הסדר קרקעות

מדידת הקרקעות בארץ ישראל החלה בראשית תקופת שלטון המנדט הבריטי, בשנת 1921. המדידה נועדה לאפשר חלוקה סטטוטורית של הקרקע (קדסטר). במדידות השתתפו שני גופים ממשלתיים: מחלקת המדידות, שאנשיה מיפו את הקרקעות ושרטטו את חלוקתן לגושים ולחלקות, ומחלקת רישום המקרקעין, שתפקידה היה להגדיר בעלויות על אותן חלקות.

בתקופת המנדט מופו לטובת ההסדר 5,240,044 דונם, כ-20% משטח הארץ: מישור החוף, חלק מבקעת הירדן, העמקים הצפוניים וחלק מן הגליל. בשנים הראשונות של מדינת ישראל מועטת הייתה פעילות המדידות לצורכי הקדסטר אך היא זכתה בתנופה מחודשת בשנת 1956, כשהחלה מדידה בגליל, לשם שמירת אדמות המדינה. ב-1960 החלו עבודות מדידה גם בנגב וב-1983 ברמת הגולן. במקביל נמדדו קרקעות ברחבי המדינה שלא נמדדו עד אז. עד יוני 2006 הוסדרו יותר מ-95% מקרקעות המדינה, 19,793,220 דונם.

מדור הסדר קרקעות (ה"ק), כיום אגף ה"ק, קיבל מהמודדים בשדה את נתוני מדידותיהם שנרשמו בפנקסים ותרגם את הנתונים לשרטוטי הגושים וחלקותיהם. כיום, מקבלים אנשי התחום את הנתונים מהמודדים בקובץ ובהדפסת נייר ומתחילים בתהליך בדיקה ששותפים בו המודדים, תחום ה"ק ופקיד ההסדר ממשרד המשפטים. סוף התהליך: אישור המפה ורישום זכויות בעלי הקרקעות באגף רישום והסדר מקרקעין.