצאו ויאומתו כל שטרי הקניין.

ג. יסווגו כל אדמות המדינה, שטחי הבור, האדמות הלא מעובדות והמעובדות בחלקן.

ד. ייבדקו החוקים הנוגעים לקרקעות בארץ ישראל ויוכנו הצעות לתיקונים, כדי להתאים את חוקי הקרקעות לצרכים המודרניים.

מנהלי מחלקת המדידות המנדטורית

שלושה מנהלים הטביעו את חותמם על מחלקת המדידות המנדטורית ועל פועלה בתקופת המנדט. בשנות ה-20 היה זה מייגו'ר קאטברט היליאר לי, שהקים את התשתית הגיאודטית לצורך המיפוי הקדסטרי בא"י והחל במיפוי הקדסטרי. בשנות ה-30' היה זה פרדריק ג'ון סלמון, שבתקופתו נקטעה עבודת ההסדר בשל המרד הערבי בשנים 1939-1936. סלמון שם את הדגש על המיפוי הטופוגרפי של הארץ בקנ"מ 1:100,000. בשנות ה-40' היה זה אנדרו פארק מיטשל, שהאיץ מחדש את המדידות להסדר המקרקעין, הגדיל את מספר העובדים, שם דגש על לימודי מדידות, נתן שירותי מיפוי לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, וסיים את הניהול המנדטורי על מחלקת המדידות. מלבדם היו עוד שלושה מנהלים זמניים/בפועל: מייג'ור קווינלן, רוברט קראשר וג'יימס סטאבס.

מייג'ור ססיל ו' קווינלן (C.V. QUINLAN): היה המנהל הזמני מיוני עד דצמבר 1920. בתקופתו החלו בעריכת הסקר הקדסטרי באזור עזה ובמיפוי העירוני של ירושלים.

מייג'ור קאטבר​ט היליאר לי (C.H. LEY): היה המנהל בשנים 1931-1920. בתקופתו הוקמה התשתית הגיאודטית של מדידות יסוד, שנועדה ליצור בסיס אחיד למפעלי המדידה והמיפוי בא"י; הוקמה רשת הטריאנגולציה הראשית בא"י; אומץ ההיטל הגיאודטי קאסיני-סולדנר המתאים לא"י; נעשו מדידות שדה, מיפוי קדסטרי ומיפוי טופוגרפי (בקנ"מ 1:20,000) לאורך מישור החוף, מופתה ירושלים ונמדדו קרקעות המדינה בבקעת בית-שאן, בג'יפתליק וביריחו.

רוברט ב' קראשר (R.B. CRUSHER): היה מנהל בפועל בשנים 1933-1931. לאחר מכן שירת כסגן מנהל עד מרץ 1930.

פרדריק ג'ון סלמון (F.J. SAL​MON): היה מנהל בשנים 1938-1933. בשנתיים הראשונות היה מנהל מחלקת המדידות ואחר כך התמנה לנציב הקרקעות והמדידות ועמד בראש המבנה הארגוני של הגופים העוסקים בקדסטר בא"י. הוא נבחר לתפקיד כיוון שהנציב העליון נתן בו אמון וציפה שהוא יסגור את הפער בין התקדמות המדידות לבין הפיגור בעבודת הסדר המקרקעין. תפוקת עבודת ההסדר החלה לעלות בתקופתו, אך נקטעה עם פרוץ המרד הערבי ב-1936. סלמון שינה את התפיסה הטופוגרפית הקודמת של מחלקת המדידות, הפסיק את המיפוי בקנ"מ 1:20,000 ועבר למיפוי בקנ"מ 1:100,000, תוך שהוא שם דגש על איכות המפות.

ג'יימס נלסון סטאבס (J.N. STUBBS): היה נציב הקרקעות והמדידות בפועל בשנים 1939-1938. בתקופתו, עם דעיכת המרד הערבי, חודשו העבודות להסדר המקרקעין.

