ראיון עם אריאל טנא

ריאיון עם אריאל טנה (אחראי על הפעלת התוויינים האלקטרוניים במפ"י)
ראיינו חיליק הורוביץ ועופר אנגרט, מאי 2004

העבודה במדור טופוגרפיה; מחשוב מחלקת המדידות – מחשב 360-IBM; מחשב IBM-1130; הדיגימטר של חברת CORADI; מחשב C-330 DATA GENERAL; התפתחות התוויינים והמְסַפְרְתִים;  מחשב MV-10000 DATA GENERAL; מעבר למערכת ההפעלה UNIX - מחשבי SUN ו-PC; תפקידים כיום.

העבודה במדור טופוגרפיה
הגעתי למחלקת המדידות בשנת 1964. הייתי בן 16. עבדתי עד גיל 18, ובשנת 1966 התגייסתי לצה"ל למשטרה הצבאית. השתחררתי בשנת 1969, בגיל 21, וחזרתי למחלקת המדידות.
 
לפני הגיוס עבדתי במחלקת הטופוגרפיה. שרטטתי מפות מפנקסי שדה והכנתי רשת קואורדינאטות על נייר לצורך מיפוי. את רשת הקואורדינטות הכנתי באופן הבא: לקחתי לוח במידות 1x1 מ', עשוי מתכת שאינה מתפשטת, ובו חורים בקוטר של כ-1 מ"מ כל 10 ס"מ. על הלוח הנחתי נייר, וכל חור נדקר על ידי חרט עם סיכה. לאחר מכן העברתי קווים בין החורים בעזרת סרגל מתכת ועיפרון חריטה (H7). כך נוצרה רשת כבסיס למיפוי. על הרשת שורטטה מפה על-פי נתונים מפנקסי שדה. בשלב הראשון שורטטה המפה בעיפרון. אחר כך עברה ביקורת קפדנית של שבעה אנשים, ואחרי הביקורת הקפדנית נעשה דִיוּת, כלומר שרטוט ברפידוגרף על גבי מה ששורטט בעיפרון. המפות ששרטטתי היו מפות טופוגרפיות הנדסיות בקנ"מ 1:250 או 1:500, והן היו מפורטות יותר ממפות קדסטר.
 
התחלתי לעבוד במדור טופוגרפיה אצל אלי פלד. החליף אותו ד"ר רון אדלר, ואחר כך חיים מרקוביץ. עבדתי ליד חיים מורינסקי, שהיה חבר תזמורת האופרה הישראלית. מולי ישב מהנדס מאוסטריה, מר שפילמן, ולידו ישב מר יושע, גם הוא אוסטרי, שעבד במחלקת המדידות עוד מתקופת המנדט. שניהם התווכחו ביניהם בגרמנית. בצד השני ישב ניסים, עולה חדש מעיראק. עוד עבד עמי בטופוגרפיה אליהו עיני, שאחיו היה מנחם ממדור קרטוגרפיה, וכן יוסף קַנֵר ובן-חיים שעלה מבולגריה.
 
באותה תקופה, בגיל 18-16, למדתי את מקצוע המדידה בתיאוריה ובמעשה, ללא כל בחינה. המורה שלי היה אליהו עיני. מדי פעם הייתי יוצא לשדה כפועל מדידה ורץ עם לאטה. נחשפתי לשתי שיטות עבודה בשדה: מדידת רשת איזון (כלומר קביעה של הפרשי גובה בין נקודות) ומדידה טכימטרית (מדידת גבהים וקואורדינאטות בצורה מהירה). דגמנו נקודות גובה ורשמנו אותן בפנקסי שדה, ובמשרד הרכבנו מהן את המפה הטופוגרפית של השטח.
 
עבדנו מ-07:30 בבוקר עד 16:00 וביום ו' עבדנו עד 14:00. בזמן ההפסקה נערכו משחקי כדורעף בחצר בין נבחרת של מחלקת המדידות, שכללה שחקנים מהדפוס וממדור קרטוגרפיה, לבין קבוצה מיחידת המיפוי הצבאית.
 
