סיפורו של אריה אבני

מפגש ע​ם גמלאי מפ"י, בוגרי תקופת המנדט
י"ב אלול תשס"ג, 9 בספטמבר 

סיפורו של אריה אבני - עובד מדור קרטוגרפיה לשעבר
כיצד הגיע למחלקת המדידות ב-1936; ראשי מדור קרטוגרפיה; שמריהו ויזל – מהמנהלים היהודיים בתקופת המנדט; שמות מנהלים ועובדים מתקופת המנדט; היחסים הטובים בין העובדים היהודים, הערבים והארמנים.​


שמי היה ליאון גולדשטיין ובתאריך 25.5.1944 עברתתי אותו לאריה אבני. נולדתי בקהיר והייתי חבר ב"מכבי קהיר", אך הסוכנות היהודית אישרה סרטיפיקטים לעלייה לישראל רק לניצולי השואה. הייתי בוגר ביה"ס "ליאונדרו דה וינצ'י" ועבדתי כקליגרף וכצייר בעיתון "אל-הילל" בקהיר. שמריהו ויזל, שהיה ממנהלי מחלקת המדידות בארץ ישראל, היה אח אמי, וכשביקר אצלנו בקהיר התרשם מעבודתי והציע שאבחן לעבודה במחלקת המדידות בפלסטינה. לאחר שנבחנתי אמרו לי לחזור לקהיר, ולאחר כשנה קיבלתי תשובה שעברתי בהצלחה את הבחינה, ואם ברצוני לעבוד עלי לגשת עם המכתב לקונסוליה הבריטית בקהיר, וכך קיבלתי ויזה לעלות לפלסטינה.


תמונה 726: דוגמאות כתב יד של אריה אבני במבחן שנעשה לצורך קליטתו במחלקת המדידות, 1936.

ב-12 בינואר 1936 התחלתי לעבוד במחלקת המדידות במדור קרטוגרפיה. עבדתי שם במשך 40 שנים, עד לפרישתי ב-30 בינואר 1976.
ב-1 באפריל 1955 מוניתי לקרטוגרף ראשי.                                         
ב-1 באפריל 1959 מוניתי לקרטוגרף ליטוגרף בכיר.                                                     
מ-1 באפריל 1974 ועד פרישתי הייתי ראש ענף ביקורת.                      
בזמן מלחמת השחרור היינו מגויסים ל"שירות מפות וצילומים".


תמונה 625: הקרטוגרף אריה אבני ליד שולחן השרטוט, מחלקת המדידות 1937.

את העבודה במחלקת המדידות התחלתי בכתיבת שמות במפות. לא היה דפוס והכתיבה נעשתה ביד. לפני כן עבדתי בבית ההוצאה לאור "אל-הילל" בקהיר וקיבלתי מהם מכתב המלצה. (ציון שתרוג מוסיף כי מאוחר יותר, אחרי קום המדינה, קיבל אריה פרס יחד עם זאב כהן, שגם הוא עבד בקרטוגרפיה, על הכנת הסמל של מחלקת המדידות).

 

תמונה 616: מנהל מחלקת המדידות יוסף אלסטר (מימין) מעניק פרס לקרטוגרף אריה אבני (משמאל), ספטמבר 1961.

 

תמונה 719: תעודת הענקת פרס ייעול למר אריה אבני, בחתימת המנהל יוסף אלסטר, 1961.

כשהגעתי לקרטוגרפיה היה מרקו עיני אחראי על המדור. הוא היה ראש מדור קרטוגרפיה הן בתקופת המנדט והן לאחר קום המדינה. הוא היה קרטוגרף מאוד מוכשר ומדריך טוב. למשך זמן קצר היה גם וינטרוב ראש המדור. מאוד שמחתי לעבוד גם עם נפתלי קדמון, שהיה בשלב מאוחר יותר אחראי על עריכת אטלס ישראל ועל ביקורת מפות.

