עובדים ומנהלים מספרים על אביאל רון

​מתוך ספר לזכרם של אביאל וילדיו, ענת ורון, שנרצחו ע"י מחבל מתאבד במסעדת "מצה" בחיפה
ביום י"ח בניסן תשס"ב, 31.3.2002. הספר יצא בהוצאת המרכז למיפוי ישראל במאי 2002

אביאל רון  - מנהל, מנהיג, בעל חזון ובעל יוזמה; בעל יכולת נדירה לשלב חזון ומעש; חבר, סוחף את העובדים, ממריצם להוציא מעצמם את המיטב; בעל חדוות י צירה. אלה חלק מהדברים שנכתבו ע"י מנהלים ועובדים, לאחר הרצחו, עם ילדיו, בפיגוע בחיפה.

אל"מ חיים סרברו, מפקד יחידת המיפוי (ולאחר מכן מנכ"ל מפ"י):
אביאל רון פעל כ- 30 שנה במערכת הביטחון בתפקידים שונים במלחמות ישראל ובבנין הכוח. היה מפקד בתותחנים שהוביל כוחות גדולים בהצלחה ועסק בפיתוח אמל"ח – פעילות שזיכתה אותו בפרס ביטחון ישראל. בשש השנים האחרונות זכתה גם קהיליית המיפוי בישראל שיתרום לה רבות.

בכל אשר היה מעורב גילה מנהיגות, יוזמה ויכולת נדירה של שילוב כוח יוצר אדיר בעל מעוף וחזון עם כושר ארגון ויכולת מימוש מהכוח אל הפועל.
 
בתכנון קפדני, ביסודיות ובעקביות רוויים בסבלנות ברזל ומתוך אמונה ידע למשוך אחרים אל משימות ויעדים הנראים לעיתים נשגבים ודימיוניים.
 
אין איש בוחר את זמן לידתו ואין איש הקובע את יום מותו. השאלה איזה תוכן אנו מנסים לצקת בחיינו. אביאל כמנהיג ידע ואף יצק תוכן רב לחיי רבים. חייו רבי משמעות לא רק לסביבתו הקרובה אלא לעם ישראל ולמדינת ישראל. הוא בנה והקים מפעלי יצירה רבים וקידם ביוזמתו ובפעילותו את התשתית הביטחונית והאזרחית במדינה בעת שרותו בצה"ל ובפעילות כמנהל נמרץ ובעל מעוף של המרכז למיפוי ישראל.
 
כולנו חבים לו על כך תודה. מי שזכה לפעול במחיצתו או לצידו זכה במתנה בחייו.
 
מטובי בניה של הארץ. משכמו ומעלה. כגודל האישיות כך גודל האובדן.
 
אני מצדיע לך אביאל כמפקד בצה"ל, כחבר וכעמית ושותף לדרך.
 
(מתוך דברים שנאמרו בעת ההלוויה, כ' ניסן תשס"ב, 2.4.2002)
 
גיורא גולוד, סמנכ"ל למידע ומיפוי:
בכל מעשיו היה אביאל הן איש חזון והן איש מעשה, גילה אחריות ו מנהיגות אינסופית בכל מה שלקח על עצמו לעשות. מעולם לא הקל ראש בשום נושא ואנו כעובדיו הרגשנו תמיד שיש על מי לסמוך.
 
עברו הצבאי ותרומתו העשירה למדינה היו מרשימים ביותר. כבר בגיל צעיר, כשהיה בן 20. כקצין, פיקד אביאל על סוללת תותחים במלחמת ההתשה בתעלת סואץ. להבנתי, הניסיון הזה חישל ובנה את אישיותו. מכאן נגזרו הישגיו הצבאיים והאזרחיים.
 
תמונות רבות עוברות בראשי. ימים ושעות רבות בהן בילה אביאל בחברתי ובחברת יתר העובדים; תמונות של מסירות נדירה, אהבת המולדת, מנהיגות, דבקות במטרה וידע מקצועי לעילא. תכונות שבאו לידי ביטוי בפרויקטים מוצלחים שהיו פרי יוזמתו, כמו: מערכת לניתוח תאונות הדרכים בישראל, מערכת לטיפול במצבי אסון, מיפוי ימי, ארכיון לאומי למפות ולצילומי אוויר. בפרויקטים אלו התגלתה לי תכונה מיוחדת של אביאל, והיא יכולת נדירה לעורר מוטיבציה והתלהבות בקרב העובדים על ידי יחס מיוחד, חם, חכם ואנושי, ועל כך יכולים להעיד מאות עובדי מפ"י ועובדי החברות שעובדים יחד עם מפ"י.
(מתוך דברים שנאמרו בעת ההלוויה, כ' ניסן תשס"ב, 2.4.2002)
 