לאחר השירות בצבא חזרתי למדור טופוגרפיה, ומ-1969 עד 1974 המשכתי באותה עבודה: הכנת רשתות ושרטוט מפות. ב-1974 עזבתי את מדור טופוגרפיה ועברתי למדור חישובים. המשכתי לעבוד חלקית 

מחשוב מחלקת המדידות 

מחשב 360-IBM
מסוף שנת 1966 התחילו לעבוד במחלקת המדידות עם מחשב. הציבו במשרד מכונה לניקוב כרטיסי IBM, וניקבו בעיקר כרטיסים עם קוד המקור של תכניות שונות, תכניות-משנה, וחומר ההרצה של התכניות. אחר כך היו לוקחים את קופסת הכרטיסים והולכים לבניין IBM, שנמצא לא רחוק ממחלקת המדידות, ונותנים את הכרטיסים המנוקבים למפעיל מחשב IBM-360, שהיה בגודל של אולם גדול מאוד. היו משאירים למפעיל את הכרטיסים עד למחרת בבוקר, על מנת שיריץ אותם. כשנפלה קופסה מהידיים, אי אפשר היה לסדר את הכרטיסים לפי הסדר, והיה צריך לנקב כרטיסים מחדש במשך יום שלם. מי שהלכו לבניין IBM היו בעיקר גיורא גולוד, היום סמנכ"ל, יצחק כזום, שהיה אחראי על מנקבת הכרטיסים, ואנוכי, שמדי פעם הלכתי לראות את "הפלא הגדול".
 
התכנית העיקרית שניקבו אז הייתה תיאום צלעונים של מדור חישובים. חישובי תיאום צלעון אחד נמשכו כחצי יום.

תמונה 1101: הדגמת כרטיס ניקוב של חברת IBM ובו 80 טורים.
 
מחשב IBM-1130
ב-1970-1969 הוחלט במחלקת המדידות לעבור למחשוב מודרני. במקום לגשת לבניין IBM, הוחלט לשכור מהחברה מחשב שיוצב אצלנו במשרד (לא היה מקובל באותם ימים למכור מחשבים, אלא להשכיר אותם). מחיר ההשכרה לחודש היה גבוה מאוד. המחשב הראשון במשרד היה מדגם IBM-1130. מפעיל מטעם המשרד הפעיל אותו במשך כחצי שנה, עד שיום אחד קם והתפטר. במשך יום שלם המחשב לא עבד. למחרת התחילו לחפש מפעיל. הלכתי לגברת ליליפיש, שהייתה אחראית על הטריאנגולציות במדור חישובים וביקשתי להיות מפעיל המחשב. קיבלתי את התפקיד. בפגישתי הראשונה עם ה"גולם", נכנסתי לחדר, ראיתי תקרה בגובה שלושה מטרים, וליד הקיר ראיתי לפחות 1,000 קופסאות של כרטיסי ניקוב. בכל קופסה היו 1,898 כרטיסי ניקוב, ובכל כרטיס היו 80 טורי ניקוב ב-10 שורות. אלה היו כרטיסי IBM בתקן בין-לאומי.
 
הרכיבים של המחשב כללו את הרכיבים הבאים: לוח עם מתגי חשמל; מכונת ניקוב קשורה למחשב; דיסק מחשב בגודל של צלחת, מעט גדולה יותר מתקליט 33 סל"ד; ומדפסת רחבה וגדולה שהדפיסה 132 עמודות על 66 שורות בדף, או 132 שורות בצפיפות רבה. בימיו האחרונים של המחשב, בשנת 1977, התחלנו להיעזר בסרט נייר מנוקב ששימש להעברת נתונים ממכשירים שניקבו את הסרט, למחשב של האגף, או למחשבים אחרים, לאו דווקא באגף המדידות. עם סרט הנייר עבדנו עד שנת 1979. מערכת ההפעלה הייתה מחוץ למחשב. על מנת להפעיל את המחשב בבוקר, נדרשה קריאה של כל כרטיסי קוד המקור של מערכת ההפעלה, פעולה שנמשכה כשעתיים וחצי. אחר כך, כשרצו להפעיל תכנית זו או אחרת, קבעו את קוד המקור של התכנית, את קוד תכניות המשנה, תרגמו את כל הקודים לשפת המכונה וחיברו את כל החלקים לתכנית. התכנית הייתה בזיכרון של המחשב והייתה מוכנה להתחיל לעבוד עם כרטיסי תיאום הצלעונים. במקום חצי יום עבודה במחשב הקודם, ארך תיאום צלעון שעתיים וחצי בלבד.

תמונה 1078: מחשב IBM-1130.
 
