מה זה לחץ?
ישנן שלוש התייחסויות ללחץ, משלושה היבטים שונים.
1. לחץ כגירוי חיצוני: לפי הבחנה זו, לחץ הוא גירוי חיצוני בעל עוצמה המאיים על הפרט. האיום
יכול להיות על השלמות הפיזית של האדם (התקפת טרור או מחלה) ו/או על שלומו הנפשית
(פיטורין, פרידה, כישלון). הגדרת הגירוי איננה מתייחסת אל הדרך שבה הפרט תופס את
הגירוי.
2. לחץ כתגובה: לפי הבחנה זו, לחץ הוא תגובה לגירוי או לאירוע. התגובות מתבטאות בארבעה
מישורים:
א. תגובות גופניות - מתח שרירים, דופק מהיר, עלייה בלחץ הדם, רעד, הזעה בכפות הידיים
והרגליים, סחרחורת;
ב. תגובות נפשיות - חדרה, כעס, עצב;
ג. תגובות קוגניטיביות - בלבול, חוסר ריכוז, מחשבות טורדניות, חשיבה שלילית;
ד. תגובות התנהגותיות - ביצוע לוקה בחסר, תוקפנות וכדומה.
הבחנה זו מתייחסת לתגובת הפרט, אבל לא תמיד ניתן לייחס את עוצמת התגובה לעוצמת
האירוע. פרטים שונים מגיבים באופן שונה. חלק מהתגובות שתוארו מופיעות לעתים ולא דווקא
כתגובה למצבים מאיימים.
3. לחץ כיחס בין אדם וסביבתו: לפי הבחנה זו, מצב של לחץ נפשי הוא סוג מיוחד של יחס בין
הפרט לסביבה. הלחץ במקרה זה הוא תפיסת הפער שבין דרישות הסביבה לבין יכולתו של
הפרט לענות על דרישות אלה. ככל שהפער הנתפס גדול יותר - כך הפרט לחוץ יותר.
התיחסות זו היא המקובלת ביותר להגדרת לחץ בקרב חוקרי מצבי לחץ, היות שהיא מתייחסת
לתהליכים הפסיכולוגיים המתרחשים אצל הפרט בעקבות חשיפה לגירוי ובכוחה להסביר
הבדלים אישיים בתגובות השונות.
לחץ, אם כן, הוא מצב פנימי, שבו אדם תופס שקיים איום על שלמותו הפיזית או הנפשית;
גירוי הלחץ (stressor) הוא האירוע או הגירוי שאליו נחשף אותו אדם; ותגובות הלחץ
(stress reactions) הן כל תגובה גופנית או התנהגותית המתרחשת כתוצאה של תפיסת האדם את מצבו: גורם לחץ -> לחץ -> תגובות לחץ.
גורמי לחץ שונים (stressors)
מצבי לחץ שונים באופיים, בעוצמתם, במשכם ובהשפעתם על חיי הפרט. ניתן לסווגם על פי מאפיין הזמן ועל פי מרכיב הגלובליות והעוצמה.
א. מאפיין הזמן
1. גורמי לחץ אקוטיים ומוגבלי זמן - אירועים קצרים שהלחץ המאפיין אותם מסתיים בדרך כלל
עם תום האירוע, כמו לידה, ניתוח קל או מבחן.
2. סדרת אירועי לחץ - סדרה של אירועים המתרחשים בפרק זמן ממושך יחסית, בדרך כלל
כתוצאה מאירוע לוחץ ראשוני כמו פיטורין או גירושין.
3. גורמים כרוניים - גורמים קבועים כמו נכות, מחלה כרונית או מצב כלכלי קשה.
ב. גלובליות ועוצמה
1. טרדות יום יום - אירועים יומיומיים ולא דרמתיים היוצרים כעס, תסכול, ומתח (ויכוח עם בן זוג
או עם בוס, הטרדות שכנים, היתקעות מרגיזה בפקק תנועה). למרות שאירועים אלה נראים
בלתי משמעותיים, העדות המחקרית מצביעה על קשר בינם לבין הבריאות הגופנית והנפשית
של בני אדם. התגובה לטרדות אלה והעלייה ברמת הלחץ הן לעתים קרובות תוצאה של
גורם לחץ קודם.
