קולונל פרדריק ג'ון סלמון (F. J. SALMON)

1935-1933: מנהל מחלקת המדידות
1938-1935: נציב הקרקעות והמדידות​​


 
פרדריק ג'ון סלמון שרת במחלקת המדידות של ציילון מ-1908 עד 1930. במלחמת העולם הראשונה היה מעורב במאמץ המלחמתי של הבריטים במדידות ובעדכון מפות והפצתן ליחידות שדה. בשנים 1933-1930 ניהל את המחלקה לרישום מקרקעין ולמדידות בקפריסין.

בשלהי שנת 1932 נתמנה למנהל מחלקת המדידות של ארץ ישראל, וב-27 במרץ 1933 החל בתפקידו. בשנתיים הראשונות שלו בתפקיד נמשך המיפוי הקדסטרי לצורכי רישום המקרקעין, ואף נרשמו שיאים בתפוקת המדידות לצורך זה. החלו גם לבצע פרויקטים נוספים, שכללו מדידות וסקרים עבור מחלקת הפיתוח באזור בית-שאן, סקר מקורות המים של ארץ ישראל ומדידות האיזון המדויק, ורובן בוצעו בניהולו. 

בשנת 1935, הנציב העליון סר ארתור ווקופ, מינה את סלמון לתפקיד נציב הקרקעות והמדידות (Commissioner of Land and Surveys) בארץ ישראל. עד למינוי זה היה סלמון כפוף לנציב הקרקעות בכל הקשור לעבודת הסדר הקרקעות. ווקופ התרשם מאישיותו של סלמון וממקצועיותו בתחומי המדידות והסדר הקרקעות, וציפה כי יסגור את הפער שנוצר בארץ ישראל בין התקדמות המדידות לבין הפיגור בעבודת הסדר המקרקעין, ולכן הציב את סלמון בראש המבנה הארגוני של הגופים העוסקים בקדסטר בארץ ישראל.

לאחר מינויו ערך סלמון שינויים ארגוניים בגופים העוסקים בקדסטר, ובשנת 1935 החלה לעלות תפוקת עבודת ההסדר. המרד הערבי שפרץ בשנת 1936 (מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט) הוביל לצמצום עבודות ההסדר והמדידות, וקטע את התהליך. אם לא די בכך, שאיפתה העיקרית של המערכת הקדסטרית הייתה לבלום את עבודת המודדים ולהקטין את תפוקתם, וזאת כדי להקטין את הפער בין עבודתם לבין עבודת פקידי ההסדר ולעודד את האחרונים.

סלמון הוביל לשינוי התפיסה הטופוגרפית במחלקת המדידות. בתקופתו הופסק מיפוי הארץ בקנה-מידה 1:20,000, ומחלקת המדידות החלה להכין סדרת מפות בקנה-מידה 1:100,000. בסדרה זו הוכנו 14 גיליונות, שכיסו את האזורים שבין צפון הארץ לבאר-שבע. תפיסתו של סלמון הייתה כי מפה בקנ"מ זה היא תחליף קרטוגרפי זול ומהיר, במתכונת שתענה על רוב הביקוש למיפוי טופוגרפי של הארץ.

עד פרוץ המרד הערבי בשנת 1936 הספיקה מחלקת המדידות להדפיס 11 גיליונות מתוך ה-14 המתוכננים. גיליונות אלו שימשו את הצבא הבריטי במאבקו לדיכוי המרד, ועל כך זכו סלמון ומחלקת המדידות בהערכה רבה. בשנת 1938 הודפסו שלוש המפות האחרונות, והושלמה הסדרה כולה.

מפות אחרות שיזם סלמון היו מפה בקנה-מידה 1:50,000 של אזור ירושלים (נקראה "מרכז יהודה") לצורכי תיירות, מפה בקנה-מידה 1:750,000 של א"י ועבר הירדן ומפת העיר העתיקה של ירושלים, בקנה-מידה 1:2,500. כן הוכנו בתקופתו מפות נושאיות, כמו מפת התחבורה בא"י בקנה-מידה 1:500,000, מפה אדמיניסטרטיבית של א"י בקנה-מידה 1:250,000, מפת נמל חיפה, מפת תקשורת של א"י ומפות דיווחים שנתיים של משרדי ממשלה שונים.

לסלמון הייתה גישה קרטוגרפית ייחודית. לפי תפיסתו, מפה צריכה להיות נעימה לעין ושובת לב אחרת לא יתעניינו בה. הוא גם טען כי לכל ארץ יש אופי משלה הראוי לביטוי קרטוגרפי ייחודי. כמה חודשים לאחר הגעתו ארצה קבע את מאפייניה הטופוגרפיים של הארץ, ונתן להם ביטוי במפות. הוא התלבט בבחירת צבעי המפות, בחר את סימני המקרא והסימנים המוסכמים, צייר במו ידיו את כריכות המפות וחתם את שמו על הכריכה.

לאחר שמונה לנציב הקרקעות והמדידות, הפריע לסלמון המרחק בין המחלקות הכפופות לו והריחוק ממשרדי הממשלה בירושלים. לפיכך, תכנון סלמון להעביר את מחלקת המדידות משרונה לקריית הממשלה שאמורה הייתה לקום בירושלים . פרוץ המרד הערבי ב- 1936 סיכל את המעבר.

סלמון פרש מתפקידו ב-13 ביולי 1938. 




על-פי הספר "קרקע ומפה" מאת דב גביש, הוצאת יד בן-צבי, 1991