הדיגימטר של חברת CORADI
ב-1976-1975 נסע ד"ר אדלר, מנהל אגף המדידות, לחברת CORADI השוויצרית (חברה המייצרת מוצרי אופטיקה), והביא משם את הפלנימטר האלקטרוני הראשון – מכשיר למדידה גרפית של שטחים. המכשיר נקרא דיגימטר. הוא הובא לאגף המדידות, כיוון שבמדור ה"ק (הסדר קרקעות) הצטברו 2,500 גושי הסדר קרקעות משורטטים, שלא הספיקו לחשב את השטחים שלהם כי תמיד היה משהו "בוער" יותר. מנהלי מחלקת המחשב, ירחמיאל דויטשר ואורי שושני, הכינו תכנית עבודה למכשיר זה. אחרי חצי שנה התחלתי לעבוד אתו בחישוב שטחי החלקות של 2,500 הגושים האלה. העבודה הייתה קשה, כי המכשיר דרש דיוק רב וראיית השטח הנמדד בזכוכית מגדלת. בסופו של תהליך המדידה, עוד שבעה אנשים בדקו את התוצאות. אם התוצאות עברו את כל המבחנים, ניתן היה להכריז על הגוש כגוש רשום.
 
השגיאות בהפעלת המכשיר היו רבות, ואני המצאתי שיטה של אפס תקלות בעבודה עם המכשיר – דגמתי פעמיים את גבולות החלקות שבגושים הנ"ל. אם ההפרשים בין שתי הדגימות היו בתחום הסטייה המותרת לפי התקנות, נלקח הממוצע משתי הדגימות כתוצאה סופית. אם לא – דגמתי פעם נוספת, וביטלתי את הדגימה ה"גרועה". נוסף לכך, ביקשתי מבוני התוכנה, שושני ודויטשר, לשנותה כדי להתאימה למציאות.
 
חישבתי את שטחם של 2,500 הגושים הללו במשך שנה-שנה וחצי, בין 1974 ל-1976.

עיקרון ההפעלה של המכשיר היה בשיטת הטכימטריה: המכשיר הסתובב סביב צירו 3600. מהמכשיר התבצעה מדידת מרחק לנקודה מסוימת על גבי הגיליון (כלומר, אזימוט ומרחק תורגמו לשפת מחשב), ובעזרת הנתונים האלה יכולנו לחשב שטחים של משולשים ושל פוליגונים סגורים.
 
נעזרתי בדיגימטר עד מחצית שנת 1977, ובמקביל עבדתי גם בשרטוט מפות במחלקת טופוגרפיה.
 
 
תמונה 1082: אריאל טנה עם דיגימטר תוצרת מפעל CORADI.
 
מחשב C-330 DATA GENERAL 
 
באמצע שנת 1977 הוחלט לקנות לאגף המדידות מחשב במקום המחשב השכור. במחיר השכרה שנתי נקנה מחשב חדש של חברת DATA GENERAL, שהייתה אחת החברות הגדולות בארה"ב.
 
המחשב הגיע באמצע 1978. היה זה מחשב מדגם C-330 DATA GENERAL. מערכת ההפעלה שלו הייתה בתוך המחשב, וזה היה שינוי מהפכני. זו הייתה כניסה לעולם לא ידוע: הגיע מחשב חדש למשרד, ולא קיבלנו הדרכה מאנשי המחשב של החברה, אף שהדרכה כזו הייתה נחוצה. היה לנו ספר הוראות, ועבדנו בשיטת "תפעיל בבקשה". היו למחשב שני מסופים: מסוף FOREGROUND ומסוף BACKGROUND, ומפעיל המחשב קבע את גודל הזיכרון לכל מסוף. המחשב התפתח במשך הזמן למסוף ראשי ו-5 מסופים. במסופים עבדו מתכנתים, והמפעיל הקצה לכל אחד את הזיכרון על-פי הצורך.
 
במחשב ה-C330 קוצר תהליך תיאום הצלעונים ל-5 דקות, והתפוקה עלתה. בהתחלה היו במחשב ארבעה דיסקים בנפח של 32 מגה-בייט סה"כ (כל אחד 8 מגה-בייט), ונקנתה מדפסת מהירה שהדפיסה 4,000 דפים במשך שעה (דפי 132 עמודות על 132 שורות). במשך הזמן, בשנים 1984-1981 בערך, עלה נפח הדיסקים ל-384 מגה-בייט בכל דיסק. היו אז שני דיסקים במחשב.
 