2. אירועי חיים לוחצים - אירועים היוצרים שינוי משמעותי בחייו של האדם (נישואין, גירושין,
פיטורים, עבודה חדשה, חוב כספי). ככל שהשינוי הנדרש גדול יותר - הלחץ הנחווה חזק
חזק יותר וקיים סיכוי לפגיעה בבריאותו של האדם.
3. אסונות - אירועים קטסטרופליים הדורשים שינוי והתאמה מכל החווים אותם - אסונות טבע
(רעידות אדמה, שיטפון, סופות) או אסונות מעשה ידי אדם (מלחמה או תאונות קשות).
ההשפעות הנפשיות והגופניות של אירועים מסוג זה, אפילו אם הם קצרים יחסית, עלולות
להימשך לאורך זמן רב.
רעידת אדמה
אפשר למצוא למעלה מ- 40 הגדרות שונות לאסון; ההגדרה תלויה בנקודת המבט של המגדיר (רפואי, פסיכולוגי, חברתי, פוליטי, אקולוגי, כלכלי, הנדסי, וכדומה).
רחוב באדאפאזרי, תורכיה, לאחר רעידת אדמה
אסון הוא מושג מורכב המתאר תופעה רב-ממדית. אסון הוא אירוע שנגרם בגללו הרס רציני הגובר על יכולת ההתמודדות של הקהילה הנפגעת.
בגלל אסונות טבע נהרגו בשני העשורים האחרונים כשלושה מיליון בני אדם ונפגעו קשה כ- 800 מיליון. מעבר לפגיעה בחיים וברכוש, נגרמת פגיעה קשה בבריאות הנפשית של הנפגעים.
רעידת אדמה היא אסון טבע, אירוע שיכול להמשך מספר שניות אך פגיעתו יכולה להיות קטסטרופלית. רעידת אדמה חזקה יכולה לגרום להרס מסיבי של הסביבה הבנויה ולמספר נפגעים רב. קרה שברעידות אדמה נספו קהילות שלמות. כלומר, הפגיעה מורכבת והחשש מרעידת אדמה הוא חשש לחיים ולאורח החיים - למשפחה, לקהילה ולסביבה כאחת.
תוצאותיה של רעידת אדמה - הרס של דרכי גישה ותשתיות כמו מים וחשמל, וחוסר אפשרות לספק מזון ותרופות, פירושם הרס של מערכות חברתיות, הרס של הסדר הקיים והמוכר. התוצאה היא יצירת מצב של לחץ מתמשך.
גורמי הלחץ הראשוניים - החוויה של נפגע אסון המוני כמו רעידת אדמה שונה מזו של מי שנפגע באסון אישי. יש להניח שנפגע באסון המוני יחווה הרס אדיר, יהיה עד לפציעה ומוות המוניים, יצטרך לקבל החלטות קשות לגבי הצלתו שלו ושל אחרים. בוודאי יחווה תחושה קשה של חוסר אונים וחוסר ביטחון שמישהו יגיע להצילו.
עוצמת הלחצים הראשוניים קשורה בגורמים רבים: מידע הפתאומיות של האירוע, דרגת ההכנה של הפרט ומידת הציפייה לאירוע, יכולת השליטה שלו במצב שנוצר, מרחב הפגיעה, משך הפגיעה, משך האירוע, וכן השפעת המנהיגות הקיימת והלכידות החברתית.
גורמי לחץ משניים - על עוצמת הלחצים הראשוניים נוספים לעתים גורמים משניים ארוכי טווח כמו אבדן בית, רכוש או עבודה, וקריסתן של מערכות חברתיות חיוניות.
תגובות ראשוניות - התגובות המיידיות הצפויות לאחר אירוע רב-עוצמה כאסון של רעידת אדמה הן חדרה, חוסר אונים, בלבול אמוציונלי, חוסר תקווה, קהות חושים, שיתוק, "שוק", ותגובות פיזיולוגיות כמו רעד, דופק מהיר, קושי לנשום, בחילות, הקאות וחוסר נשימה. כל אלה בהנחה שהאדם לא נפגע מבחינה פיזית.
