החיים כחייל ישראלי ביחידת המיפוי בחיל ההנדסה המלכותי בצבא הבריטי

תאריך:
19/11/2014
כ"ו חשון תשע"ה

 

החיים כחייל ישראלי ביחידת המיפוי בחיל ההנדסה המלכותי בצבא הבריטי

"סוף שנת 1942, הצבא הגרמני נמצא בשערי מצרים, הסכנה לארץ גדולה ובפרט לישוב היהודי.
בדצמבר 1942 החלטתי להתגייס לצבא הבריטי , בלי ליטול רשות מהורי. נסעתי למחנה סרפנד להתגייס. שהיתי שם 3 ימים , נשבעתי אמונים למלך וחיכיתי לקבל את מדי הצבא שכה השתוקקתי אליהם"...
כך פותח אבי שמעון בר לביא (בלבה לשעבר) ז"ל  מס' אישי  45911  את היומן המתאר את משך שירותו בצבא הבריטי בזמן מלחמת העולם השניה.
אבא היה כה צעיר שכל כוונתו ביחס  לשירותו  בצבא הייתה להיות חייל  , להגיע לירושלים להתפאר במדים בקרב חבריו ובנות ירושלים הנאוות...
אולם הדברים התגלגלו כך שחבריו הוותיקים יותר בצבא הבריטי שכנעו אותו כי חיי הצבא קשים ומסוכנים ואבא החליט לברוח..
בהמשך ממשיך אבא לתאר ביומן:  " שוב חזרתי לחיים האזרחיים המאוסים עלי, המשכתי בחיים אלו עוד חודש אחד עד שהחלטתי שוב פעם להתגייס. בלי שום פקפוקים הלכתי ללשכת הגיוס, קיבלתי כרטיס נסיעה לסרפנד  (מחנה צריפין של היום) שוב מילאתי את השאלונים והבדיקה הרפואית ושוב נשבעתי אמונים למלך" ..   

 


 שמעון בלבה (בר לביא) במצרים באזור מחנות טורא טורא, חייל במחלקה היהודית ביחידת המיפוי  פלוגה 452
בחיל המהנדסים המלכותי הבריטי      (מסומן בעיגול)

 

לאחר חופשה קצרה של שעות ספורות הועבר אבא למצרים, הגיע לאיסמעילייה ובמחנה "מועסקר" החל את אימוני הטירונות : אימוני הליכה, ירי בטומיגן, חפירות , רימונים ופצצות והתגוננות כנגד התקפות גזים ועוד.  כך עברו שלושה חודשים של אימונים מפרכים.  אבא שעדיין רצה למצות את היתרונות של חייל במדים ברחוב האזרחי חשב בעיקר על חופשות..
לכן, כשנקרתה בפניו אפשרות  ברח מהמחנה ל 3 ימים של בילויים בקהיר. בסיומם המשיך לאלכסנדריה וכשחזר התכונן נפשית לעונשים הקשים המצפים לו.
אולם רצה המקרה וחבריו חיפו עליו מבלי שתאם זאת איתם  ולבסוף סיים את האימונים והוצב ביחידת הספקת המפות  מס' 2 של פלוגת המיפוי  העברית מס' 524 של חיל המהנדסים המלכותי הבריטי.
תוך זמן קצר קיבל העברה לבסיס של יחידה מס' 9 בסוריה להספקת מפות (מעורבת יהודים ואנגלים)  וכך, במשך שנת 1943 ואילך עבר עם יחידתו לבגדד, אח"כ לביירות וחזרה למצריים שם הוצב ביחידת  המיפוי 524 באזור מערות טורא טורא ליד קהיר.
בין ההעברות,  מיחידה ליחידה אבא דאג להיות ככל האפשר בבית בירושלים, אם בחופשות כחוק ואם בנפקדות מהצבא בתואנות שונות.
במקביל נוצר קשר עם ארגון "ההגנה" בארץ ואבא החל מיוזמתו (מבלי שהתבקש)  לגנוב מפות צבאיות של הארץ על מנת להעבירן ל"הגנה".
באחד המקרים, ברח ברכבת ממצרים לארץ וברשותו חבילת מפות גנובות. באחת התחנות ראה שוטרים צבאיים מתקרבים אל הרכבת לשם חיפוש שגרתי של נפקדים.
בהחלטה של רגע ירד מהרכבת, עבר לצידה השני התכופף אל מתחת לקרון  ונדחק אלי בין מספר כבלים תומכות ברזל ומנופים שמתחת לקרון.  באותו רגע הרכבת החלה לזוז ותוך זמן קצר הגיעה לנסיעה במהירות רבה בדרך ממדבר סיני לכוון עזה.
אבא היה תלוי ודחוק בתחתית הקרון במצב בלתי אפשרי זה  במשך שעות כשהמרחק בינו לבין הקרקע שבין פסי המסילה אינו עולה על 10  סמ' . למרות זאת עדיין הפחד מפני השוטרים הצבאיים היה חזק מהפחד שם בתחתית הקרון מאחר ולא רצה לחשוב על האפשרות שייתפס עם המפות הגנובות בבריחה ללא פס מהצבא, זוהי בעצם פעולת ריגול נגד הצבא בזמן מלחמה והעונש ידוע... לבסוף השוטרים ירדו בתחנה הבאה , אבא עלה חזרה לרכבת מפוייח כולו.  המשלוח הגיע ליעדו.


יוני 2012
הכותב:
בר לביא יעקב (יקי ) קצין מודיעין סא"ל מיל.  גאוגרף, משרת כמנהל אגף אינטרנט במרכז למיפוי ישראל,  ממקימי אתר המפות הממשלתי. המרכז למיפוי ישראל , כיום הינו אותו גוף מיפוי אזרחי שהוקם לאחר הקמת המדינה על בסיס יחידת המפוי  הבריטית 524 ושוכן באותו בנין של מפקדת היחידה מאז 1931