באותו זמן נעזרנו בסרטים מגנטיים. התחיל להיווצר ארכיון של סרטים מגנטיים. בשיאו היו לנו 1,000 סרטים, וכל האינפורמציה של האגף הייתה עליהם. אחר כך הגיע מחשב חדיש יותר ואתו עידן הקלטות הדיגיטליות. האינפורמציה מ-1,000 הסרטים נשמרה בקלטת אחת.
 
מחשב ה-C330 הוביל למהפכה רצינית במשרד, ורוב החישובים של מחלקת החישובים נעשו במחשב. גם חישובי האסטרונומיה של מחלקת מחקר נעשו במחשב.
 
יש סיפור מעניין הקשור במחשב ה-C330. החישובים במדור חישובים לפני עידן המחשב נעשו באמצעות מכונת חישוב שולחנית FACIT שפעלה על-פי עיקרון של גלגלי שיניים, ובאמצעות מחשבי כיס CASIO או TEXAS INSTRUMENT. בשל קיצור זמן החישוב של צלעון בעבודה במחשב, החלו רוב אנשי המדור לעבוד במחשב, חוץ מישראל קטלן, שהתנגד ל"מכונת השדים" הזאת. הוא עמד במריו במשך חודש שלם, ועבד קשה, בעוד חבריו למדור מצאו זמן לשתות קפה או תה. למתכנתי המחשב החדש, ה-C330, נמאס מהרעש הטורדני של גלגלי השיניים של מכונת ה-FACIT. הם החליטו לסיים את תקופת "הפרעונים" של ישראל קטלן, ושפכו שמן, מים, סוכר ומלח לתוך מכונת ה-FACIT. כשישראל הפעיל את המכונה וסובב את גלגלי השיניים, המכונה נתקעה. הוזמן טכנאי. הוא בדק את המכונה והכריז שהיא סיימה את חייה. כך הגיע ישראל, ברוב ייאושו, לעולם המחשבים. כעבור ימים אחדים הוא השתלט על העבודה בעזרת המחשב, והפך למומחה גדול. הוא ביצע את רוב עבודות תיאום הצלעונים בצורה מהירה, ובשאר הזמן שתה תה או קפה כמו כולם.
 
התפתחות התוויינים והמְסַפְרְתִים
במקביל להתפתחות בתחום המחשוב, חלה התפתחות גם במכשירים האלקטרוניים לצורכי עבודת המדידה – התוויינים (מכונות להדפסה של שרטוטים בגיליונות גדולים) והמְסַפְרְתִים (דיגיטייזרים, משמשים לקליטת נתונים גרפיים והסבתם לנתונים מספריים במחשב).
 
בהתחלה עבדנו עם תוויין שפעל באמצעות גלגלי שיניים, ואחר כך עם תוויינים אלקטרוניים. התוויין הראשון שהיה באגף, קוראדומאט של חברת ZEISS, הגיע בשנת 1966. הוא הופעל באמצעות גלגלי שיניים, ואפשר היה להכין בעזרתו רשת קואורדינאטות על ידי חרט, שהמפעיל היה מציב על גבי גיליון נייר, ודוקר את הנייר בנקודות מסוימות. הנייר הוצא מהתוויין, ועבר לתהליך ידני של שרטוט רשת הקואורדינטות.
 
 
תמונה 1081: תוויין קוראדומאט של חברת ZEISS. לידו איש מדור החישובים, בני בנבנישתי.
 
התוויין השני, תוויין אלקטרוני 1232 של חברת GERBER, היווה מהפכה בתחום שרטוט המפות. לראשונה היה בידינו מכשיר שמשרטט מפות בצורה מכנית, ללא מגע יד אדם. התוויין גם אפשר שרטוט באמצעות קרן אור על גבי פילם לתעשיית הדפוס. בתוויין היו 6 עטים בצבעים שונים, וניתן היה להחליף אותם ל-6 עפרונות או 6 חרטים. השולחן של התוויין היה בגודל 1.20 x 1.20 מ'. ומשקלו היה 2.5 טון. הנייר שהתוויין עבד עליו הוצמד לשולחן באמצעות ואקום. בשנה-שנתיים הראשונות הופעל התוויין ידנית. אחר כך הוצמד אליו מחשב HP בנפח 8 קילובייט. דיוקו של התוויין היה אלפית המילימטר, והוא היה מדויק יותר מהתוויינים החדישים ביותר של היום. שרטוט גוש הסדר קרקעות בתוויין ארך יום שלם, לעומת שרטוט בתוויין של היום, שנמשך שלוש דקות.
 
