עזריאל מרקוזה

עזריאל מרקוזה, לשעבר ראש מדור פוטוגרמטריה באגף המדידות
סיכום שנכתב לאחר ראיון עם בתו, יעל בן-יעקב, ב- כ"א אייר תשס"ד, 12 במאי 2004

ראיינו: ישראלה בן-דב וחיליק הורוביץ

שרות ביחידת המיפוי הבריטית-ארץ ישראלית 524, הקמת כפר מונש, שרות מפות וצילומים, עבודה במכון ליף לפוטוגרמטריה, עבודה במדור פוטוגרמטריה במחלקת המדידות החל מ-1952. מ-1964 מנהל המדור.

עזריאל מרקוזֵה נולד בשנת 1916 בעיירה וְיֵלון בפולין. כשהיה ילד עברו הוריו לוַרְשָה, בה גדל עם שתי אחיותיו ואחיו. את לימודיו סיים בבי"ס תיכון בגימנסיה ממשלתית על-שם פוניאטובסקי. תחביביו היו בניית והטסת דאונים, בניית קיאקים וצילום. כילד טייל ושט הרבה עם הוריו, והנציח את הטיולים בתמונות רבות. עזריאל היה גם כתב בעיתון של יאנוש קורצ'ק.

בשנת 1936, שנתיים לאחר סיום הלימודים בגימנסיה עלה ארצה עם סרטיפיקט של סטודנט, מתוך כוונה ללמוד בטכניון. מסיבות כלכליות ומשפחתיות נמנעה ממנו האפשרות ללמוד. במקום זאת עסק בחפירת "צלחות" להשקיית עצים בפרדסים במגדיאל. 

תמונה 1238: עזריאל מרקוזה החקלאי.

בשנת 1938 התגייס כ"גפיר" לנוטרות, ושרת בצפת, חיפה ועתלית. בין היתר, היה שותף לעלייה לחניתה, ושרת במחנה המעצר בעתלית בתור נוטר. בספטמבר 1942 התנדב לצבא הבריטי ושובץ ביחידת המודדים העברית 524. ביחידה עבר קורס בפוטוגרמטריה שנמשך כשנה, ואחר-כך שרת במצרים ובאיטליה עד מאי 1946. על גיוסו ליחידה סיפר בזיכרונותיו (התפרסמו בספר: "סיפורי חיילים של הפלוגה העברית למיפוי 524", בעריכת משה פז-נר, הוצאת דניאלה די-נור, 1990):

על הפלוגה מס' 524 נודע לי בזמן הטירונות, כאשר היינו במואסקר. בתחילה רציתי מאוד להתקבל ליחידה זו, אבל כאשר נודע לי מי המצטרפים – מהנדס העיר יפו, מהנדס העיר ת"א, מהנדס העיר חיפה, כולם אריות גדולים, נתקפתי בהלה והחלטתי שמוטב לי לחפש את מזלי בפלוגה אחרת ובלבד שלא להיקלע לגוב אריות שכזה. גמרתי בדעתי להיכשל. מה גם ששוחחתי עם מפקד פלוגה אחרת והוא יעץ לי: "שמע, אצלי מקומך מובטח, אבל היות שאתה חייב לעמוד בריאיון הזה, אתן לך עצה: תיכשל בראיון ואני אדאג שתישלח אלי."

וכך עשיתי. עניתי בגמגום על כל שאלותיו של המייג'ור גרדינר, ובכל זאת הופתעתי. כעבור כמה ימים נצטוויתי להתייצב בפלוגה 524, למבחן. ולמה נכשלתי בניסיוני להיכשל? הכול בעטיו של המייג'ור גרדינר, שאמר: "מי שיודע את הכול אי אפשר ללמד אותו שום דבר, אבל מי שמודה שאינו יודע, אפשר ללמדו הכול".

על חלק מעבודתו ביחידה 524 סיפר:

אחת המשימות שהוטלו עלינו במסגרת העבודה המעשית היא הכנת מפות להפצצות: Target Maps, משימה קשה ודרמטית מאוד. בדרך-כלל היה קצין בריטי מגיע בג'יפ משדה-תעופה כלשהו ואיתו צילומי אוויר חדשים של אזור מסוים שנבחר להפצצה. מתוך צילומי האוויר ועל-פי הסבריו היינו מאתרים את המטרות המיועדות להפצצה הקרובה, מבצעים מיפוי מדויק ומכינים את המפה להדפסה במחלקת ההדפסה של היחידה. על כל מפה היינו מסמנים בעיגולים את נקודת ההפצצה. הקצין היה נוטל את המפה המודפסת, שב לשדה-התעופה, ולמחרת הייתה מגיעה אלינו הידיעה שאזור כלשהו אכן הופצץ.
יש לציין כאן שלא כל מפות המטרה שהכנו אכן יועדו לאיתור מטרות להפצצה ולא בכל האזורים שמיפינו נערכו פעולות. נראה שהדבר נעשה למטרות הסחה ובלבול האויב, וכאמצעי להקטין את הסכנות הנובעות מדליפת מידע.

את שרותו באיטליה סיים מרקוזה בהדרכת הכשרה של נערים פליטי שואה, שהיו באותה עת באיטליה, בדרכם לארץ ישראל. לאחר מכן נשלח לאוסטריה להדריך בהכשרת "הדוגית", ששמה לה למטרה להכשיר דייגים לעתיד לארץ ישראל.

