ראיון עם עקיבא רוזין

ראיינו חיליק הורוביץ וישראלה בן-דב
י"ח שבט תשס"ד, 10/2/2004

עובד במדור פוטוגרמטריה בין 1959 ל- 1974/5: עקיבא מספר בראיון על מורי ותלמידי מחזורו בביה"ס הגבוה למדידות (רשימה חלקית); העובדים במדור פוטוגרמטריה בסוף שנות ה- 50'/שנות ה- 60'.

 

הלימודים בבית הספר הגבוה למדידות

בסוף שנת 1958 סיימתי לימודים בבית הספר הגבוה למדידות, מיסודה של "מחלקת המדידות הממשלתית" (כך נקרא אז ה"מרכז למיפוי ישראל"). מיקומו של ביה"ס היה בחולון, מול ודרומית לפילבוקס של תל-גיבורים. מנהל ביה"ס היה יוסף אלסטר שהיה גם מנהל מחלקת המדידות. הוא לימד אסטרונומיה וקדסטר. מורים אחרים היו פמיליאר שלימד גיאודזיה, משה רינג שלימד גיאודזיה וקרטוגרפיה, רון אדלר – אנגלית, משה ארז ומרקוזה (שהיה אסיסטנט של ארז) – פוטוגרמטריה. שישא לימד מתמטיקה גבוהה והיו מרצים נוספים. הלימודים היו בתשלום ונמשכו שנתיים של לימודי יום מלא - מהבוקר עד 18:00 בערב, לפעמים אף יותר.

בית הספר הוקם מספר שנים לפני שהתחלתי ללמוד. הקורס הראשון נמשך שנה ואולי פחות. התלמידים הראשונים הוזמנו ללא תשלום, על מנת ליצור קאדר של מודדים לצורך עבודות בתחום המדידה, שהיו חסרים באותה תקופה. זה היה אינטרס של מחלקת המדידות. בין משתתפי הקורס הראשון היו יוסק'ה משולם, מוסא סבן, פליקס מזרחי, איציק יעבץ ועוד. יאיר גולדמן היה מחזור לפני. במחזור שלי למדו עדינה גפני ומשה (בעלה)  ואברהם פרנק שעבר אחר כך לחיל האוויר.

 

תמונה 425
עקיבא רוזין ליד שולחן השרטוט בבית הספר למדידות בחולון בין השנים 1956-58.


 

תמונה 426

עקיבא רוזין מבצע תרגילי שדה בעזרת מאזנת בבית הספר למדידות בחולון בין השני​ם 1956-58.

לאחר סיום הלימודים עבדתי תקופה קצרה מאוד בקק"ל. עבד שם זאב הניג שעתיד היה להיות אחראי ארצי על המיפוי ועל המדידות במנהל מקרקעי ישראל. בני מחזורי, עדינה גפני ואברהם פראנק, נכנסו מיד לעבוד במחלקת המדידות. בהמלצתם עברתי לעבוד לצידם במחלקת המדידות בפוטוגרמטריה.

העובדים בפוטוגרמטריה

כשהגעתי למדור היה משה ארז המנהל. מרקוזה תפקד כחצי סגן. היתה מעין חלוקה למעמדות: הותיקים הבכירים, ותיקים וחדשים. בין הבכירים היו משה ארז המנהל ומרקוזה (שניהם יוצאי יחידה 524), רון אדלר, בנימין ירון, לבני, דוד אלפר ומוסה סבן. כשהגעתי לכאן עבדו שמחה וייסמן, גד השילוני, יהושע לוקס, יהושע שרף, יצחק יעבץ, בטי סטרולביץ, בלהה עדן ועוד, שלגבי הם היו ותיקים יותר. היה גם גד השילוני. יוסק'ה משולם עבד בשדה, אולם בשלב מסוים עבר לפוטוגרמטריה. סטלה וינצה, כפי שהבנתי, עבדה כנערה עוד לפני שנכנסתי, ויצאה לשרות צבאי. היא חזרה כשנה או שנתיים לאחר שאני נכנסתי.

היה אולם גדול, כ10- מטר אורך על 5 מטר רוחב, לאורכו היו שורות שולחנות, שני שולחנות בשורה (כ6- עד 7 שורות). ליד כל שולחן היתה כוננית מגירות קטנה במימדים 30X30 סנטימטר. במגירות הוחזקו הכלים כגון סרגלים, מחוגות ועוד, ועל הכוננית מלמעלה עמדו טושים לשרטוט. בסוף האולם היה שולחן גדול, 3X2 מטר, ששימש למטרות שונות ובשעת הצורך לביצוע טריאנגולציה רדיאלית.