 
תמונה 1080: תוויין אלקטרוני 1232 של חברת GERBER.
 
אחרי תוויין ה-GERBER הגיע, בערך בשנת 1982, תוויין 1077 CALCOMP. תוויין זה שימש בעיקר לשרטוט מפות גושים להסדר קרקעות. זה היה תוויין שהתקינו בו ארבעה עטים או ארבעה רפידוגרפים בצבעים שונים.
 
 
תמונה 1118: תוויין 1077 CALCOMP
 
בשנת 1988 לערך, הגיע תוויין הרסטר של חברת RASTER GRAPHICS, והוא חולל מהפכה בתחום הדפסת המפות. לראשונה התחלנו להדפיס מפות ואורתופוטו, או כל פורמט צילומי אחר. התוויין עבד בשיטת הפרדת צבעים. הצבעים היו נוזליים, ונדבקו לנייר באמצעות שדה חשמלי. תוויין ה-RASTER GRAPHICS היה בשימוש במפ"י עד שנת 1996 בערך. אחר כך התחיל עידן תווייני HP, שאתם אנחנו עובדים עד היום.
 
במקביל, התפתחו המְסַפְרְתִים (דיגיטייזרים). המְסַפְרֵת השולחני בצירים x ו-y אפשר לתרגם את המפה המצוירת לשפת מחשב. הגיליון הנמדד הונח על הלוח, והנקודות או האינפורמציה נדגמו והועברו למחשב.
 
מחשב DATA GENERAL MV-10000
בשנת 1984 הגיע לאגף המדידות מחשב חדש, ה-MV-10000 של DATA GENERAL. היו לו 50 מסופים, 3 דיסקים בנפח 1 ג'יגה-בייט, שני כוננים לגיבוי לסרטים מגנטיים וקורא דיסקים "8. מדפסת מחשב ה-330C- נשארה. המחשב החדש אפשר תחילת עבודה על גרפיקה. בנו בו בפעם הראשונה את תכנית ההדפסה של מפות הקדסטר בצורה גרפית. במקביל למחשב הגדול, הגיעו שלושה מחשבים קטנים, כאלה שהקדימו אצלנו את ה-PC של IBM. אמנם מחשבי ה-PC של IBM כבר עבדו, אבל לצורך מיפוי השתמשו במחשבים של DATA GENERAL. באמצעות המחשב בעל 50 המסופים התוודענו אל המושג MAINFRAME: מחשב ראשי, בעל כוח מחשוב גדול, ומסופים הקשורים אליו.
 
העכבר במחשב היה התקן של תוכנה בצורת צלב, והוא הוזז שמאלה, ימינה, למעלה ולמטה באמצעות לחצני האותיות במקלדת. הכיתוב במסך היה ירוק על רקע שחור. לא היה מסך צבעוני. היה גם מסוף נייר, מעין מכונת כתיבה מחוברת למחשב, ובאמצעותה היו מקלידים את הפקודות המתאימות למחשב. בינתיים, במכשירי הלוואי, התוויין או המְסַפְרֵת, ואפילו במכשירי הפוטוגרמטריה, עברו לשימוש בסרט מגנטי, והסרט הוזן למחשב בתור קלט.
 
 
תמונה 1091: מחשב 10000–MV של חברת DATA GENERAL.
 
 
תמונה 1092: דיסק של מחשב 10000-MV.