שרי גרוסמן, עוזרת למנכ"ל:
אביאל ביטא בחייו ובדרך עשייתו את רוח השלום והחופש, את חוט האופטימיות והשפיות השזור בחיים רווים במאבק, כאב וסבל מתמידים. אני מתקשה לסכם במילים שש שנות עבודה אינטנסיבית במחיצתו. שנים בהן היה עבורי מנהל-מנהיג מתוך דוגמה אישית מתוך דוגמה אישית ויושר פנימי – וחבר, אשר ידע להקשיב ולתת ללא גבולות.
אני מבכה את האיש שאהב את המדינה מתוך הכרות מעמיקה והבנת התהליכים ההיסטוריים. אדם אשר הדביק את כל הסובבים אותו בחדוות היצירה ואשר תמיד הצליח להפתיע אותנו בפתרונות לא שגרתיים. אני מתאבלת על האדם אשר קרן חום, חוכמה וסובלנות, ראה את העולם בצבעים בהירים ואת המציאות כפי שהיא, פשוטה ולא מסובכת.
 
עו"ד גילי קירשנר, היועצת המשפטית:
אביאל רצה את המרכז בצלמו ובדמותו. הוא הכתיב את סדר היום שלו, הן בצורה הפורמאלית ה"ניהולית" והן בצורה הבלתי פורמאלית, בשיחות (הרבות) עם אנשים, בהדגשה של מה "חשוב".
 
אביאל התעניין בכל, כל נושא כמעט היה שווה בהתעניינותו, בהקדשת זמנו. הוא הרחיב את תחומי העניין של מפ"י ואת תחומי העניין שלו, עצמו, בפרויקטים חדשים, שיתופי פעולה יוזמות ורעיונות.
 
ישראלה בן-דב, ראש תחום גבולות:
לימדת אותי להתייחס לנושאים מקצועיים באופן מערכתי והיקפי, מה שהיה חדש עבורי, כי לא למדתי נושאים אלה במסגרת לימודי האקדמיים. לימדת אותי למעשה מה שלמדתי בתיאוריה בקורס מנהלים בכיר: שהמנהל צריך להיות גם מפקד, גם אדם וגם חבר.
 
לימדת אותי לא להתחיל משפט במילה "לא". דרשת ממני לצאת לבצע משימה ולחזור מנצחת. דרשת ממני להיות כמו "קוקר ספניאל" ולהביא את ה"צַיִּד". גם כשנפרדנו ערב החג אמרת לי שהשתפרתי ושאתה הוא הגורם לשיפור. הלוואי שהיית כאן כדי שאוכל לומר לך שצדקת!

ידעת ליצור אצלי מוטיבציה גבוהה לתפקידים שאני ממלאה וגם לדרוש ביצוע ברמה הגבוהה ביותר שאפשר. מה שמפליא אותי זה שתמיד עשית זאת ללא טיפה של כעס. כשביקרתי אצל משפחתך היושבת שבעה, עליך, על ענת ועל עופר, ניגשתי לאמך יעל ושאלתי אותה "איך גידלת אותו שלא ידע לכעוס"? והיא ענתה: "בנחת".
 
אנשי תחום מחקר:
אביאל רון ייזכר על ידינו כמנהל וכאדם בעל חזון והשראה יוצאי דופן. בשנים בהן היה מנהל, התפתח תחום מחקר בפרט והמרכז בכלל, לכוונים שלא ידענו אותם קודם. בזכותו נחשפנו לעבודות, לפרויקטים, למבצעים ולשיתופי פעולה מעניינים עם מגוון אנשים ומוסדות.
 
אביאל יזם רעיונות רבים וידע גם להוציאם אל הפועל. לדוגמא, מחקר מגנטי בעניין רעידות אדמה. לולא רעיונותיו, המחקר לא היה יוצא אל הפועל בחסות קרן קנדה-ישראל. מאוחר יותר יזם פורום רב משתתפים במטרה לקדם את עניין תחזית רעידות האדמה בישראל.
 