העבודות שבצענו

עיקר העבודות היה בעדכון מפות ישנות על פי תצלומי אוויר חדשים. המפות הבסיסיות היו מפות מנדטוריות - 1:100,000 ו- 1:20,000. רוב העבודות נעשו על פי דרישת הצבא. יחידת המיפוי הצבאית היתה יחידת תיווך בין הצבא לבין מחלקת המדידות. היו בה בין 5 ל10- איש. אשר סולל היה מפקד היחידה. גם חנן בר-שדה היה ביחידה.

איך בוצעו העדכונים: קבלנו מפות ישנות ותצלומים חדשים. המעדכנים, שהיו ביניהם חדשים וגם ותיקים, היו עושים את העדכון על גבי מפה מרוחה בשכבת אמולסיה דקה של אמייל שהייתה לה שקיפות. בסימנים מוסכמים בטוש פלסטי צבעוני שלא יורד במים, היו משרטטים לפי הבנתם את התוספות והביטולים. מאוחר יותר הגיע חומר פלסטי שקוף שהיינו שמים על גבי המפה ומבצעים עליו את העדכונים גם בטוש פלסטי.

עבודת העדכון נעשתה תמיד על סמך פענוח סט סטריאוסקופי של תצלומי אוויר, שיוצר מודל תלת מימדי של השטח. עבדנו יהושע שרף, יהושע לוקס, זינגר, אני ועוד. כל מעדכן רשם את שמו ואת תאריך העבודה, והיה משרטט תשקיף עם פרטי התצלומים כגון תאריך צילום, מספרי גיחות ומספרי תצ"א שכיסו את שטח העידכון, על גבי גליון המפה עליה עבד. אחרי שהמעדכנים גמרו את העבודה היא עברה לבכירים לביקורת: אדלר, מוסא, דוד אלפר ולפעמים גם ירון. הם היו עושים ביקורת ורושמים הערות, כשכל הערה קבלה מספר. לפעמים הייתה הצטברות ההערות כל כך גדולה שהגיעה למימדים של ספר. היה מי שקיבל יותר הערות והיה מי שקיבל פחות. זה היה חוזר לאדם שביצע, ושוב הוא היה מחזיר לביקורת. הייתה יותר מביקורת אחת. ברבות הימים רק מוסא סבן היה עושה את הביקורת, משום שנוספו מכשירים אנלוגיים והאחרים עברו לעבוד עליהם.

מכשירים של פוטוגרמטריה גרפית

לעבודה הגרפית  שימשו  אותי  המכשירים הבאים: סטריאוסקופ כיס, סטריאוסקופ מראות, מד פרלקסה, סקטשמסטר (sketchmaster), סרגל קנה-מידה. אחר כך הביאו את הפרוז'קטור שתפס חדר שלם, והיה צריך לעבוד איתו בחושך, כי אחרת לא ראו (בזמנו, הבריטים עשו את כל המפות שלהם עם סטריאוסקופ מראות ומד פרלקסה או סרגל חישוב. הביסוס היה הטריאנגולציה בשטח. אנחנו כבר כמעט לא עבדנו עם מד פרלקסה). מאוחר יותר הגיע גם זום-טרנספרסקופ.


 

תמונה 427
עקיבא רוזין משרטט עם סרגל קנה מידה, שנת 1970.

 

תמונה 428
עקיבא רוזין ע​ובד עם סטריאוסקופ. צולם בשנת 1979.​

עבדנו עם מחוגת יחסים ועם סרגל חישוב, אבל איתם עבדנו מעט מאד. זינגר, הגיס של מוסא, היה מעביר פרטים באופן גרפי מהתצלום למפה עם סרגל וסרגל חישוב, והוא ביצע את העבודה ביד, ללא עזרת מכשירים. את העבודה עשינו לפי דרישות. אנחנו, המעדכנים, לא ידענו על פי אלו קריטריונים התבצעו העבודות. לאחר שסיימנו את העבודה, היו מעבירים אותה למדור קרטוגרפיה, שם היו עושים עיבודים של כל החומר.