מעבר למערכת ההפעלה UNIX – מחשבי SUN ו-PC
ב-1988 הוחלט באגף המדידות על שינוי מגמה בעבודה עם מחשבים. הוחלט לעבוד עם רשת מחשבים. בעולם התפתחה שיטת ה-UNIX, שבה העבודה נעשית באמצעות מחשבים המיועדים להפעלה מבוזרת, כלומר כוח החישוב מפוזר למחשבים רבים. המשרד קנה חמישה מחשבים תוצרת חברת SUN. הם חוברו ביניהם ברשת תקשורת צרת-פס. זו הייתה תחילת העבודה ברשת תקשורת באגף. רשת התקשורת קיימת אצלנו עד היום. חמשת המחשבים היו, בעצם, תחנות עבודה. תחנת עבודה היא מחשב שיש לו זיכרון רב, ביצועים גבוהים, ואפשרות לביצוע עבודות גרפיקה בצבעים. במערכת ה-UNIX הותקנה מערכת הפעלה דמוית-WINDOWS. המהפכה של המחשבים הגרפיים, האפשרות לראות את כל המפה על המסך באמצעים גרפיים, היכולת להמחיש כל דבר, לראות נתונים מול מפות וכו', הייתה מהפכה גדולה מאוד. נפח הדיסקים גדל לעין שיעור וכך גם נפח זיכרון המחשב. כזכור, תיאום צלעון ארך במחשב IBM-360 חצי יום, ואילו במחשב החדש נדרשו לשם כך 4-3 שניות. התברר גם שניתן לנצל את רשת המחשבים לשימושים נוספים, ולפתח מערכות אחרות שאינן קשורות למיפוי. כך התפתחה מערכת התמחיר לניהול הפרויקטים והמכירות של מפ"י.
 
מערכת של חמש תחנות התפתחה במפ"י למערכת של 70 תחנות, ורובן נמצאות במפ"י עד היום. המערכת כללה עתה מחשבי MAINFRAME, תחנות עבודה ומחשבי PC של חברת IBM. החיבור בין המחשבים נעשה באמצעות מערכת תקשורת. המערכת חולקה בין 3 קומות המשרד, ובכל קומה הוצבה מרכזייה. המרכזיות חוברו ביניהן, והכול הפך למערכת אחת גדולה.
 
כיוון שנפח גדול מאוד של נתונים עבר ברשת התקשורת, המחשבים קרסו, והוחלט לפצל את מערכת התקשורת לשש תת-מערכות המחוברות ביניהן. היום אנחנו מחוברים במערכת תקשורת אחת, ללא פיצולים וללא בעיות. התקשורת כוללת גם את משרדי המודדים המחוזיים.
 
לפני עידן המחשב, חישובי תיאום של צלעון ארכו לפחות שבוע. כשעבדנו עם מחשב IBM-360, שהיה מחוץ למשרד, היה צריך לנקב כרטיסים, ובמסגרת תכנית "תיאום צלעונים", ארכו חישובי התיאום של הצלעון כחצי יום. כשהגיע אלינו המחשב הראשון, IBM-1130, ארכו חישובי התיאום של הצלעון כשעתיים וחצי. לא הייתה מערכת הפעלה קבועה במחשב, והיה צריך להפעיל אותה במשך חצי יום, כך שבמחצית היום השנייה נותר זמן לתיאום צלעון אחד עד שניים. במחשב C-330 קוצרה העבודה בתכנית "תיאום הצלעונים" ל-5 דקות לצלעון, ומאז שעברנו למערכת ההפעלה UNIX אורך תיאום הצלעון 4-3 שניות בלבד.
 
מערכת הגיבוי של המידע במחשבים עברה גם היא תהפוכות. תחילה נמשך הגיבוי ימים ושבועות. היום גיבוי של נפח גדול הרבה יותר של נתונים אורך יום אחד.
 
במחשבים הראשונים נשמר רק מידע מחושב, או בעצם רק טבלאות מספריות. גם היום שומרים את אותו חומר, אבל שומרים גם צורות גרפיות (אורתופוטו ומיפוי ממ"ג). נוסף לכך, היום עובדים לא רק עם תוכנות למיפוי, אלא גם עם תוכנת תמחיר.
 
התפתחות עולם המחשוב יצרה מצב אבסורדי: סגירת המחשב מובילה להשבתת המשרד. זכור לי שאמרתי למנכ"ל מפ"י, אביאל רון ז"ל, שאני רוצה להראות לו משהו מעניין. נכנסתי לחדר המחשבים, לא אמרתי כלום לאף אחד, ופשוט סגרתי את מתג החשמל הראשי. אחר כך טיילנו בין המחלקות. רצינו לראות מה קורה, מה עושים האנשים. המשרד הושבת לגמרי.
 
תפקידים כיום
 
היום אני אחראי על התוויינים האלקטרוניים במפ"י, על תמיכה, התקנה ואיתור תקלות במחשבי PC. פרויקט נוסף שהתחלתי לעסוק בו לאחרונה הוא צילום תמונות עבור תחום קרטוגרפיה, שיופיעו בשערי המפות החדשות שמיוצרות היום במפ"י.​