רצונו להשתלב ולתרום בכל תחום הנוגע לעבודתנו היה גדול וסוחף. במנהיגותו הדגיש אביאל, בכל פרויקט, את הצד המנטלי, את ההתלהבות ואת המסירות האישית. מותו הטראגי מהווה אבידה קשה לכולנו.
 
כרמלה שנצר, ראש תחום שרותי ארכיון ומידע:
"תחשבי בגדול"! פעמים רבות בשנים האחרונות שמעתי את המילים האלה מפיו של אביאל רון. הן נאמרו בתוכחה קלה ולוו תמיד במשפט המשך: "תחשבי בגדול ותשיגי את היעדים שלך" וכדי להדגיש את הנאמר בא לסיום משפט המחץ: "אני תמיד משיג את היעדים שלי!"
 
אביאל חשב בגדול וגם השיג תמיד את היעדים שקבע לעצמו. הוא נכנס לבית המדידות לפני 8 שנים. ישר לראש הפירמידה – בתור המנהל. הוא מצא מוסד וותיק, הפועל ברצף נדיר מזה 82 שנה, והעומד במרכז העשייה הכרטוגרפית בארץ. המוסד, שריכז סביבו טכנולוגיות ובעלי ידע בתחום המיפוי והמוצרים הנלווים הכיר ביכולתו להוביל להישגים. תוך זמן קצר הוא למד את הפרויקטים השונים, הפיח בהם רוח חדשה, הרחיב אותם ויזם חדשים. אבל חזונו הגדול בא לידי ביטוי בתחום שלא היה כאן קודם על סדר היום, תחום התיעוד והשימור לדורות הבאים. הוא איתר חסר במקום שאחרים לא ראו, חסר בארכיון, שישמר מפות היסטוריות של העבודה וההווה. "ארכיון לאומי למפות ותצלומי אוויר" הוא קרא לחזונו, וייעודו לשמר מפות ותצלומי אוויר של ארץ ישראל עבור חוקרים ובעלי העניין השונים. וכיוון שהוא חשב בגדול, הפרויקט קיבל תנופה. קודם אישור הממשלה, לאחר מכן בניית תוכנה מיוחדת על ידי צוות מתכנני מפ"י, מיון וקטלוג של המפות, אחסונם בחדר שהוכן לכך במיוחד ולבסוף ביצוע סריקות של המפות. כל מה שאיפשר לאוסף להיות אחד הממוחשבים ביותר בארץ.
 
100,000 מפות מוינו – 20,000 רשומות. אוסף גדול, שמתמקד במיפוי ממשלתי רשמי של א"י במאה שנים האחרונות. פתיחה חגיגית של הארכיון ההיסטורי, הקדסטרי והתצ"א התקיימה בספטמבר 2001, בנוכחות מאות עובדים ומוזמנים. השר גזר את הסרט ואביאל חייך כאומר: "את רואה, זה מתגשם". 
 
שקף, המציג את הארכיון הלאומי למפות ותצ"א בפני אורחי מפ"י, מסתיים בתמונה של חזית מבנה מפואר עם עמודי שיש מהתקופה הרומית. נאמר לעקרון "לחשוב בגדול" כך הוא ראה את הבית, שיבנה בעתיד ויאחסן את הארכיון.
 
יקי בר-לביא, ראש תחום השלמות ממ"ג:
הגעתי למפ"י מספר חודשים אחרי אביאל, לא הכרתי את המקום כפי שהיה עד אז, אבל לכולנו ישנה תחושה חזקה כי בשבע השנים שחלפו המקום עבר קפיצה נחשונית ונמצא במרחק של מאה שנה.
 
מעבודה על שולחנות שרטוט מיושנים באולמות האפלים של ממשלת הוד מלכותה, עבר מפ"י למאה ה- 21 ברמה של מפעל היי-טק המנהל טכנולוגיות מהמתקדמות בעולם ומקים מאגרי מידע שקשה להתעלם מהם.
 
כשאני מנסה לדמיין מי היה מצליח לחולל מהפכה כזו בזמן כה קצר, זה היה יכול להיות אחד מהשניים: או מנהל קשוח ודורסן אשר לגביו המטרה מקדשת את האמצעים, או שהיה זה גאון בניהול עובדים, המצליח לסחוף אחריו את כולם.
 
אביאל היה מהסוג השני.
 
