ראיון עם דוריס שהרבני

​​בתפקידה האחרון במפ"י: סגן ראש מדור חישובים
ראיין חיליק הורוביץ, ו' תשרי תשס"ה, 21 ספטמבר 2004
מבגדד לישראל; לימודים בביה"ס למדידות; העבודה במדור חישובים
(1997-1952); מנהלי מדור חישובים; מכונות חישוב;
עובדת מצטיינת 1977-1976.


ילדות בעירק

נולדתי בבגדד שבעיראק בספטמבר 1932. עד כיתה ד' למדתי בבית-הספר "אליאנס' ואחר-כך עברתי לבית-הספר הנוצרי 'רַאיבַּאת', בית-ספר יסודי ותיכון. נזירות לימדו בו.

גרתי ברובע בוסתן אלחַס. בחג השבועות בשנת 1941 היו פרעות ביהודים. בסביבה שלנו לא פגעו הפורעים, כיוון שבסמיכות לנו היה בית-ספר לשוטרים והם לא הניחו לפורעים להיכנס לבתים.

[עובד, בעלה של דוריס, מספק רקע היסטורי: עד שנת 1941 חיו היהודים בעיראק חיים טובים. שלוש-ארבע שנים קודם לכן החלה לחלחל השפעה נאצית לעיראק. המפלגה הלאומנית הקיצונית, בראשות רשיד עלי אל-כילאני, תפסה את השלטון ב-1938. יורש העצר עבד אל-איליאה ופמלייתו ברחו לירדן. בעיראק החלו להתארגן נגד היהודים ולהציק להם. עם כניסתם המחודשת של האנגלים לעיראק, חזר גם עבד על-איליאה מירדן. רשיד עלי ברח אך השאיר אחריו אווירת תוהו ובוהו. בערב שבועות 1941 החלו פרעות, ביזה והרג בקרב היהודים. למרות העוצר וניסיונות הממשלה להחזיר את הסדר על כנו, נהרגו יותר מ-200 יהודים ונבזז רכוש רב. כעבור כמה ימי  עוצר נכנס הצבא לערים והשליט סדר. עבר שבוע עד שנרגע המצב.

התנועה הציונית החלה להתארגן בעיראק. נערכו אסיפות בבתים, תחילה לשם הגנה עצמית ובהמשך, בהשפעת שליחים שהגיעו מהארץ, לצורך יציאה מעיראק, לגאלית ובלתי-לגאלית. עד שנת 1948 התנהלה יציאת היהודים מעיראק טיפין-טיפין. ב-1950 נחקק בעיראק חוק ההגירה, שאפשר ליהודים לצאת שלא על-מנת לחזור. מי שיצא מהמדינה חייב היה להשאיר את כל רכושו. קצב היציאה היה תחילה מטוס אחד לשבוע. המטוסים נחכרו בידי ישראל, רוב המימון הגיע מהג'וינט וחלקו, ככל הנראה, תרומת יהודי ארה"ב. בהמשך גבר קצב הטיסות ל-3-2 בשבוע. תחילה נחתו המטוסים לחניית-ביניים בקפריסין ובהמשך טסו ישירות לישראל.  רוב היהודים יצאו מעיראק והשאירו בה את רכושם עם עזיבתם. עד כאן הרקע ההיסטורי.]

דוריס ממשיכה: עליתי לארץ ב-18 ליולי 1951 עם "רכוש גדול" שכלל מזוודה אחת.

הלימודים בבית-הספר למדידות

למדתי בבית-הספר למדידות מסוף שנת 1951, במחזור הלימודים השלישי. בית-הספר היה במחסני מע"צ [מחלקת עבודות ציבוריות], ליד מקווה ישראל. המורים היו רינג ופמיליאר. למדנו בשתי כיתות. אני למדתי בכיתה של רינג. היינו בערך 30 תלמידים. בכיתה שלי היו רוב התלמידים עולים חדשים, מעיראק ומרומניה, ומיעוטם ילידי הארץ. למדנו בשפה העברית. מאחר שלא ידעתי עברית, עברתי קורס מזורז בעברית אצל אלכסנדר לוי, מזכיר בית הספר.

למדנו עד השעה עשר בלילה. למדנו איזון, טופוגרפיה (גבהים), טריאנגולציה (מיקום הנקודה), איזון מדויק וחיתוכי צלעונים למיניהם: חיתוך הפוך, חיתוך לאחור, חיתוך קדימה. סגרנו משולשים. שישא לימד אותנו מתמטיקה. משה ארז לימד פוטוגרמטריה. שרטוט למדנו אצל גאול מכליס.


 

תמונה 893:

דוריס שהרבני עם תיאודוליט מורכב,כנראה תוצרת Watts. שימש מראשית המאה העשרית לטריאנגולציה ולצלעונים בדרגה גבוהה, ביה"ס למדידות, 1951


תמונה 894:

דוריס שהרבני עם מאזנת,ביה"ס למדידות, 1951.

