אביאל רון - מאת גרשון שטיינברג

​אביאל רון  - מנהל נדיר ומקורי
ד"ר גרשון שטינברג (סמנכ"ל לגיאודזיה)
(מתוך הספר לזכר אביאל וילדיו, הוצ' המרכז למיפוי ישראל, מאי 2002)

על יכולותיו ותכונותיו של אביאל רון כאדם וכמנהל מיוחד. חשיבה יוצאת דופן, הבנה על כיווני ההתפתחות העיקריים של המקצוע ועוד תכונות ייחודיות.

אנסה בקצרה לסכם את אביאל שהכרתי, מבלי ל חזור על תיאורים שאני מאמין כי יופיעו למכביר אצל כותבים אחרים. כאן אני מתכוון בעיקר ללבביותו, גישתו בגובה העיניים לכל עובד, התעניינותו בנושאים אישיים והחשיבות שייחס למצב הרוח של העובדים.

מספר חודשים טרם מינויו של אביאל כמנהל המרכז למיפוי ישראל, קיימתי שיחה אישית עם מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון דאז (1994) מר אריה מזרחי, תוך הצגת מועמדותי לתפקיד זה. לא הכרתי את אביאל, אך היו שמועות כי הוא עומד להתמנות לתפקיד. היו אז אנשים במרכז שהביעו התנגדות עקרונית למינוי איש חיצוני. ועד העובדים בהשפעת גורמים אלה אפילו שלח מכתב איום לאביאל שלא יבוא (בדיעבד הסתבר שהמכתב נשלח לאבי רון אחר). באותה שיחה ביקש אריה מזרחי את עזרתי למנהל שיגיע. הבטחתי לו שאעשה זאת באם האיש הוא "קליבר". מן הרגע הראשון שפגשתי את אביאל הכרתי בכך שהוא בעל שיעור קומה וכי לא תהיה לי שום בעיה לעבוד לצידו.
 
בסדנת גיבוש שקיימה ההנהלה כשנתיים לאחר בואו של אביאל, נתבקשנו לצייר את ההנהלה כפי שהיא נראית לנו. ציירתי את אביאל כ"ראש גדול" במיוחד ובעל חזון.
 
הייתה לאביאל היכולת הנדירה לראות דברים במקום בו הם משתלבים בקונטקסט הנרחב ביותר ויחד עם זאת לרדת עד לפרטים הקטנים ביותר. אביאל ידע לאתר את נקודות המפתח בכל נושא ולהתמקד בהן. כך למשל, לאחר כ- 10 שנים של שימוש בראשי התיבות מל"י למרכז למיפוי ישראל (בטרם בא אביאל), תפס אביאל שהשם צריך לקבל משמעות ושינה אותו למפ"י.
 
למרות שבמשך כ- 20 שנות שירותו הצבאי לאחר סיום לימודים לא עסק בגיאודזיה, ידע אביאל להבחין בכיווני ההתפתחות העיקריים של המקצוע וחתר אליהם בנחישות.
 
אביאל לא האמין בבלתי אפשרי ונטה להציב רף גבוה במיוחד. למרות זאת היה ביכולתו לראות תמיד את החצי המלא של הכוס. כשידע שהצדק עימו התמיד בעיקשות מול מתנגדים וזכה בסופו של דבר.
 
הייתה לאביאל חשיבה יוצאת דופן במקוריותה (הוא נטה להתבדח שהפיוזים אצלו מחוברים הפוך).
 
אביאל הגיע לנהל את המרכז למיפוי ישראל כשהיה בש עת שפל והצליח להרימו ולהצעידו להישגים נאים ולהכרה נרחבת. אני משוכנע כי היום אין לאיש ספק שאביאל היה האיש הנכון, במקום הנכון, בזמן נכון. לא שאני סבור כי "מכתב האיום" הנזכר לעיל היה מרתיע את אביאל מלבוא אלינו, אילו הגיע ליעדו (אני מניח כי ההיפך נכון, מאחר והיה רואה בכך אתגר גדול יותר, והוא כידוע לא נרתע מאתגרים), אך אני בטוח כי גם שולחי המכתב שמחים היום כי לא הצליחו במשימתם.
 
לסיכום אומר כי אביאל היה פשוט ענק. קשה מאוד לסכם זאת במספר מילים. אז משהו לגבי התחושה: כשאני מסתובב כיום במפ"י, בולט חסרונו של אביאל כמו חסרונם של מגדלי התאומים בני-יורק אחרי ה- 11 בספטמבר 2001.