גם אני עברתי לא מעט בחיי. שרתתי בצבא קבע כקצין מודיעין, ובתוקף התפקיד הכרתי דמויות רבות מאוד הממלאות כיום את מסדרונות המטכ"ל, הכנסת והממשלה. לעיתים (ומעט מדי לצערי, יכולתי למנותם על אצבעות יד אחת) הכרתי מנהיגים בעלי כושר קליטה, החלטה וביצוע שראיתי אצל אביאל.
 
רחל פיסם, משאבי אנוש:
מה שמיוחד בכל העניין הוא שלכל אחד יש "אביאל". כל אחד ממאות העובדים שלנו יודע להצביע על אביאל שלו...
 
אביאל של משאבי-אנוש היה חייכן וסובלני. תמיד בצד הבְּעַד, מנסה לעזור, לנתב, להבין. איך תמיד הצלחת, אביאל, להפוך כישלון להישג, אכזבה לניצחון ורצונות אבודים להישגים גדולים... היית מנהל מיוחד מאוד, אהבת את העובדים והם לא נשארו חייבים.
 
הבעת אמון בעשייה שלנו, עזרת ותמכת תמיד. ידענו, במשאבי אנוש, שכבר אין מה לומר צריך לפנות לאביאל, ואז הכל מסתדר...
 
אולי לא אמרנו את זה לך כשהיה צריך, אבל לזכותך עומדים המון השגים. השגי מפ"י, השגי הנהלה והשגים פרטיים של אנשים ועובדים.

ידעת והרגשת שכולם אותך מחבבים, שמחים לפגוש אותך במסדרון ולהחליף דעות ועניינים. נתת הרגשה כזאת נהדרת כ"כ חסרה כי היא הייתה מיוחדת.
 
תודה על שנות הניהול הטובות, שלמרות המהמורות היו שנים בונות ויוצרות. השארת אותנו עם מורשת ברורה של מה אסור ומה מותר ומה לפני מה...
 
נותר לנו רק לדמיין אותך מחייך את החיוך הטוב, מרוצה ממפ"י שלך שבנית משפל ולקוות שנמשיך בדרך שלך, כל אחד במה שיכול.
 
רווית נאור, מזכירת הסמנכ"ל למיפוי ומידע:
עם כניסתך לתפקיד "מנהל המרכז למיפוי ישראל" חוללת שינויים רבים וטובים: קידמת הרבה נושאים חשובים, ניהלת הסברה כל-כך מצוינת למפ"י, ההכרה של הציבור ומשרדי הממשלה כי אנחנו לא עוד "סתם" משרד ממשלתי, אלא גוף מאוד מאוד חיוני וחשוב למדינת ישראל בהיבט הלאומי ביטחוני, הציבורי והאזרחי. העלית את יוקרתו של מפ"י באופן בלתי רגיל.
 
עפרה בן-שטרית, יו"ר ועד העובדים:
אביאל היקר, נשאת אותנו בגאוות יחידה על כתפיך החזקות. כשהגעת למרכז למיפוי ישראל, היינו במצב קשה, חלשים ונואשים, על סף ההפרטה – כשלפתע הוצנחת אלינו בהפתעה גמורה, ומיד עשית לנו הנשמה! כן ממש ביצעת בנו פעולות החייאה ונטעת בנו מחדש את האמונה בעצמנו ובמקצועיות הייחודית שלנו. היית לנו אבא. אוהב ודואג ומסור עד אין קץ. היית לנו מורה דרך ומחנך, אך בעיקר היית לכולנו סמל ומופת ומקור לגאווה אישית בכל דבר ודבר ולאורך כל הדרך.
 
היינו כה גאים בך, אביאל, במיוחד כשקיבלת את הפרס לביטחון ישראל! רק אז באמת התברר לכולנו מה רבו מעשה ידיך ופועליך, ומה נפלאים כישוריך וכשרונותיך למען מדינת ישראל.
 
אהבתך אלינו, הצבת אותנו – את עובדי המרכז למיפוי ישראל על המפה. החזרת אותנו לפעילות מקצועית מדהימה בכל החזיתות הנחשבות במדינה. השקעת המון עשייה ומחשבה ביצירת קשרים במקומות הנכונים וקשרת קשרים מקצועיים עם כל מי שיכל לתרום או להירתם למשימות שהצבת, ומהר מאוד התברר כי כל מאמציך נשאו פרי, וסללו למפ"י את הדרך לפסגת הממשלה.
רק איש כמותך, אביאל, בעל סבלנות אינסופית, נועזוּת, אמונה וביטחון עצמי, בעל כושר עמידה במצבי לחץ, חכם וישר עם המון חמימות, תמיד אנושי ומלא קסם אישי – יכול היה להוביל את כולנו מהצלחה אל הצלחה. אכן, הוכחת לכולם שאתה יודע מאין באת ולאן אתה הולך!
 