אנדרו פארק מי​טשל (A.P. MITCHELL): היה מנהל מחלקת המדידות בשנים 1948-1940. הוא האיץ את המדידות להסדר המקרקעין. לצורך זה הגדיל את מספר העובדים בכ- 50%, ומספר צוותי המדידות הגיע בתקופתו לשיא. כדי להגדיל את מספר המודדים ועוזריהם פתח בתי ספר זמניים למדידות בג'נין ובנצרת. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נרתמה מחלקת המדידות למאמץ המלחמתי ועסקה בהדפסת מפות ועדכונן, כולל התאמת מפות ה-1:100,000 לצורכי הצבא תוך כדי חלוקה חדשה של גיליונות המיפוי, וכן בהמרת נתונים להיטל גאוס-קונפורמאלי שאיתו עבד הצבא ובהכנת אלפון מקומות (גזיטיר). לאחר הכרזת המדינה בנובמבר 1947 פתח את מחלקת המדידות של המדינה הערבית ברמלה ועבר לשם, ומרמלה עזב את הארץ עם סיום המנדט.

הדרך לאתר הקבע של מחלקת המדידות

ביולי 1920 נקבע מקום מושבה של הנהלת המדידות בעזה, סמוך לעבודות הסקר הקדסטרי. המשרד נחשב למשרד מקומי ולא למשרד ראשי. בספטמבר 1920 נפתח משרד גם בירושלים. מייג'ור קווינלן, המנהל הזמני, ישב בעזה וקצין אחר, קפטן דיי, ישב במשרד בירושלים.

בנובמבר 1920 הוחלט להקים משרד ראשי מרכזי. הנהלת המדידות הועברה ליפו והשתכנה בבית הקונסוליה הגרמנית לשעבר (פינת הרחובות דרך יפו-ת"א ושלוש). מיטשל , שהיה מנהל מחלקת המדידות בשנות ה-40', הסביר כי הקמת המחלקה ביפו נבעה משיקולים ענייניים. יפו הייתה המרכז הנוח ביותר לפיקוח ולשליטה על עבודות הסקר הקדסטרי, שנערך בעיקר במישור החוף.

במהלך שנות ה-20' דנו במיקום מחלקת המדידות שהייתה מרוחקת ממשרדי הממשלה הראשיים בירושלים. הריחוק מירושלים יצר נתק מסוים בין מחלקת המדידות לשאר משרדי הממשלה, ובמיוחד - נתק בין מחלקת המדידות לבין מחלקת רישום המקרקעין. הועלתה הצעה להעביר את מחלקת המדידות להר הכרמל, שממנו, לדעת מנהל מחלקת המדידות, Ley, היה קל יותר לשלוט במנהלה ובצד הטכני של עבודת המודדים שהתקדמו צפונה בעבודתם. אבל Ley חרד מההוצאות הכרוכות בהעברת המחלקה להר הכרמל, והעדיף להישאר ביפו, ולהתפשט, לפי הצורך, למבנים הסמוכים לבית הקונסוליה.

חוזה השכירות של בית הקונסוליה הגרמנית עמד לפקוע ב-31 במאי 1929. לאחר בדיקה של כמה הצעות הוחלט לבנות למחלקת המדידות מבנה חדש בחלקה שנקראה "אדמת קלנק" (Clenk Land), בין בית הקברות הגרמני של שרונה לדרך שכם, במקום שבו נמצא המרכז למיפוי ישראל עד היום (רחוב לינקולן פינת יהודה הלוי). ב-1 בינואר 1931, לאחר השלמת הבנייה, נחנך המבנה החדש של מחלקת המדידות. שלוש שנים לאחר מכן הורחב המבנה. בשנת 1935, כשסלמון, מנהל המחלקה, התמנה לנציב הקרקעות והמדידות ולחבר במועצה המייעצת שליד הנציב העליון, הוא התכוון להעביר את המחלקה משרונה לירושלים, לקריית-הממשלה שאמורה הייתה להיבנות ברח' יוליאן (כיום רחוב המלך דוד). פרוץ המרד הערבי בשנת 1936 קטע את הדיונים בנושא זה. בשנת 1937 החלה המחלקה לעבוד גם עבור הצבא שנלחם בכנופיות הערביות, וביולי של אותה שנה נערכו שיפוצים במבנה כדי שניתן יהיה להמשיך לבצע את העבודה בצורה מסודרת. באוקטובר 1938 אף החלו לתת את הדעת לראשונה לאבטחת הבניין, שנעשה רגיש מסיבות ביטחוניות. המחלקה נשארה בבניין מאז ועד היום.

ראה מצגת של מבני הנהלת מחלקת המדידות/מפ"י, של המשרדים המרחביים ושל בתי הספר למדידות, מ-1920 ועד היום.