בהזדמנות זו, מן הראוי לספר על אישיותו המופלאה והמיוחדת של שמריהו ויזל, מהמנהלים של מחלקת המדידות שהיה אחראי על האפסנאות. הוא יליד 1899, בוגר אוניברסיטת לונדון במגמת ראיית חשבון, הוא שולט בעברית, באנגלית, בצרפתית, בערבית ובאידיש. הוא היה מוכשר, חביב, משכיל, צנוע, מסור למשפחתו ולכל אדם, וכול מכיריו העריצוהו ואהבוהו. שמריהו עבד במחלקת המדידות מ-1919 עד 1946. היה בדרגה הגבוהה "K", שהייתה מיועדת לעובדים האנגלים (היו רק כמה ערבים בודדים בדרגה זו). במשך שבע שנים כיהן כיו"ר ועד הפקידים היהודיים של ממשלת המנדט.

בשנים 1948-1946 עבד עבד במשרד חשב הכללי של ממשלת המנדט בירושלים.        
שנים 1950-1948 היה סגן החשב הכללי של ממשלת ישראל.
בשנים 1955-1950 היה מנהל מחלקת ההוצאה לפועל של בנק ישראל.           
הוא נפטר בדמי ימיו, בהיותו בן 56 בלבד. הודות לו אני נמצא כאן.


תמונה 731: שמריהו ויזל במשרדו במחלקת המדידות, שנות ה-30'.

 סיפור נחמד מאותה תקופה

אמרו שהאנגלים אוהבים מאוד כדורגל, ולכן חיפשו פקידים שידעו לשחק כדורגל, כמו ישראל בריקר, שני האחים שלמה ומוסטה פוליאקוב וגאול מכליס. הם היו פקידים טובים מאוד, לא רק כדורגלנים טובים.

בזמן המנדט המנהלים היו אנגליים והעובדים היו מקומיים.
מנהלי מחלקת המדידות:
SALMON, MITCHEL, CRUSHER, LE RAY, LOXTON.
העובדים היהודיים:
האחים מישה ומנדל אולשנצקי, אפשטיין, ארנשטיין, בורגולוב, גוסינסקי, אריה והדסה גרינבלט, וינטרוב, יושע, ליברכט, גאול מכליס, אברהם (אלבר) נתן, מנחם עיני, מרקו עיני, מוסטה ושלמה פוליאקוב, קגן, קמינסקי, קפלן, שמעון רוסו (הראשון שהייתה לו מכונית בתל-אביב), גב' רוסטובסקי, אריה רופמן, שלונסקי.
העובדים המוסלמים: גנדור, חג', נמר, ספדי, פרח, עומרי ומוחמד עלי.
העובד הנוצרי: נעים עזר (היה ערבי נוצרי).                  
העובדים הארמנים: ג'וזף מנושגיאן (JOSEFH MANUSHAGIAN), קרקוריאן, ואולי עוד.                   
העובד היווני: למברוס.            
(שושנה נודלמן מוסיפה: היה גם עובד בשם רנטיסי מהאסתקלל).

הלא יהודים והיהודים היו חברים קרובים. לא הייתה אפליה. בין משפחות העובדים היו קשרי ידידות וחברות, ונערכו ביקורים הדדיים.

היה לנו שומר ומגיש תה, ג'ומעה, שהגיע מסודן עם הצבא הבריטי. הוא היה דמות ציורית, חם ולבבי מאוד וחביב על כולם. במלחמת השחרור, כשחיילי צה"ל הגיעו למחלקת המדידות, הם חשדו בו וחשבו להרוג אותו. בעלת המזנון, גב' בורגולוב, הגנה עליו בגופה והצילה את חייו. כשג'ומעה נפטר, הוא הוריש לה את רכושו.

 

תמונה 622: ג'ומעה, השומר הסודני. איור של אריה אבני מ- 1945.

מר סלמון, שהיה המנהל הכללי של מחלקת המדידות, ידע שאני יודע לצייר והטיל עלי את עיטור הכריכה של מפת PALESTINE OF THE OLD TESTAMENT שהייתה בקנ"מ 1:500,000. ציירתי את אשל אברהם (1938).


תמונה 715: הכריכה של מפת PALESTINE OF THE OLD TESTAMENT משנת 1938. אייר הקרטוגרף אריה אבני.​

סיפור השביתה: האנשים בתקופת המנדט הסתפקו במועט, אך המשכורות לא הספיקו לקיום מינימלי. בזמן מלחמת העולם השנייה, כדי לא לחבל במאמץ המלחמתי של בנות הברית על-ידי שביתה, הומצאה שביתה מיוחדת: עבדו כרגיל, אך לא התגלחו. חובר אף שיר של ילד של פקיד "שובת", העומד ברחוב עם קופסה לקיבוץ נדבות:

TOMORROW IN THE STREET
I'LL STAND COLLECTING MONEY
BOX IN HAND, GOD SAVE
THE KING AND SHAVE MY DAD!