דליה כוכבי, מנהלת תחום שירותי מידע:
הזיכרונות כל כך ברורים, מהיום הראשון בו מנכ"ל משרד השיכון הציג אותך בפני העובדים, וזה היה היום בו נפתח לנו עידן חדש… ועד לפעם האחרונה, מספר ימים לפני חג הפסח, כאשר באת לראות את התוכנה המופעלת בתחום פע"מ. עברת אצל כל העובדים, לא פסחת על איש. מוודא שכולם עובדים ומרוצים, ויש שיתוף פעולה עם כל המחלקות. ובסוף הסיור המתקת סוד: "זה אחד הימים המאושרים שהיו לי במשרד".
 
ואתה כל כך היטבת לעורר בנו מוטיבציה, לכידות וגאות יחידה.
 
אבל לא רק עבודה עניינה אותך, אלא גם דברים שבלב, ואת השיחות הללו לא אשכח.
 
עובדי תחום פיקוח על המדידות (פע"מ) והמנהלת וירה לבן:
אביאל היה עבורנו מנהל מיוחד ונערץ, אשר ידע להקשיב, לתת יחס אישי ואנושי, להעניק מילה טובה, חיוך ולחיצת יד חמה. הוא תרם רבות ליצירת אווירה של אחווה, אכפתיות ושותפות. קסמו כמנהל נבע מכך שהצליח להדביק את הסובבים אותו באופטימיות וחדוות יצירה ומציאת החיוב בכל נושא. הוא היה גאה בעשייה ועודד עבודת צוות בין אנשי המחלקה ושיתוף פעולה בין המחלקות.
 
במשך השנים שעבדנו במחיצתו הרגשנו תמיכה והתעניינות בכל הפרויקטים והמשימות שהטיל עלינו. הוא גילה מעורבות אישית רבה באופן הביצוע ובתוצאות ויצר תחושה של רצון ומוטיבציה. אביאל ידע גם להביע את הערכתו בסיום המשימה והצלחה שלנו הייתה גם הצלחתו.
 
בערב פסח האחרון, כמספר ימים לפני מותו, אסף אביאל את העובדים להרמת כוסית. הוא דאג להדגיש, כי חשוב לשמור על השיגרה ולבצע כל משימה גם בעיתות מלחמה, מתוך אמונה, גאווה וזקיפות קומה. מסר זה ישמש אותנו כצוואתו ואנו נשתדל להמשיך דרכו.
 
תחום כרטוגרפיה:
הכרנו כמה מנהלים במפ"י, אך מאז שאביאל הגיע, נהנינו מהמון שיפורים. לא רק שקידם את המרכז מבחינה מקצועית, גם הנושא החברתי, הגיבוש החברתי בין העובדים, היה מאד חשוב לו.
 
כשכינס אותנו, בהשקת מפה שאך הודפסה, באחד הפרויקטים כמו מפות  ה- 1:25,000, מפות סימון שבילים, מפות ימיות וכו', פרויקטים שכל כך העריך, סיפר לנו שהוא מאוד אוהב לטייל ולסייר בימי שבת, בכל מקום בארץ. סיורים אלו תרמו לו והוסיפו לו המון ידע שעזר לנו בעבודה, בהשלמת המפות.
 
את כל נושא המחשוב הוא קידם מאז שהגיע, כיוון שדגל בפיתוח המקצועיות והחידושים. כשבאו מבקרים למפ"י, אהב לספר להם שבמחלקת הכרטוגרפיה, עד לפני כמה שנים, היו רק שולחנות-אור והעבודה הייתה ידנית בלבד, והיום ניצבים בעיקר מחשבים. היה לו רצון לשפר לנו את המשכורת והמקצועיות, לכן אישר יציאתנו  לקורסים שונים, אשר העניקו לנו את גמולי ההשתלמות וכן העניקו לנו ידע.
 