עם חזרתו ארצה בשנת 1946 הקים מרקוזה עם חברים מיחידה 524 את כפר-מונש בעמק חפר. כוונתם הייתה להקים בכפר בית-דפוס, ולנצל לשם כך את הידע שרכשו בשרותם בצבא הבריטי. עם עלייתו לכפר-מונש נשא לאשה את סוניה, אותה הכיר בעת שרותו במצרים. באותה עת היא שרתה ב- AIS, חיל הנשים הבריטי. בכפר מונש נולדה בתם הבכורה, רות, בדצמבר 1947. הבת השנייה, יעל, נולדה ב- 1950.

תמונה 1239: חקלאות ודפוס: כרטיס ברכה של כפר-מונש ערב רוה"ש תש"ט.

עם פרוץ מלחמת השחרור גויס מרקוזה לשרות מפות וצילומים (שמו"צ), בו עבד במיפוי מצילומי אוויר עד מאי 1949. בעת שרותו בשמו"צ ארגן את החומר הצילומי ביחידה והדריך אנשים אחרים בעבודה. לקראת מבצע "עובדה" השתתף בתכנון מסלול הנסיעה לאום-רשרש (אילת) בעזרת תצלומי אוויר שצולמו ע"י הבריטים.

בסוף שנת 1949 יסד המודד זלמן ליפשיץ (ששינה אחר-כך את שמו לליף) את המכון לפוטוגרמטריה. דוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, הציע לו להקים את המכון כיוזמה פרטית, ולשמור לממשלת ישראל את האופציה לקנות מידיו את המכון. המכון לפוטוגרמטריה נפתח בבניין מנזר רטיסבון בירושלים. ליפשיץ רכש בשוויץ מכשירים פוטוגרמטריים חדישים עבור המכון, והביא לארץ מומחים להכשרת עובדיו. בין העובדים במכון היה גם מרקוזה, שעזב לצורך העבודה את כפר-מונש ונכנס למכון כאחד העובדים הבכירים. איתו עבדו במכון בוגרים נוספים של יחידה 524, ביניהם מייג'ור גליק, שמונה לתפקיד מנהל המכון.

תמונה 1240: אנשי המכון לפוטוגרמטריה שיסד זלמן ליף. עזריאל מרקוזה במרכז, מאחור.

באוגוסט 1952 הקימה מחלקת המדידות את מדור הפוטוגרמטריה ורכשה מהמכון לפוטוגרמטריה של ליפשיץ מחצית מהמכשירים הפוטוגרמטריים שהיו במכון. מרקוזה עבר למחלקת המדידות עם המכשירים, והיה מפעיל המכשירים הראשון במדור החדש. בנוסף, הדריך עובדים נוספים במדור בהפעלת המכשירים, והכניס עובדים חדשים לעבודה במדור. מרקוזה לקח גם חלק בהוראת הפוטוגרמטריה בבית הספר למודדים בחולון. בשנת 1954 נתמנה לתפקד סגן ראש המדור. 
 

תמונה 1246: עזריאל מרקוזה ליד מכשיר פוטוגרמטרי 5A. צולם במכון ITC בהולנד.

בתו, יעל, מספרת כזיכרונות ילדות, על שובו של אביה מהעבודה לעתים בשעות מאוחרות בלילה, הן כיוון שעבד במשמרת שנייה, הן בגלל ששילב עבודה עם הוראה, והן בגלל שעשה גם עבודות מדידה בשטח. בביתם היה שולחן שרטוט וציוד שרטוט, ואביה היה משרטט גם בבית, מעבר לשעות העבודה.

בינואר 1963 נסע מרקוזה ללמוד במכון ITC (INTERNATIONAL TRAINING CENTER FOR AERIAL SURVEY) בדֵלְפְט שבהולנד. את לימודיו סיים בינואר 1964, בקבלו תואר B.Sc בהנדסה פוטוגרמטרית.

 
תמונה 1243: בוגרי קורס BSc בהנדסה פוטוגרמטרית במכון ITC בהולנד, ינואר 1964.
עזריאל מרקוזה בשורה השנייה, שלישי מימין.


תמונה 1251: תעודת BSc בהנדסה פוטוגרמטרית של עזריאל מרקוזה, בוגר מכון ITC בהולנד.
עם שובו ארצה ב- 1964 נתמנה מרקוזה לתפקיד ראש מדור פוטוגרמטריה, ואחר-כך קיבל דרגת מהנדס פוטוגמרטרי ראשון. הוא המשיך לְלַמֵד בבית הספר הגבוה למדידות בחולון, ובשנת 1971 עבר ללמד במגמה לכרטוגרפיה וגיאודזיה שנפתחה באוניברסיטת תל-אביב באותה שנה.

יעל מספרת על קביעת השם שא-נור לישוב שהוקם באתר משטרת סנור בשומרון: היא עלתה לאתר ההתיישבות עם הגרעין שהקים את הישוב, גרעין דותן. ועדת השמות הממלכתית הציעה למתיישבים את אחד השמות הבאים: נוריאל, נוריה או דותינה. חברי הגרעין לא רצו את השמות הללו, אלא את השם שא-נור שהציעה להם המשוררת נעמי שמר שביקרה אצלם. מרקוזה, אביה של יעל, ששמע את הסיפור, קבע את השם שא-נור במפה, וכך ניתן לישוב השם מהמפה ולא מועדת השמות הממלכתית. ​