בזמן מלחמת השחרור גויסנו ל"שירות מפות וצילומים". עשינו כל שיכולנו, ביודענו את החשיבות הרבה שיש לדיוק המפות בזמן קרבות.
(אשתו של אריה, אביבה, מוסיפה: כשאריה היה בשרות מפות וצילומים הוא היה כל-כך מסור לעבודה, שלא סיפר על דברים שחשב שהם סודיים, ושבכלל לא היו כל-כך סודיים. הם עבדו יום ולילה. אריה היה מגויס יום ולילה, בתלבושת צבאית. הוא גם קיבל תעודה על זה).

ספר לנו על שרות מפות וצילומים.
שרטטנו מפות, לא זוכר בדיוק את קנה-המידה.

האם 1:100,000 של הנגב?
כנראה. והיינו עסוקים גם בשמירה, לשמור על המשרד. זוכר שפעם שמרתי עד השעה 02:00 אחר חצות ורופמן היה צריך להחליף אותי ולא התעורר...

האם זה היה ברח' יפת ביפו?
לא הייתי ביפו. רק פה (מתכוון למחלקת המדידות). עם קום המדינה נוספו עובדים מוכשרים חדשים ונמשכה האווירה "החברותית הטובה": סרג'ו דוייב, קלרה קאופמן, ג'מיל פרץ שהיה צייר (ציון שתרוג מעיר ששינה את שמו לאמיל פרץ. הוא צייר את הציורים הראשונים ל"מדיתון"), ישראל אהרון, משה תלמי, סבי יוסף, רינה צ'ירחובסקי, שמואל ראובני, לילי, הנרי אליקים, ראולה, מרי, ויקטור כתב, חנן פישר, האחים אולשנצקי, אלחנתי ולייטנר. נוספו גם חברים ממדורים אחרים: הדסה גרינבלט, שמעון פפר, חיים נהרי, נחמה בן-דוד, אסתר ג'קובס ודינה לוץ.

אני רוצה לספר על סרג'ו דוייב. הוא היה "הרוח החיה" בין העובדים. הוא היה מוכשר, חרוץ, חבר של כולם, מקדיש מזמנו, מתעניין ועוזר בחביבות ככל הניתן. סופר ששמו היה ג'ו, והוענק לו התואר SIR כהערכה על תרומתו. לכן נקרא "SIR JOE"...

 אשתי אביבה הייתה מעורה במתרחש במחלקת המדידות.
אביבה אבני: אני רוצה לספר על היחסים הטובים עם הערבים בתקופת המנדט, בכלל בלי מתח. אחרי המנדט כבר לא היה קשר עם אף אחד. נמר היה ממש חבר של היהודים. דיבר בשפה שלנו, ידע קצת אידיש, אהב גפילטע פיש. החבר הטוב שלנו היה ג'וזף מנושגיאן. הוא היה ארמני, גאון יוצא מהכלל. הוא ומשפחתו היו בני בית אצלנו ואנחנו אצלם. במלחמת השחרור הם ברחו בסירה לגיסו שגר בביירות. היום הוא נמצא בארה"ב.

 736

תמונה 736: בילוי משותף של משפחת אבני ומשפחת מנושגיאן בגן אברהם ברמת-גן, בערך בשנת 1944. אריה אבני ראשון משמאל. לפניו ג'וזף מנושגיאן, אחותו, אביבה אבני ובתה.

תמונה 691: אריה אבני פורש לגמלאות, 30 בינואר 1976. עומדים, משמאל לימין: ישראל אהרון, ג'מיל פרץ, מנחם עיני, גאול מכליס, אריה אבני, אריה רופמן, נפתלי קדמון, אגמון (חמישי מימין), דוד בקר, משה תלמי (שני מימין), שמואל ראובני. כורעים: שני מימין שמעון רוסו, שנייה משמאל: אביבה אבני (אשתו של אריה). ראשונה משמאל: רינה.​​