מכשירים פוטוגרמטריים אנלוגיים

היו במדור מספר מכשירים פוטוגרמטריים בהם השתמשנו לצורך הפקת מפות חדשות או לצורך מיפויים לפי הזמנה, שהיו מבוססים על מדידות שדה. אלה היו ה5-A, 6A, 7A, 8A. הם הובאו לפני שהגעתי. העובדים הלכו בלבוש סניטרי, עם חלוקים לבנים ובד על הנעליים, ברבות הימים התפוגגה החומרה (ישראלה מוסיפה: היה גם מיזוג אוויר עבור המכשירים). אני עבדתי מעט מאד על ה- 6A. העבודות המדויקות התבצעו בעיקר במכשיר 7A. אני העדפתי לעבוד בעדכונים הגרפיים מאשר במכשירים הפוטוגרמטריים. ראיתי בזה אתגר.  כל הסתכלות בתצ"א היא עבודת מחקר. כל המכשירים האנלוגיים היו בחדרים נפרדים.

התרחבות מדור פוטוגרמטריה

בשנים 1963-64 עבדתי כמודד בנמל אשדוד, בחברה שפיקחה על עבודות בניית הנמל. כשחזרתי למחלקת המדידות, חזרתי לעבודות הגרפיות. הייתה במדור פוטוגרמטריה מעין חלוקה לעובדי מכשירים ולעובדים גרפיים. המדור גם התחיל להתרחב. הגיעו מכשירים נוספים, והכשירו אולם נוסף נפרד לפוטוגרמטריה. אני לא זוכר מתי התחילו להפריד את הפוטוגרמטריה הגרפית מהפוטוגרמטריה של המכשירים. נוצר מדור עדכונים שמוסא קיבל עליו את האחריות, ובשלב מסויים הפכתי להיות סגנו.

סימון קו ההפרדה הראשון לאחר מלחמת יום הכפורים

בשנת 1974 מוסא סבן ואני עסקנו בתכנון, ארגון וסימון בשטח של קוי הפרדת הכוחות בסיני על פי תצ"א. קיבלנו מפה בקנ"מ 1:250,000 עליה סומנו קווי ההפרדה שסוכמו עם האו"ם. הסימון הזה הועבר למפות בקנ"מ 1:100,000 ו1:50,000-. ממפות אלה סימנו את הקו על גבי התצ"א, לצורך יציאה לשטח. הסימון בשטח היה בעזרת חביות שמולאו בחול. ברבות הימים התברר שהבדואים בשטח לקחו אותן. לסימון בשטח יצאנו מוסה ואני, כשנלוו אלינו פליקס מזרחי, ציון שתרוג, ישראל סגל, נתי קרטקא ויהושע לוקס.


 

תמונה 422
אנשי מחלקת המדידות בסיני בעת סימון בשטח של קו ההפרדה עפ"י הסכם הביניים משנת 1974. ראשון מימין: עקיבא רוזין, אחריו פליקס מזרחי, ציון שתרוג ונתי קרטקא.


 

תמונה 423
אנשי מחלקת המדידות  בסיני בעת סימון בשטח של קו ההפרדה עפ"י הסכם הביניים משנת 1974. עומדים בחזית כלי הרכב: ראשון מימין ציון שתרוג, אחריו נתי קרטקא, מוסה סבן, פליקס מזרחי, וישראל סגל.

מעבר ליחידת המיפוי הצבאי

בשנת 1974 או 1975, לאחר מלחמת יום הכפורים, צה"ל חיפש כוחות מקצועיים, ופנה למי שאפשר, כדי שיתגייס לצבא. באמצעות מחלקת המדידות קיבלתי הזמנה-פנייה להתגייס. עוד קודם לכן, כשהיינו באולם אחד, יחידת המיפוי הצבאי הכניסה אלינו את אריה שחר והגיעו עוד אנשי צבא. זה החל עוד ב1960-1961-. במשך הזמן הוסיפו אלינו עוד חיילים מהיחידה הצבאית, ככוח לתגבור ולעדכון. התנאים שלהם היו עדיפים על שלנו, וכשהצבא הזמין אותנו להתגייס, עברתי אליהם, כיון שממילא עשיתי את אותה העבודה. יחד איתי התגייסו עוד שני עובדים של מדור הפוטוגרמטריה: עמנואל אזרחי ויהושע שרף. למרות שבהנהלת מחלקת המדידות כעסו על צעדנו (על אף שהם עצמם העבירו לנו את הבקשה להצטרפות לצה"ל), המשכנו לעבוד באותו המקום כאנשי היחידה הצבאית.

רשמה: בן-דב יש ראלה