פאניקה - אחד המיתוסים הנפוצים מתייחסים לתופעה של פאניקה במצבי אסון. הספרות המחקרית מצביעה על כך שבדרך כלל אין תגובות פאניקה. בדרך כלל הציבור אינו מאבד שליטה. מקרים של פאניקה מתרחשים במצב שבו יש צורך לברוח במהירות ממקום אסון והפתח צר מלהכיל. אז יכולה להיווצר פאניקה, ובמקרה כזה סכנתה רבה. חשוב לציין שהפחד מתגובת הפאניקה מהווה מרכיב משמעותי בפחד מפני אסונות.
תגובות מאוחרות ארוכות טווח - תגובות כאלה מושפעות ביותר מהתגובות בזמן האירוע. כישלון להתמודד עם האסון הראשוני מגביר מאוד את הסיכוי לתגובת לחץ פוסט-טראומטית (PTSD). תגובה פוסט-טראומטית יכולה לבוא לידי ביטוי בתגובות דיכאון כרוניות או חוזרות, התקפי חדרה, פחדים, חלומות זוועה, ותגובות סומטיות שונות.
התנהגות רצויה - ההתנהגות הרצויה ביותר בזמן אסון מאופיינת בשליטה רציונלית שקטה
(cool & collected), אך ככל העולה ממחקרים שונים, בדרך כלל רק כ- 15% מהנפגעים מצליחים לנהוג כך. (במחקר שערכנו ימים ספורים לאחר פרוץ מלחמת המפרץ טענו 18% מהנסקרים שאינם חשים כל חדרה).
הניצולים
האם ניתן להתכונן, האם הכנה עוזרת?
ניתן להתכונן בשתי רמות או בשני מישורים שונים:
1. הכנה אינסטרומנטלית - הכנת אמצעים ומידע חיוני יסייעו להתנהגות נכונה ולהצלה במקרה
אסון.
2. הכנה קוגניטיבית - ידיעה על הצפוי ועל דרכי ההתמודדות האפשריות יוצרת מוכנות להתנהגות
נכונה.
ההכנה מסייעת בשני אופנים הקשורים זה בזה:
1. מכוונת להתנהגות יעילה ובכך עוזרת להציל חיים.
2. מגבירה תחושת שליטה ובכך מקטינה חרדה.
ידיעה מקטינה לחץ ומשפרת את יעילות התגובה. אימון מקדים מגביר את יכולת העמידה בלחץ ואת יכולת ההתמודדות. תגובה סתגלנית בזמן האירוע יכולה למנוע נזק נפשי ארוך טווח.
האתגר של השלב המקדים, הן של הפרט והן של הרשויות, הוא ליצור איזון בין חרדת יתר לשאננות יתר. הספרות המחקרית מצביעה על כך שאנשים נוטים לחסן את עצמם בפני סכנה אפשרית על ידי הכחשת האפשרות שהיא תתרחש. שמירה על רמת מאוזנת של הזרמת מידע שוטף וקבלתו חיונית להתנהגות יעילה.
מידע מכין חייב אם כן להיות ברור, מדויק ואמין, שמקורותיו מוסמכים. המידע חייב להתייחס לגורם הסיכון הצפוי ולמידת הנגיעה שלו לפרט. עליו לכלול המלצה על נקיטת אמצעי מניעה - פעולות שיכול כל פרט לבצע בסביבתו הקרובה, לרבות כללי עשה ואל תעשה.
קבוצות בסיכון גבוה
רמת הפגיעות של הפרט במצבי חירום קשורה למספר משתנים. הספרות המחקרית מלמדת שנשים, אנשים בגילאי 25-55, הורים לילדים קטנים, בעלי השכלה נמוכה, אנשים הגרים לבד ובמיוחד נשים הגרות עם ילדים, מבטאים תגובות לחץ חריפות יותר בשעת חירום.
במעגל הסכנה עצמו ניתן לזהות את קרובי ההרוגים, ניצולים פצועים וקרוביהם, ניצולים שאינם פצועים, אנשים שנכחו באירוע ללא יכולת לעזור, צוותי ההצלה, מפני גופות ההרוגים, ובעלי תפקידים אחראיים.
ככל שפרטים, שקבוצות אלה מאפיינות אותם, קיבלו הכנה טובה יותר לפני האסון - כך תרד רמת הפגיעות והרגישות שלהם למצב הלחץ בעת האירוע ולאחריו.