ביוזמתו, הביקורים במרכז התרבו, הוא הפיץ את שם מפ"י ופועלו, היה בקשר עם המון חברות פרטיות וממשלתיות, מוסדות מחקר בארץ ובחו"ל. הוא ייצג אותנו בכבוד, עם ידע רב והתלהבות אין קץ, שתרמו למבקרים, ולמפ"י, כמובן.
 
הילדים שלנו, מזה כמה שנים, נהנים לבקר במפ"י; הוא תמך בארגון סיורים, שיסבירו לילדי העובדים במה הוריהם עוסקים. הילדים עברו מחלקה מחלקה, והיו מאוד סקרנים מהנושאים השונים והמעשייה המגוונת. אולי בזכותו, בעתיד, הם יבחרו ללמוד את תחומי המיפוי, הכרטוגרפיה או הגיאודזיה.
 
הגיבוש החברתי היה חשוב לו; שיעורי הספורט שנפתחו, חוגי הירי והקרטינג, ימי העיון, הסיורים והכנסים שנערכים מדי פעם לעובדים, התקיימו בעידודו ובהשתתפותו הפעילה. הכרנו נושאים חדשים, נוכחנו בתערוכות כמו זו של ציורי מפות ע"י ילדים מבתי ספר ברחבי ישראל, המפות העתיקות שבארכיון הלאומי למפות ותצלומי אוויר.
 
כל זה מתחבר ונצבר באוסף החוויות שלנו שבהחלט קשורים לאביאל.
 
בחודש הבא אמור להיערך "יום האישה", וכמו בכל שנה ביום זה, הוא היה נוכח בתחילת היום, עולה על הבמה עם חיוך על הפנים, ואומר לנו: "אני מאוד מעריך שיש יום כזה, כי זה מגיע לכן". הוא נתן יד חופשית לנהל אותו כמו שצריך, בצורה מכובדת.
 
אנו נתאמץ שהכל במפ"י יתנהל כשורה, כמו שרצה שיהיה, המחשוב, המקצועיות, המוצרים, הממ"ג, המחקרים, הפרויקטים המיוחדים, הקורסים, ימי העיון וההשתלמויות, הגיבוש בין העובדים והכל; אביאל בוודאי היה מרוצה, שהכל מתנהל בסדר ואנו ממשיכים ומתקדמים בעבודתנו.
 
לחיצת היד האחרונה שלו, לפני ערב פסח, כשאיחל לנו "חג שמח ושנחזור בשלום מהחופשה", הרגשנו אותה חמה, אמיתית, אישית ומכל הלב.
 
עובדי הדפוס והכימוגרפיה:
אנו עובדי הדפוס והכימוגרפיה, כואבים את הרצחו של מנהלנו האהוב והנערץ יחד עם שני ילדיו. חייבים אנו לו מספר תודות ייחודיות לנו.
החשובה מכל, בזמנים הקשים ביותר לנו, כאשר משרד האוצר רצה לסגור ולבטל את כל נושא הדפוס, אמר אביאל כי הוא רוצה דפוס במרכז למיפוי ישראל, כפי שלכל מוסד מקביל לנו בעולם יש. אביאל עמד בנחישות על דעתו, והצליח.
 
בנוסף, עם כניסתו לתפקיד החדש כמנכ"ל, ביקר לראשונה בבית הדפוס, והביע חוסר שביעות רצון מהמקלחות, מחדר ההלבשה ומחדר האוכל. לאור זאת, החליט חד-משמעית שזה לא מקום ראוי לעובדי הדפוס, ותוך תקופה קצרה דאג לשפץ לתפארת מקומות אלה.
 
דברים עיקריים אלה העלו את גאוותנו והרגשתנו כתורמים וכחיוניי ם למערכת של המרכז למיפוי. הדבר התבטא בעבודתנו השוטפת, תוך עמידה בלוחות זמנים עבור כל הגורמים.
 
אנו מודים, מוקירים ומלאי הערכה לאביאל על פועלו ועל האיכפתיות אשר גילה לגבי הפרטים הקטנים ביותר.
 
ביום הרצחו, יחד עם שני ילדיו, בחול המועד פסח, נקראנו מהבית לעבודה דחופה. כשעתיים לפני האירוע המחריד צלצל אביאל להתעדכן, מתוך דאגתו הרבה האם הדפוס עומד במשימה, והציע את עזרתו בכל בעיה שתעלה.
 
אביאל, אנושיותך דאגתך וחיוכך איתנו תמיד.