העבודה במדור חישובים

עם סיום הלימודים בבית-הספר למדידות, בספטמבר 1952, התחלתי לעבוד במחלקת המדידות. עבדתי במדור חישובים עד פרישתי, ב-1 באוקטובר 1997. כשהגעתי היה גוסינסקי ראש המדור. היה קשה אתו. הוא עבד בשיטת העבודה שהונהגה בתקופת המנדט. פחדנו לראות אותו. הוא לא התעסק אתנו. ליברכט, שהיה סגנו, נתן לנו את העבודות. ליברכט היה אדם נוח, מבין ומתחשב. היה קל לעבוד אתו. באותה תקופה מנהל נשאר בתפקידו זמן רב, עד שעזב. כך גם הסגן. עובדים נוספים במדור חישובים היו מרים רוסטובסקי, המודד יצחק חזום שעבד במדור חישובים, לילי פיש שעבדה בתקופת המנדט, עזבה וחזרה מאוחר יותר, וחיים מרקוביץ, שהגיע אחריי.

מנהל מחלקת המדידות היה יוסף אלסטר, והוא השרה אווירה מעיקה. הוא הסתובב במסדרונות והעיר לאנשים שהלכו לשירותים או שיצאו מהמשרד שתי דקות לפני הזמן. גם בתוך המדור הייתה אווירה מעיקה. ישבו שניים זה מול זה ואסור היה להם לדבר זה עם זה. אם קרה משהו בבוקר והיינו מדברים על האירוע, אחרי שתי מילים היה ליברכט גוער בנו, שנחזור לעבוד. כשאלסטר עזב, החליף אותו ד"ר רון אדלר והאווירה החלה להשתנות לטובה.

אחרי פרישתם של גוסינסקי וליברכט לגמלאות, מונה אורי שושני למנהל מדור חישובים. ירחמיאל דויטשר היה סגנו. הם כיהנו בתפקידם תקופה לא ארוכה. אחריהם הייתה לילי פיש הסגנית, ואחר-כך המנהלת. גיורא גולוד, היום סמנכ"ל, היה הסגן שלה. גיורא, שרצה קידום, התמנה לאחראי על הממ"ג [מערכת מידע גיאוגרפית]. לילי נשארה המנהלת, אחר-כך עזבה. אחריה נתמנה שמחה דורון למנהל ואני הייתי סגניתו, עד פרישתנו −שמחה פרש ב-1996 ואני ב-1997.

בשנת 1976 נעשיתי אחראית על הקשר עם מודדים מוסמכים עצמאיים. הם קיבלו מאתנו אינפורמציה על נקודות ביסוס שמהן התחילו למדוד, והיו מביאים את תוצאות המדידות שלהם. כל הנקודות שמדדו היו חייבות לעבור דרכנו ואנחנו חישבנו אותן מחדש. הם היו מחכים לאישורים שלנו כדי שיוכלו להמשיך הלאה במדידות. מדובר בכל סוגי המדידות: לפרצלציה, לפיתוח, לטופוגרפיה.

מכונות חישוב

תחילה עבדנו עם לוחות לוגריתמים, ששימשו אותנו עוד בתקופת המנדט. אחר-כך עברנו למכונת חישוב ידנית, נדמה  לי של חברת Facit, ואחר-כך במכונת חישוב חשמלית של Facit. לפני ששושני פרש התחלנו לעבוד cמחשב IBM שלא היה במבנה של אגף המדידות אלא בבניין סמוך. הקלדנית ניקבה את הכרטיסים וגיורא גולוד לקח אותם אל המחשב,. לימים הביאו את המחשב הראשון אלינו, לאגף המדידות, והתחלנו לבצע את פעולות החישוב במחשב.


 

תמונה 898:

דוריס שהרבני ליד מכונת חישוב חשמלית של Facit,מאי 1968.

עובדת מצטיינת בשנת 1977-1976

בשנת 1976 המליצה עלי הנהלת אגף המדידות כעל עובדת מצטיינת. המלצתה התגלגלה עד למעמד של עובד מצטיין ארצי. בשלב הראשון קיבלתי תעודת עובד מצטיין משר העבודה, משה ברעם. זה היה ב-א' בטבת תשל"ז, 22 בדצמבר 1976. בשלב השני קיבלתי תעודת עובד מצטיין של נציבות שירות המדינה, מידי יעקב ניצן, נציב שירות המדינה. זה היה בשבט תשל"ז. בשלב ג', במעמד ארצי, קיבלתי אות על הצטיינותי ופרס כספי, מנשיא המדינה אפרים קציר. זה היה בכ"ז בשבט תשל"ז, 15 בפברואר 1977.


 

תמונה 902:

מעריב.שנת 1976-דוריס שהרבני מקבלת את פרס העובד המצטיין בשירות המדינה.

 

תמונה 903:

דוריס שהרבני - בין המצטיינים בשירות המדינה, חוברת של נציבות
שירות המדינה,תשל"ז,1976.

 

תמונה 906:

דוריס שהרבני בטקס קבלת פרס עובד ישראל מנשיא המדינה
מר אפרים קציר, 15.2.77.